יום שישי, 29 באפריל 2011

הסכם הפיוס בן פת"ח לחמאס: ניתוח ותרחישים

הסכם הפיוס שנחתם אמש בין הפת"ח לארגון החמאס מצביע על דבר אחד בלבד – הפלסטינאים אותם פלסטינאים והים אותו ים.

מי שחשב שה"יונים" מבית פת"ח כבר מתכננים פרויקטים משותפים עם ישראל בתחומי הכלכלה והתשתיות לקראת הקמת מדינה פלסטינאית, שחיה בשלום לצד ישראל התבדה.

שוב, התבדה, יש לתקן.

שנים שמנסים למכור לנו בתקשורת על כך שהפת"ח שולט בגדה ביד רמה, מרבים לפרסם את שיתופי הפעולה של צה"ל ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה, מספרים לנו בשקיקה כמה רמאללה מודרנית וכפסע בינה ובין פריז!
ובכן, מה לא מספרים לנו בתקשורת?
הרשימה ארוכה לעילא ולעילא. הנה "טעימות":

לפני חודשיים הגיע למחסום בקעות מחבל כ

שמטען חבלה על גופו, קרא "אללה אכבר" ונורה על ידי החיילים, רגע לפני שהגיע אליהם. שבועיים אחר כך הגיע מושל מחוז ג'נין של הרשות הפלשתינית אל בני משפחתו של המחבל והעניק להם 2000 דולר בשמו של הנשיא אבו מאזן.

אף אחד לא מספר לנו שיועצו של אבו מאזן, קורא כמעט בכל נאום, לזנוח את חילוקי הדעות הפנימיים ו"להפנות את הנשק אל האויב המרכזי". הוא גם קרא באחד מהנאומים להעצים את יום השנה לזכרה של המחבלת דלאל מוגרבי, מי שאחראית לפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף.
בכלל, מוגרבי היא מחבלת אהודה במיוחד על בכירי "הפרטנרים". על שמה של מוגרבי נקראים תחרויות כדורגל ברשות הפלסטינית, מרכזי נוער ולהקות מחול.
תאופיק טיראווי, עוד חבר בכיר בפת"ח, כיבד בנוכחותו אירוע זיכרון לרוצחת הזו, כשמעליו מתנוסס השלט "אנו מחדשים את ההתחייבות והשבועה: לא נסור מדרך השהידים".

פחות משבוע לפני הפיגוע באיתמר הודיע יומון הרשות הפלשתינית על טורניר כדורגל לצעירים שיישא את שמה של וופא אידריס, המחבלת המתאבדת הראשונה, שהתפוצצה לפני 9 שנים ברחוב יפו בבירה ורצחה יהודי.

יומיים קודם לכן הנציח הפת"ח, בתהלוכה שקיים במחנה הפליטים דהיישה, את הטרוריסט שאחראי לטבח 11 בני אדם, בהם ילדים ותינוקות, בשכונת בית ישראל בירושלים.

באותו שבוע ממש, בעצרת שנערכה באזור ג'נין לרגל ציון יום השנה ה- 46 להקמת הפת"ח, צפה חבר

הוועד הפועל של הארגון, שהגיע כ"נציגו של הנשיא אבו מאזן", בהצגת תכלית של פיצוץ דגמי בניינים בהתנחלויות.

עוד? נביל שעת, עוד אחד מהפלסטינים "הטובים", הצהיר רק לפני 9 חודשים ש"אנחנו גאים בשהידים...זכותנו לשוב למאבק המזוין". אחריו דיבר חבר שלנו, מיודעינו, ג'יבריל רג'וב, בזכות המאבק המזוין.

בקיץ שעבר, העניק שר האסירים ברשות הפלשתינית את "מגן העמידה והנתינה" לאם שארבעת בניה המחבלים כלואים בישראל ומרצים יחד 18 מאסרי עולם. "היא ראויה שנקוד בפניה בהצדעה ובכבוד", הכריז.

ומה בדבר שיתוף הפעולה של צה"ל עם מנגנוני הביטחון הפלסטינאים? נו, את שיתוף הפעולה "המצוין" ראיתם כולכם השבוע, במרחץ הדמים שהתבצע בקבר יוסף, כאשר שוטרים פלסטינאים רצחו בדם חם ופצעו יהודים, שכל רצונם היה להתפלל.


אל הרשימה המכובדת הזאת, שמהווה רק "טעימה", מצטרפת גולת הכותרת – הסירוב של הפת"ח , בראשות "הפרטנר", אבו-מאזן, להכיר בזכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל.
השמאל והתקשורת, שמהווים למעשה גוף אחד וגדול ששולט כמיעוט ברוב הגדול והשפוי במדינה, נותן ל

נו תקוות שווא, מסמא את עיינינו ומסמם אותנו בטפטופי הסכמי שלום כוזבים שרק יחמירו את מצבינו.
זה הרי ברור ושקוף לכל – ההבדל בין הפת"ח לחמאס מתבטא בשינוי אחד קטן: החמאס אומר את מה שהוא חושב בקול, הפת"ח אומר את מה שהוא חושב בלב. בשני המקרים, המחשבות הללו כוללות רצח אזרחים חפים מפשע, סיום "הכיבוש" בכל דרך אפשרית והסתה אנטי ישראלית ואנטי יהודית בקרב פעיליהם, אזרחיהם ותלמידיהם. החינוך לשנאת ישראל מתחיל בגיך הרך, נמשך בשטיפות מוח בבתי הספר (כן, גם בגדה "המודרנית") ומלווה את הפלסטינאי הממוצע לכל אורך חייו. לך תעשה איתו שלום אחרי כל זה.
אם פניה של הנהגת פת"ח הייתה לשלום, סביר היה שהם יסרבו בתוקף לחתום על הסכם פיוס הזוי עם כנופיית טרוריסטים, שעד לפני כמה שנים טבחה בהם ללא רחם, כאילו לא היה כל קשר לאומי בין הארגונים הללו.

ומה נגיד על החמאס? האם לאחר ההסכם, נחזה בקסמים? היהפוך כושי עורו ונמר וחברבורותיו? רק היום הודיעו בחמאס שהם לא יכירו במדינת ישראל לעולם ושמבחינתם לא היה ואין גם היום משא ומתן על הקמת מדינה פלסטינאית ושלום בר-קיימא עם מדינת ישראל. על אמנת החמאס כלל לא צריך להרחיב.

הסכם הפיוס בין הפת"ח לחאמס מביא עימו דאגות ביטחוניות. הרי היו כבר כמה וכמה ניסיונות להסכם פיוס בתיווך מצרי, אך הן עלו על שרטון. אז מה באמת קרה? מדוע החמאס הסכים סוף סוף לחתום על ההסכם המיוחל מצד העם הפלסטינאי?
אמש, לצערינו הרב, הבנו היטב מדוע חמאס מיהר להסכים ולחתום על ההסכם - שר החוץ המצרי הודיע כי בתוך כשבוע ייפתח מעבר רפיח באופן מוחלט.
"בתוך ימים תחול התפתחות דרמטית, כדי להקל על הסבל של תושבי עזה", אמר.
לפי ההערכות מודיעיניות, לאחר חתימת ההסכם, תבצע מצרים צעדים נוספים, שיבטלו למעשה את המצור הישראלי על רצועת עזה. הדבר מצטרף להצהרתם של המצרים כי יחדשו את היחסים הדיפלומטיים והמדיניים עם איראן.

מדובר בצעדים קיצוניים ומסוכנים, שמדינת ישראל לא תוכל להרשות לעצמה והיא גם בוודאי תפעיל את מלוא כובד משקלה על ההנהגה בוושינגטון לצורך הפעלת מכבש לחצים, למנוע מהמצרים את פתיחת המעבר ואת נרמול היחסים עם איראן.

ממשלת ישראל ,מבחינתה, חייבת לנצל את הסכם הפיוס ולהשתמש בו כנגד הפלסטינאים ברמה המדינית וההסברתית.
נגמרו המשחקים. אין יותר השוטר הטוב (פת"ח) והשוטר הרע (חמאס). מעכשיו, כל התגרות מצד חמאס מרצועת עזה, תענה בתגובה קשה ועוצמתית יותר. האו"ם לא יוכל יותר להסתתר תחת אצטלה ואמתלה של "זה רק החמאס, הפת"ח לא עושה דבר".
ממשלת ישראל תהא חייבת להסביר לעולם שנוחתים קאסמים ע"י היישות הפלסטינאית ולא ע"י חמאס, שלא היה לו לגיטמיות בעולם.

עוד יתרון שממשלת ישראל תוכל להפיק מהסכם הפיוס, הוא קידום שחרורו של גלעד שליט. לאחר ההצלחה בהסכם הפיוס, המצרים ייהנו ממומנטום חיובי וינסו לקדם את מעמדם באיזור עוד יותר דרך השלמת עסקת החלפת שבויים.
אבו-מאזן, מצידו, יהיה חייב להביא "קבלות" ולהשמיע טון אחר לאחר ההסכם עם חמאס, שבוודאי לא עלה יפה בעיניי האמריקנים והעולם. החזרת החייל החטוף תהווה בשבילו תמורה נאה כנגד הסכם הפיוס ו"אוויר לנשימה" לקראת ספטמבר.

מבחינה מדינית, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מקבל רוח גבית מהסכם הפיוס. הדבר מעניק לראש הממשלה פתח מילוט מהמצוקה שליה נקלע, בדמות היוזמה המדינית המתגבשת של אובמה, בשל הקיפאון המדיני.
זה בדיוק מה שהיה דרוש לבנימין נתניהו בכדי ללכד את הציבור הישראלי מאחוריו ולהדוף את הלחץ הבינלאומי לנסיגה ופינוי התיישבויות ביהודה ושומרון.
הסכם הפיוס הערבי, למעשה מצדיק את טענותיו ואזהרותיו של ראש הממשלה, שהחמאס ישתלט על יהודה ושומרון. לדידו, כל שטח שמדינת ישראל תפנה, ייפול לידי החמאס וייהפך לבסיס טרור איראני בלב המדינה.
במצב כזה, נותרו למדינת ישראל שתי ברירות: או כניעה להחלטה הצפויה בספטמבר, באו"ם, על עצמאות מדינה פלסטינאית והסכמה לסגת אל קווי 67, או התבצרות בעמדות הקיימות באווירת "כל הועלם נגדינו".
נתניהו, כצפוי, ייבחר בדרך השניה כשהוא מסביר לעולם שישראל מותקפת בקאסמים וגראדים על ערי אשדוד, אשקלון, שדרות וב"ש, כאשר בתווך החמאס תוקף אוטובוס עמוס בילדים בטילי נ"ט. כל שינוי מדיני לטובת החמאס יהווה סכנה קיומית על מדינת ישראל.

כמו כן, בזירה הפוליטית, הלחץ על מפלגת "קדימה" צריך להיות עצום. יו"ר האופוזיציה לא תוכל לטעון עוד כי יש פרטנר לתהליך השלום. על ממשלה שבה תשב החמאס, שבאמנה שלה מופיעות קריאות שטנה ונאצה נגד קיומה של מדינת ישראל ודרישה להשמדתה, לא ניתן יהיה לבנות למשא ומתן.
בליכוד יידרשו ממשלת אחדות. נראה את ציפי לבני עומדת בלחץ הזה, כאשר אין שום חלופה מדינית.

יום ראשון, 17 באפריל 2011

שפל ביחסים? לא אם תשאלו את הסנאט האמריקאי


בתקופת כהונתה הנוכחית של ממשלת הימין הגדולה, בראשות בנימין נתניהו, מרבים כתבי חצר בטלויזיה ובעיתונים להסביר ולפרט לציבור הרחב, להמונים, מדוע מצבה של ישראל כל כך גרוע בעולם.

בין שלל ההבלים - התדרדרות חסרת תקדים ושיא שלילי של כל הזמנים ביחסי ישראל - ארה"ב, מדינת ישראל הפכה נטל עבור העם האמריקאי שמאס בה, מדינת ישראל מבודדת מהעולם - משל הייתה איראן או צפון קוריאה, אביגדור ליברמן, כשר חוץ, מוביל את מדינת ישראל לתהומות הסברתיים שלא נראו ושאר ירקות.
הכצעקתה?

מסתבר שלא. השבוע נחתם ונקבע תקציבה של ארה"ב, שהעביר בית הנבחרים. התקציב, שימו לב, קוצץ בכ-38.5 מיליארד דולר. סכום חסר תקדים בהיקפו - ובכל זאת, במסגרת התקציב החדש, אחד מסעיפי התקציב מורה על

הגדלה של הסיוע הביטחוני המוענק לישראל וכולל העברת 205 מיליון דולר לצורך המשך פיתוחה של מערכת "כיפת ברזל".
ניתן בהחלט להסיק מכך שאנו מהווים נטל על ההנהגה האמריקאית ובד בבד, על מערכת היחסים "העכורה" ביננו לאמריקאים.

בארה"ב כבר הבינו שמדינת ישראל היא פרח בשדה קוצים. אי של יציבות, דמוקרטיה וכלכלה חזקה בין שלל עיי חורבות במזרח התיכון.
לחוסיין אובאמה לקח זמן להתעשת. הרבה זמן - לא בטוח שהוא מבין את גודל הטעויות שלו גם עתה, אך בית הנבחרים, בחסות הרפובליקנים, שניצחו בבחירות האחרונות, מבהירים לו זאת היטב.
אם האמריקאים רוצים אחיזה במזרח התיכון, הם יודעים היטב שעדיף להיאחז בגזע העץ ולא בענף.

לא זאת אף זאת - עוד התבשרנו השבוע, על כך שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוזמן לנאום בקונגרס האמריקני, ע"י יו"ר בית הנבחרים האמריקני, ג'ון ביינר.
לכך תוסיפו את דרישת הסנאט - חסרת התקדים - ממועצת זכויות האדם של האו"ם (גוף פשוט מביך ומבזה את המוסד הנ"ל) לבטל לאלתר את דו"ח גולדסטון, כך על פי החלטת הסנאט בוושינגטון, ברוב קולות, ותיווכחו שאכן, צודקים אותם עיתונאי חצר. מצבינו בכי רע.
ממליץ אני בשבילכם, בפסח הזה, לאכול הרבה מרור.

ובכל הקשור למדיניות החוץ - התקשורת יכולה לצייר את ליברמן כמות שהיא רוצה.מבחינת העם, ליברמן הוא מנהיג שמדבר אמת ויורה הכל בפרצוף.
ליברמן מנהיג חזק, ציוני, שהחזיר את כח ההרתעה למדינת ישראל. קשה לזכור שר חוץ שה

יה כה אגרסיבי ותקיף כלפיי מדיניות חוץ אחרות של מדינות בעולם, שמא נאמר חלילה - דה לגיטימציה.
קחו למשל את העיניין הטורקי - איזה שר חוץ היה מעז להתעמת עם הטורקים בחזרה? בממשלות השמאל, העיניין היה נגמר ב"נשיקת רגליהם" של הטורקים וסולחה ישראלית וכל זאת לאחר ששלחו ספינת טרור למדינתינו והציגו את חיילי צה"ל בסדרות טורקיות כנאצים, אנסי ילדות ורוצחי תינוקות. רפיסות זולה לכל דבר.
וכך היה שנים. ליברמן היחיד שמעז לקום מול מדינות אחרות ולהגן על האינטרסים של מדינת ישראל. והציבור לא מטומטם. הוא מכיר ומוקיר לו. עם העיתונים בסופו של יום משתמשים לעטוף דגים. פעולו של ליברמן נשאר ועודנו חזק.

לפני כחצי שנה, אף התראיין ליברמן בעיניין "המשברים עם מדינות העולם ובידודה של מדינת ישראל":
"רק השבוע, ביום אחד, נפגשתי עם שר החוץ של גרמניה, שר החוץ של אנגליה, של הולנד, של פינלנד, של ליטא ושל מלטה בפרלמנט האירופי בבריסל. לפעמים ניהלנו שיחות קשות ולפעמים הפלגנו לכל מיני דיונים פילוסופיים, אבל הם כולם מעריכים אותי כי הם יודעים שאני לא מוכר לוקשים.
כשאני מסתכל על ההצבעות האחרונות שהיו באו"ם על דוח גולדסטון אני רואה שהגענו למצב שבו בפעם הראשונה 18 מדינות הצביעו ביחד איתנו. פעם היינו רגילים שבאו"ם, לצד ישראל, ישנן רק ארצות הברית ומיקרונזיה. היום יש לא מעט מדינות אירופיות שמתייצבות לימיננו .
רק בתקופתי מגיע שר חוץ ישראלי בפעם הראשונה לאפריקה. הייתי אצל נשיא אוגנדה. התנצלתי בפניו שלא ביקרנו שם 40 שנה. והוא עושה לי עם היד ככה, לא נכון מיסטר, לא הייתם פה 45 שנה. גולדה מאיר ביקרה אצלנו ב ,'64- וחוץ מזה היה לכם עוד ביקור, אבל הוא לא נחשב.
יש הרבה אנשים שלא אוהבים אותי, אבל כולם מתייחסים אליי ברצינות. אני חושב שהתקדמנו עם נורווגיה ובלגיה. אני מדבר עם שרי החוץ שלהם בטלפון פעמים רבות. השבוע הנורווגים הוציאו הודעה שלא יתמכו בהצבעה על דוח גולדסטון. הם גם דחו את כל הניסיונות לחרם אקדמי על ישראל ."

אביגדור ליברמן הוא שר חוץ מצוין, כן, אמיתי ישר. שר חוץ שלא מתרפס בפני העולם, שר חוץ שמשדר עוצמה, ביטחון עצמי וממתג את המדינה כחזקה ודרוכה - אלו דברים שהיו כל כך חסרים למדינת ישראל בעבר הלא רחוק.

והתקשורת? תמשיך בשלה עם תסריטי האימה והבידוד, כנגד ממשלתו הימנית, הממשלה שהעם בחר, של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ שלו, אביגדור ליברמן.
כולי תקווה שלקראת הפסח הנוכחי, דעתם של עם ישראל תהיה חופשית ובת חורין, לפחות דיה, על מנת לדחוק את המגמתיות ותסריטי ההבלים של התקשורת בארץ.

יום שני, 4 באפריל 2011

סיכול ממוקד


ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הותקף השבוע מכל עבר. על מה ולמה? לאיש אין תשובות מספקות. כל טוקבקיסט נהיה פרשן וכל פרשן פולט שטות אחרת, כשהוא לא טורח לבדוק את העובדות או האם יש אג'נדה מסוימת מאחורי ה"תחקיר" – אם אפשר לקרוא לו כך, שפורסם השבוע, העוסק בנהנתנות של ראש הממשלה.

בכדי להבין את שורש בעייתיות "התחקיר", יש לחזור שנים אחורה, אל אותו אולפן שהתארח בו רביב דרוקר, מי שאחראי לגיבוב השטויות ששטפו את המרקע של ערוץ 10 (רק עצם עובדה זו מעלה חשד, בעיקר שנזכרים ב"טובי הכתבים" של הערוץ, בינהם ירון לונדון, אותו אחד שהסית לרצח "מתנחלים" ועופר שלח, מיודעינו וחברו הטוב של דרוקר, שאינו נמנה בדיוק עם המרכז וימינה מכך). באותו אולפן, הכריז דרוקר ש"בנימין נתניהו בתור ראש ממשלה הוא הסיוט הכי גדול של העיתונאים". האם משפט מדהים זה, לא ראוי, לבדו, לבטל כל אובייקטיביות מאותו תחקיר של דרוקר? איזו עוד הוכחה אנו צריכים בכדי להבין שיש כאן אינטרס ואג'נדה מצידו של "התחקירן"? ומדוע אין שום גוף תקשורתי שמדבר על כך? בהחלט תמוה ומוזר.

הגדילו לעשות ולחגוג, כמובן, העיתונים, שמיד יצאו בהכרזות ובכותרות מנופחות בסגנון "ביבי-טורס" , אך השיא היה הלינץ' שביצעו בגברת הראשונה, שרה נתניהו. אותה גברת שספגה עלבונות ושמועות זדוניות חדשות לבקרים במהלך כהונתו של בעלה בתור ראש ממשלה. אותה גברת שסובלת – כמו בעלה - שנים על גבי שנים, מכתבים מסוימים וקבועים שמנסים להכתיב למדינה איך וכיצד להתנהל. ההתנהגות הזו של התקשורת חצתה כל גבול אפשרי. השנאה לבנימין נתניהו כל כך שקופה, כל כך פתטית, שזה נהיה עלוב.

פעם היינו מצקצקים בלשוננו למראות הכותרות בעיתונים והניפוחים שהמדיה הכתובה והטלויזיונית ניסתה לצייר לנו, אך כאמור, היום כבר כולנו יודעים שמאחורי כל "תחקיר" - בייחוד של כתב, שמצהיר קבל עם ועדה, שבנימין נתניהו הוא הסיוט שלו – עומד במקרה הטוב ליצן תקשורתי שתפקידו להוסיף פלפל ואטרקטיביות לעיתון ולטלויזיה, בכדי למשוף פרסומות, במקרה הטוב, ובמקרה הרע – לגרום להדחתו של ראש ממשלה בישראל ולהנהיג משטר שאינו "פאשיסטי".

מדוע אף אחד לא מזכיר שחלק מנסיעותיו של בנימין נתניהו קרו כשהוא היה אזרח פרטי ולא מילא שום תפקיד ציבורי? האם גם בתור אזרח פרטי הוא חייב דין וחשבון לאזרחי המדינה?

מה לא תקין בעובדה שראש ממשלה ישן בסוויטה בבית מלון? האם מישהו חושב על כך ששמירה על ראש ממשלה מחייבת מערך ביטחוני מסוים, שבין היתר מחייב שמירה על חדר בתוך חדר, וסידור כזה יש רק בסוויטות?

מה לא בסדר בעובדה שראש ממשלה טס במחלקה ראשונה? מי מאיתנו לא היה טס במחלקה ראשונה אם היה יכול. מדוע כל פסטיבל הצביעות הזאת? אז תגידו שאני מפספס את המטרה ושמדובר במימון הטיסות, שכביכול, לפי מה שעולה מ"התחקיר" של דרוקר, מומנו ע"י מיליארדים מהעולם, חבריו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה כבר התייחס לעניין באומרו שהכל קשקוש ושהוא כבר תבע את ערוץ 10 בעיניין. דרוקר, מצידו, לא הביא שום הוכחות פרקטיות ולא מסמכים קונקרטים. ובכלל, דרוקר הודה בסוף התכנית כי אחרי שנתיים של נבירה בכל החשבונות של נתניהו, תחקירני התכנית לא הצליחו למצוא עברות פליליות.

אז למי נאמין – לתחקירן שמדבר מן השפה אל החוץ ושהודה שנתניהו הוא הסיוט שלו; ושהוא וחבריו לתקשורת "תרמו רבות להעלאת השמאל לשלטון" ו"אתרגו את אריאל שרון בגלל ההתנתקות", או לראש הממשלה שכבר עבר מסעות הכפשות ושמועות רבות ויצא זכאי מהמסד עד הטפחות?

אבל מי שכן הפתיע, ולא לטובה, הוא מבקר המדינה, שהחליט לחקור את "הפרשה". דווקא מאדם בעל תפקיד אובייקטיבי, מכובד, שנהנה מתמיכה של העם ומאון הציבור, דווקא ממנו אנו מצפים למידה של התפכחות.

אם אדוני המבקר מעוניין לחקור את טיסותיו של ראש הממשלה – בכבוד - רק יועיל נא לבדוק את כל הרשימה המלאה של מי שטסו במחלקות ראשונות וישנו בסוויטות, מראשי ממשלה בעבר ועד ראשי אופוזיציה וכלה בנשיאים.

לא ייתכן שראש הממשלה יהיה קורבן של מדיניות ממשלתית רבת שנים. זה פשוט אבסורד.

יש פה חגיגה של צביעות שנשטפת מכל כיוון אפשרי. הצונאמי התקשורתי המבחיל פורץ מכל אתר, עיתון או ערוץ טלויזיה ומכל טוקבקיסט מושפע.

ובחגיגת הצביעות הזו יש אג'נדה מאוד רחבה (כבר ניחשתם מאיזה צד במפה הפוליטית?). אותה אג'נדה שאתרגה את אריאל שרון לפני ואחרי ההתנתקות (לגמרי במקרה, כנראה), נשאה על כפיה את אהוד ברק בקנדציה שלו כראש ממשלה (ואילו כעת, משהוא בממשלת נתניהו – הטרוניות והביקורות נשפכות החוצה. האם בממשלה של קדימה הוא כן חתר לשלום ובממשלה הנוכחית לא? הואילו להסביר לי את ההבדלים בבקשה) וביצעה לינץ' מתוכנן ומתוזמן ברעייתו של ראש הממשלה ובו עצמו בקדנציה הראשונה שלו בתור ראש ממשלה.

לא ייתכן שהתקשורת בישראל תקבע לעם מי ינהיג אותה ומי יוביל אותה בעתיד. אין לזה אח ורע בעולם. צריכה להיות ביקורת, אולי אפילו השפעה – אך קמפיין כל כך שלילי, כל כך מגמתי, לא נראה במחוזותינו שנים.

את פסטיבל "אנטי-ביבי" מובילים קבוצה של עיתונאים בכירים. עיתונאים שהוציאו לעצמם שם טוב – בזכות, יש להוסיף - עיתונאים רציניים. בראש הרשימה, כמובן, עומד בן כספית, שעט על "התחקיר" כמוצא שלל רב. חברים ברשימה שלו: נחום ברנע, סימה קדמון וכמובן רביב דרוקר וחברו "לספסל הלימודים", עופר שלח.

שלא יהיה לכם ספק – אותם עיתונאים עושים עבודה נהדרת (כשהם לא עסוקים בספירת מילקי בננה-שוקולד, שקונה רה"מ לביתו) ומביאים איתם למאמריהם סקופים, שמועות שהופכות נכונות ואת המהלכים הפוליטיים והבחישות מאחורי הקלעים. נכון, לא תמיד הם צודקים. לפעמים ישנם גורמים אינטרסנטים שלא מספקים להם סחורה אמיתית וכנה.

ובכל זאת, זה לא המקרה ב"פרשה" של ראש הממשלה. במקרה הנוכחי, ישנה שנאה טהורה. אפילו לא למדיניות ולמקצועיות שמנהיג אותו ראש ממשלה, אלא לאיש עצמו – שנאה לבנימין נתניהו. שנאה שמזכירה משטרים אפלים ודעות קדומות שהס מלהזכיר. לנהנתנות, לממון, ללבוש, להתנהגות. קראתי לפני שבוע מאמר של בן כספית על כך שבנימין נתניהו הגיע להצגת הנשק שנתפס על הספינה "ויקטוריה" כשהוא לא עוטה על עצמו משקפי שמש. אבוי!

האם למישהו מכם יש בכלל ספק שרה"מ צריך לחיות בתנאים יותר טובים מהממוצע? מדוע הקנאה? בנימין נתניהו הוא בוודאות המדינאי הישראלי ואולי אפילו היהודי, הכי מבוקש בעולם להרצאות, כנסים ואירועים. נתניהו הוא מהיחידים בתולדות המדינה שנהנו מתמיכה אבסולוטית ויוקרה כזו גם כשהם לא היו במעמד ראש ממשלה. בתקופת כהונתו כשר אוצר, הוא זכה לכניסת כבוד שזכו לו רק ראשי ממשלות, בזמן שביקר בפנטגון.

הצביעות הזו, רבותיי, הצביעות הזו של עיתונאים שמכתירים ומדיחים "מלכים" בהינף יד ובהינד עפעף, חייבת לעבור מן העולם. היא ולא הנהנתנות של ראש הממשלה. כל עוד לא מדובר בשחיתות וטובות הנאה, רה"מ רשאי לגור באחוזה ענקית ומבוצרת, על אי מלאכותי, שנבנה במיוחד בשבילו.

ומצביעותה של התקשורת, אנו עוברים במשדר מיוחד לצביעותה – סליחה להתחסדותה של האופוזיציה. זוכרים את מפלגת קדימה? נכון, אותה אחת שנתנה מפתחות למשרד האוצר לעבריין מורשע שיושב היום בכלא (הירשזון), אותה אחת שמי שעמד בראשה ובראש המדינה נחקר בכמעט כל פרשה אפשרית (אולמרט), אותה מפלגה שבה שר מנשק חיילות לדרישותיו (רמון), לא לשכוח את צחי הנגבי שהעיד עדות שקר ועוד שלל חצאי פרשיות. ומי לא זוכר את הדיון שהתנהל בממשלה ובין השאר קלל דו-שיח מרתק בין ראש הממשלה דאז, אולמרט, לשר הפנים בממשלת קדימה והיום ח"כ, אבי דיכטר, שאמר שקדימה מושחתת ואילו ראש הממשלה התנגח בו: "מי אתה שתגיד שקדימה מושחתת? יש לך נטיה לדבר שטויות כשאתה מגזים".

ומה בדבר ח"כ מטעם קדימה עצמה, שטרית, שהתעקש שהדברים הספציפיים שאמר יודפסו בשמו – און דה רקורד: "קדימה קדימה היא היום המפלגה הכי מושחתת מבין המפלגות הגדולות"
והנה אותה מפלגה מושחתת מהיסוד, מהבסיס, קמה וזועקת. מי שלקח מנהיגות הוא, איך לא, ח"כ ומי שעומד בראשות הועדה לביקורת המדינה, יואל חסון. מה שהספיקו כבר לכנות בשם "המחטף".
קיום ישיבת הועדה העניקה סמכויות של ועדת חקירה לעוזרו של מבקר המדינה, נחום לוי, בחקירת ה"פרשה".

בכנסת טענו כי הזימון לישיבה המיוחדת של הוועדה נשלח לחבריה 20 דקות בלבד לפני הישיבה שהתקיימה בשעה 14:15. למרות הנוהג הקיים ליידע את התקשורת בישיבות ועדה, כתבי הכנסת כלל לא קיבלו הודעה בנושא. בסופו של דבר השתתפו בוועדה מלבד חסון, שני חברי כנסת נוספים בלבד - שלמה מולה ומרינה סולודקין, שניהם חברי קדימה. מולה, אגב, אינו חבר קבוע בוועדה והחליף את ח"כ עתניאל שנלר (שבעצמו זעם אחר כך על כך שלא ידע שהחליפו אותו כלל) בישיבה.

חברי כנסת מ'קדימה' שמקבלים טלפון בהול מהיו"ר, וכל השאר מקבלים מכתב 20 דקות לפני ישיבה של 10 דקות. אם זה לא מחטף – מה כן?

אך גם זה לא יעזור להפיל את ראש הממשלה מכיסאו. לא התקשורת שברובה מורכבת מאנשי שמאל וגם לא המאבק שמנהלת קדימה כדי להביא לחקירת התנהלותו של ראש הממשלה, שכלל הגשת תלונה למשטרה, תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ופנייה למבקר המדינה. אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחק צחוק מתגלגל.

כל אלו לא מיתרגמים לכוח פוליטי. לפי סקר שנערך ברשת ב': לו היו בחירות לכנסת נערכות היום, נראה שהליכוד היה מקבל יותר מנדטים מ"קדימה", שבעצמה רושמת ירידה קלה של מנדט בודד וזוכה ל-27 מנדטים.

אז האליטה יכולה לצעוק, לצרוח, להכפיש ולנסות לכפות על ההמונים את שרוצה, אך העם לא טיפש ויודע לקרוא היטב בין השורות. יש פה קמפיין מגמתי, מכוער, דורסני, שבכוונתו לפגוע בראש ממשלת ישראל. אולי הראש הממשלה הכי אינטיליגנטי, רהוט, מקצועי ובעל השפעה בעולם מזה שנים רבות. נכון, הוא לא תמיד עושה עבודה מושלמת – עדיין ישנו בקרבו פחד מפני האליטה השלטת והוא מפחד ללכת קדימה עם האידיאולוגיה האמיתית שלו, למרות שיש מאחורי מחנה ימין גדול וגב רחב. הוא גם לפעמים טועה, כמו כל בנאדם, אך בסה"כ מדובר בראש ממשלה משכיל, חד, חזק, דומיננטי, "חיה" פוליטית, אמין (עד כמה שקשה להאמין לתקשורת) ובעל כוח הרתעה לאויבינו.