תכנית ההתפכחות

מאז תכנית ההתנתקות מגבול רצועת עזה, הציבור הישראלי החל בתכנית ההתפכחות. סקר חדש שפורסם לאחרונה, קובע כי האזרחים בישראל מבינים היום, טוב יותר מאי פעם - ויתורים על שטחים לא עוזרים וגם לא יעזרו במאומה, לטובת התהליך המדיני ושלום הציבור.

תכנית ההתנתקות הזכורה לרעה, של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עקרה מעל 9000 יהודים מביתם ו"קרעה" לגזרים יישובים שלמים.
העקירה והנטישה אפשרו לשטחים שלמים בגבול הרצועה להפוך לבסיסי טרור איראנים ולמוצבי שמירה ומחנות אימון של החמאס. הפת"ח איבד מכוחו ובתוך תקופה קצרה החמאס השתלט לחלוטין על רצועת עזה בכוח הזרוע, גלעד שליט נחטף ולצידו אזרחים פלסטינאים רבים, אזרחים ועיתונאים זרים. אלפי רקטות קאסם וגראדים נורו על יישובי עוטף עזה (כמות כפולה מאשר לפני ההתנתקות), ילדים למדו במקלטים במקום בבתי הספר, אמהות פחדו לצאת החוצה לקניות. כאוס מוחלט. הדרום הפרוע.
הבטיחו יונה, אז הבטיחו.

אותו שרון אמר בזמנו שאם יירו קאסמים מרצועת עזה, ישראל תגיב בכל הכוח.
אז אמר.
תכנית ההתנתקות הייתה הסממן האחרון של מעוז השמאל בישראל. פיילוט אחרון של שטחים תמורת שלום. כאילו לא למדו דבר מאוסלו, בישראל הניחו שיציאה מעזה כמוה כפריחה בינלאומית פוליטית ומדינית.
אז הניחו.

שנים של ירי, קרבות ואלימות. נהרות של דם שנספגו באותם מסמכים מקוללים, נפילת השמאל לתהומות הנשייה. כל אלו לא לימדו את ההנהגה בישראל דבר.

שרון היה בטוח שמהלך כזה פופוליסטי יעניק לו פופלאריות מירבית אצל האליטה. הוא כבר ראה את הכותרת בעיתונים: "מנץ ליונה", "המהפך", "דברים שרואים משם..." וכו'.
והוא צדק, שרון. צדק בכל בדל מחשבה קטן. התקשורת עטפה אותו אהבה, חיבקה חזק ולא הרפתה.

הילד האבוד, ההוא שצבע את השיר, שם עגיל בגבה, לקח את הגיטרה וברח מהבית, המורד, אותו הילד שב הביתה. שב מלומד, עתיר ניסיון. "מפוכח", כביכול.
וההורים לא רוצים שיעזוב שוב לעולם.

האם ההורים בדקו מה היה לילד בתיק, כשנכנס הביתה? בוודאי שלא. הם שמחו לראותו וזה כל מה שהיה חשוב להם.
ובכן, גם לשרון לא בדקו את התיק. גם את שרון לא שאלו שאלות. עקרת יהודים? זה מספיק בשבילנו! "החזרת" שטחים? עשית את שלך!
אם יהיה משהו - נגיב בעוצמה!

החיוכים והעליזות החזיקו בדיוק כמה חודשים. מה שקרה לאחר ההתנתקות מפורט מעלה.
התקשורת בישראל אף פעם לא ניחנה בראייה אסטרטגית לטווח הארוך. היא מאמצת סיפוקים קצרי טווח, מידיים. אפס סבלנות.

פעם זה עוד היה משפיע על הרחוב והציבור הישראלי. היום כבר לא.
העם בישראל מפוכח היום יותר מתמיד. הוא רואה את הנעשה, הוא מנתח את התוצאות, הוא מבחין בין התדרים בתקשורת לעולם המציאות.
הוא מקשיב לכל מילה ומילה שיוצאת מפיהם של "הפרטנרים" ברשות הפלסטינאית. הוא מבין היום יותר מתמיד, הציבור, שהמטרה האמיתית של הערבים הפלסטינאים במדינת ישראל, אחת היא - מדינה פלסטינאית במקום ישראל, ולא לצד ישראל.
המאבק הוא על קיום והכרה במדינה יהודית ולא על הקמת מדינה פלסטינאית.

וכן, גם בכל הקשור למדינה הפלסטינאית - הציבור מבין היום הרבה יותר. הוא כבר עתיר ניסיון מאוסלו ומההתנתקות. הוא כבר הרגיש על בשרו יותר מפעם אחת.
אתה נותן שטח - אתה מקבל בסיס טרור, פיגועים, קאסמים, גראדים. בכל שטח שתתן, הטווחים יתקרבו יותר ויותר.

אגב, גם לבתי הקפה בשנקין הם יגיעו בסוף.
הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא גזר דין מוו למדינה היהודית. שדה התעופה ייכנס לטווח הטילים, לפלסטינאים יהיה יתרון גובה ביטחוני ברור מהגבעות וראייה עמוקת טווח לרוב המרכז בישראל.

כל אלו, מבלי לדבר כלל על השתלטות אפשרית ומאוד ריאלית של החמאס על יהודה ושומרון. אם הם הצליחו לעשות זאת ברצועת עזה, מה ימנע מהם לעשות זאת גם ביו"ש?

המחשבות הללו, של הציבור, החששות הכבדים, הפיכחון, הריאליות, באו לידי ביטוי בבחירות האחרונות עם ניצחון מוחץ של הימין בראשות בנימין תניהו וממשיך גם לאחרונה, עם סקר שנערך על ידי ד"ר מרים ביליג וד"ר אודי לבלשנערך, ממרכז מו"פ יו"ש ובקעת הירדן במרכז האוניברסיטאי באריאל.

על פי הנתונים, שיעור הישראלים התמוכים בפינוי התיישבויות מאסיבי או כולל, ירד בכחמישים אחוזים (!) בשנה האחרונה והוא עומד כעת על כ-14% בלבד מכלל האוכלוסייה היהודית הבוגרת. זאת, לעומת 27% אשתקד.

עוד עלה מהסקר, כי המתנחל הטיפוסי מוכר כדמות של לוחם וקצין בצה"ל ולא כמי שמתעמת עם פלסטינים, כפי שהתקשורת בישראל מנסה לצייר השכם וערב ותחת כל עץ רענן.

32% מהנשאלים ציינו שמבחינתם מי שמייצג את המתנחלים הם בני הציונות הדתית המשרתים כלוחמים בצבא, זאת לעומת 27% בשנה שעברה.

כמו כן, נמצא כי רוב הציבור בישראל תופס את הסכסוך הישראלי - פלסטינאי כסכסוך לאומי-דתי על קיומה של מדינה יהודית ולא כסכסוך טריטוריאלי על גבולות 1967.
רוב הנשאלים חושבים גם שקבלת הפתרון של שתי מדינות לשני עמים על ידי ישראל לא תעשה שום דבר לסכסוך ואולי רק תמנע את החרפתו לזמן קצר בלבד.

הציבור הצביע בידיים - בקלפי, הציבור מצביע ברגליים - בהפגנות החוזרות ונשנות של פעילים כנגד פעולות פסולות של שמאל קיצוני ואני ציוני ובטיולים ביו"ש, הציבור מצביע גם בראש - צריכת המידע מהתקשורת בעירבון מוגבל, בעין חשדנית.

השפיות חלחלה בחזרה לעם כתוצאה מהתוצאות והתמונות האיומות של תכנית ההתנתקות.
היום כבר ברור שהמתיישבים הם - הם אלו שמגנים בגופם על מרכז הארץ ועל המדינה ככלל.
כשיש רצף של התיישבויות גדולות ורחבות, כך קטן הסיכוי לפנות שטחים לטובת בסיסי טרור איראנים בלב המדינה.

תכנית ההתנתקות הסתיימה - תכנית ההתפכחות ממשיכה לצבור תאוצה מירבית, בדרך למדינת ישראל חזקה כלכלית-חברתית-ביטחונית, משגשגת ופורחת.