יום רביעי, 27 ביוני 2012

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?


מועד קבלת ההחלטה בדבר הפכיתו של המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה קרב ובא, ואיתו, כצפוי - שלל התנגדויות, קריאות לחרמות וזעקות יגון ותחינות רבות שעולות לפתחו של ראש הממשלה בצורך לסרב למהלך המתכונן, באמתלה שאין צורך בהקמת אוניברסיטה נוספת בישראל, משיקולי תקציב. לא פוליטיקה, חלילה, המתנגדים טוענים.


התנגדותם של פרופסורים ונשיאי אוניברסיטאות מסוימות, כגון נשיא מכון וייצמן, פרופסור דנאיל זייפמן, כאמור, מתייחסת - לדבריהם - רק לפן הכלכלי.
ובכן, אם זו אכן הבעיה, אזי שתנוח דעתם של אותם פרופסורים ונשיאי אוניברסיטאות קיימות. לפני כחודשיים הבטיח שר האוצר, יובל שטייניץ, להנהלת המוסד באריאל, כי בקיץ הקרוב יוכרז המרכז כאוניברסיטה חדשה בישראל. בנוסף, הבטיח שר האוצר - כמו קודמו בתפקיד בעבר - אהוד אולמרט, כי תקצוב האוניברסיטה באריאל לא יבוא על חשבון האוניברסיטאות הקיימות כיום, אלא יימצא לו מקור תקציבי אחר. היש יותר ברור מכך?

יתרה מזאת, הקמת אוניברסיטה נוספת בישראל, תשרת גם ובעיקר כמות נכבדת למדי של אזרחים צעירים - אשר שירתו/ משרתים בצה"ל ומשלמים מיסים כדת וכדין - וככאלו הנאלצים להוציא סכומי כסף גבוהים בהרבה, במכללות, מחבריהם הלומדים באוניברסיטאות, דבר אשר לא שוויוני בעליל ופוגע במה שחלק ניכר מאותם פרופסורים ואנשי רוח תומכים ומכנים "צדק חברתי".
אוניברסיטה נוספת תכניס תחרות אקדמית בריאה מול אוניברסיטאות נוספות בארץ וסטודנטים שלא יתקבלו למוסד מסוים, לא יצטרכו לשבור תכניות חיסכון או לרושש את הוריהם בכדי ללמוד במכללה יקרה. גם המכללות עצמן ייאלצו להפחית את שכר הלימוד והתחרות תגענה גם עליהן.

אך האם הסיבה של אותם מתנגדים היא אכן סיבה כלכלית גרידא, כפי שאלו טוענים?
אם הסיבה היחידה להתנגדות, הייתה כלכלית בלבד, מדוע חתמו אך לא מזמן 150 אנשי אקדמיה, על עצומה הקוראת "לא לקחת חלק בפעילות אקדמית המתבצעת באריאל ובמקומות נוספים מעבר לקו הירוק"? הרי בעצומה לא הוזכרה שום מילה אודות תהליך הפיכתו של המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה - תהליך שהחל כבר בשנת 2005.
"אריאל היא התנחלות בלתי חוקית וההתיישבות בה מנוגדת לחוק הבינלאומי ולאמנת ז'נבה, שמדינת ישראל חתומה עליה", נכתב בעצומה, "היא הוקמה על שטח כבוש, כשבמרחק קילומטרים ספורים מתגוררים פלסטינים בכפרים ובמחנות פליטים, כאשר לא רק שהם אינם זוכים לנגישות להשכלה גבוהה, חלקם אף אינם זוכים למים זורמים. אלו שתי מציאויות שונות שיוצרות מדיניות אפרטהייד".

מבלי להתייחס לטעות המביכה שבהגדרת אריאל, ובכלל יו"ש, כשטח כבוש (דווקא סעיף 49 באמנת ז'נבה, קובעת בפירוש, שכיבוש חל רק אם המדינה הכובשת - במקרה של ישראל, משחררת - מעבירה את אזרחיה בכפייה לשטח הכבוש, מה שכמובן לא קרה מעולם), אין בעצומה, כמובן, שום מילה על הדו-קיום הנפלא השורר במרכז ועל ההרמוניה שמסתובבת לה במסדרונות הקמפוס, בין יהודים (בינהם רבים מן העדה האתיופית), ערבים, דתיים וחילוניים.

שנית, נדמה כי יוזמי העצומה וחותמיה, שכחו כנראה את הצהרות כל ראשי המדינה בעשורים האחרונים, על כך שאריאל היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, וככזאת, היא תישאר, באופן חד משמעי, בריבוונת ישראלית (לצד גושי התתיישבויות), בכל הסדר שבוא יבוא.

ומדוע, בעצומה שונה, עליה חתמו כאלף אנשי אקדמיה, חתני וחתנות פרסי ישראל, כנגד הפיכת המרכז לאוניברסיטה, לא הוזכר העניין הכלכלי המדאיג כל כך? באותה עצומה נכתב: "האקדמיה הישראלית שגשגה עד היום בזכות היותה חלק מחברה חופשית במדינה דמוקרטית. עירוב האקדמיה הישראלית באידיאולוגיה של כיבוש מערער את הקשר הזה ומאיים לפגוע ביכולת התפקוד של האקדמיה הישראלית".

פרופסור ניר גוב, ממכון ויצמן למדע - אותו מכון שלא מתנגד מסיבה פוליטית, כמובן - הוא זה שהפיץ את העצומה עליה חתמו כ-150 אנשי אקדמיה, לפני כשנתיים, וזאת כניצול המומנטום בעקבות חרם האמנים על היכל התרבות באריאל (ואולי גם חרם זה לא היה פוליטי?).
בראיון ל-mynet, גוב טען כי אינו יכול להתעלם גם מהנסיבות הפוליטיות: "המכללה באריאל הוקמה בשטחים כבושים", טען. "מדיניות זו שוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, ומובילה בהכרח לדיכוי אלים של האוכלוסייה הפלסטינית".

אמת, יוזמתו של פרופסור ניר גוב ממכון וייצמן, אין בה בכדי לשקף את המוסד עצמו, בכך אין ספק. אלא שהן יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, אלישע האס, והן שר המדע והטכנולוגיה, דניאל הרשקוביץ', קראו בזה אחר זה, לנשיא מכון ויצמן, פרופסור דניאל זייפמן, לקרוא את יוזמי החרם לסדר. שניהם, כמובן, נענו בשתיקה רועמת. ושתיקה, כידוע, כמוה כהודאה.

לאחר כ-5 שנים של עשייה אקדמית רבת מימדים ולאחר שנקבע על ידי ועדת הבדיקה של המל"ג, באופן חד משמעי, כי המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון עמד בכל היעדים שהוצבו לו, ואף למעלה מכך, הגיעה העת לעשות צדק ולהפוך את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה לכל דבר ועניין. למעשה, כל מי שלמד או לומד במוסד, יכול להעיד שהמרכז כבר שנים מתפקד כאוניברסיטה דה-פקטו. כעת, נותר רק להפוך את העניין לפורמלי. בואו נקווה שהפוליטיקה תישאר בצד - והפעם באמת.

יום שני, 4 ביוני 2012

הצחקתם את קלאודיוס


 לפני כשבועיים, החליטו בדנמרק ובדרום אפריקה, בהתאמה, ובהחלטה שרירותית, להטיל חרם על מוצרים מההתיישבויות ביהודה ושומרון ולמעשה לסמן מוצרים אלו. הסיבה לכך, לפחות על-פי דרום אפריקה היא ש"ממשלת דרום אפריקה מכירה במדינת ישראל רק בגבולות שסומנו על ידי האו"ם ב-1948".
החרם, אם כן, מגיע בכדי לנסות ולפגוע במדיניות "הכיבוש" הישראלית ולהפסיק את הפגיעה בערבים הפלשתינים שבשטחים אלו.

אלא שטענות לחוד ומציאות לחוד. הן ממשלת אפריקה והן ממשלת דנמרק היו צריכות לעשות שיעורי בית לפני שהכריזו בביטחון רב, הגובל ברברבנות, כי ישראל פוגעת באוכלוסייה "הכבושה" ביהודה ושומרון.
ההיפך המוחלט – מי שפוגע באותה אוכלוסייה חלשה ביהודה ושומרון, הן אותן מדינות בעלות מוסר כפול, שמבצעות חרמות, בחסות ארגון ה-
BDS העולמי, שמנסה לפגוע בכלכלה הישראלית ולהוציא דיבתה רעה של ישראל בכל הזדמנות ו"תחת כל עץ רענן".

הנפגעים העיקריים ממהלכי החרמות הללו, הם כאמור, לא פחות מאותם אנשים, שעליהם, כביכול, המדינות "הנאורות" כגון דנמרק ודרום אפריקה מנסות להגן וללטף בכפפות של משי.

על-פי מועצת יש"ע, "באזור יהודה ושומרון ישנם 14 אזורי תעשייה ומפעלי חקלאות, הכוללים כ-800 מפעלים ועסקים. למעלה מ-17 אלף
 בני אדם מועסקים במגוון תחומים, כאשר כ-11 אלף מהם – ערבים תושבי יו"ש".

זאת ועוד, "
על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, עובדים אלה משתכרים בסכום הגבוה פי שניים או שלושה מהמשכורת הממוצעת בשוק התעסוקה הפלסטיני וזוכים, בהתאם לחוקי מדינת ישראל, לתנאים סוציאליים מלאים. מעסיקים שניסו בעבר להתחמק ממתן תנאים אלה לעובדיהם הערבים, הועמדו לדין בבתי משפט ישראליים וחויבו לשלם כחוק".

ביש"ע מוסיפים, כי "בהתחשב במבנה החברה הערבית, המבוסס על משפחות רחבות ('חמולות'), ניתן להניח כי כל עובד שכזה מפרנס סדר גודל של שלוש משפחות הקרובות לו. בהתחשב בגודל המשפחה הממוצעת, ניתן לשער כי סביב הערבים פועלי התעשיות ביו"ש מרוכזים מעל ל-100,000 איש התלויים בהם מבחינה כלכלית.
מלבד זאת, סביב אזורי תעשייה אלו פורחת תעשייה משנית של הסעות, הובלה, אספקה, ציוד ושירותים המהווה מעגל שני של אוכלוסייה רחבה מאוד המתפרנסת משירותים אלה".

עייניכם הרואות. חרמות של מדינות ושלל פעולות אזרחיות נוספות ומגוונות "למען העם הפלסטיני הכבוש והנגזל", רק יעצימו את העוני, הדוחק והסבל הערבי, ויפגעו בדו-הקיום האמיתי ששורר בין החברות מבחינה כלכלית ומדינית.
הבעיה היא, שמדינות – בעיקר מאירופה - המושפעות מארגונים כגון ה-BDS  והקרן לישראל חדשה, אינן מתעניינות באמת ובתמים, כהוא זה, בזכויות האדם של הערבים ביהודה ושומרון.
חרמות הרי, הם רק טקטיקה ולא האסטרטגיה. המדינות הללו יעשו הכל בכדי לגרום נזק ולהביך את מדינת ישראל ואגב כך, לכרסם במעמדה בעולם.

אין ספק שחדשות אבסורדיות מעין אלו, מגמדות כמעט לחלוטין את הסיפור על
קלאודיוס היפה, שבראותו כי התרנגולות הקדושות מסרבות לאכול, השליך אותן הימה וקרא: ״אם כן, שיישתו!״.
הקורבן לא באמת חשוב, גם אם, בשיא הצביעות, אותן מדינות פועלות למעשה בשבילו.

על המדינות המחשיבות עצמן כ"נאורות" להסיר לאלתר את החרמות למינהם ולאפשר לערבים-פלשתינים להתפרנס בכבוד ולקיים קשרים ידידותיים עם המתיישבים היהודיים ביהודה ושומרון. כל פעולה אחרת תקרין צביעות ועוול המשוועים לתיקון מוסרי.


יום ראשון, 3 ביוני 2012

הפיתרון המושלם - לכולם




בשקט-בשקט ומבלי לעורר כל חשד קטן, ראש הממשלה גיבש פיתרון אסטרטגי, שמצד אחד יביא לפריחת היישוב בבית-אל ומצד שני, ירתיע את עמותות וארגוני השמאל, שמציפים זה מכבר את בג"ץ, בעתירות הנוגעות להתיישבויות ביו"ש. בכך, למעשה, ייתר את הצורך בחקיקת חוק שתוציא דיבתה של ישראל רעה בעולם ותציג אותה כמדינה לא-דמוקרטית.


 ראש הממשלה שוב עשה את זה. בשקט-בשקט ומבלי לעורר כל חשד קטן, בנימין נתניהו גיבש פיתרון אסטרטגי, שמצד אחד יביא לפריחת היישוב בבית-אל ומצד שני, ירתיע את עמותות וארגוני השמאל, שמציפים זה מכבר את בית המשפט הגבוה לצדק, בעתירות הנוגעות להתיישבויות ביהודה ושמרון. בכך, למעשה, ייתר את הצורך בחקיקת חוק שתוציא דיבתה של ישראל רעה בעולם ותציג אותה כמדינה לא-דמוקרטית.

אותם ארגונים ועמותות, כאמור, גורמים להצפה בבבג"ץ ומציגים עתירות שונות ומשונות בדבר קובלנות של בעלים ערבים, שטוענים לקרקע מסוימת, שעליה נבנות, או נבנים יחידות דיור בהתיישבויות של יהודה ושומרון.
למרות הקלחת הרותחת ש"נשפכת" על ראש הממשלה, לילות כימים – בייחוד בתקשורת הישראלית - נתניהו מציג שוב ושוב פתרונות הולמים שמאזנים בין כל הצדדים במשחק.
כך גם הפעם, בסוגיית גבעת האולפנה, ראש הממשלה הראה מנהיגות וקור רוח והוכיח שניתן למצוא פיתרון שיאזן בין שלטון החוק להתיישבות ביו"ש, בסוגיה שהיא כל כך רגישה מבחינה משפטית, מדינית וביטחונית
.

נזכיר, כי היה זה שופט בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק,  שהרחיב את זכות העמידה כבר בתחילת שנות השמונים וקבע כי גם עמותות וארגוני זכויות למינהם, יוכלו לעתור לבג"ץ כנגד המדינה.
התוצאה הייתה ברורה וצפויה – ארגוני זכויות אדם ומיעוט, בעיקר מהשמאל, הציפו ומציפים את בג"ץ בעתירות כנגד בנייה בלתי חוקית של המדינה בחלק מההתיישבויות, בתואנה כי המבנים נבנו על קרקע פרטית של ערבים.

חשוב להדגיש, אפוא, כי חלק לא מבוטל מהעתירות מתבסס על נתונים בעייתיים, מכיוון שהחוק ברשות הערבית-פלשתינית אוסר על מכירה או תיווך של אזרח ערבי-פלשתיני ליהודים, מהארץ או מחוץ למדינת ישראל.
התוצאה – עסקאות שלמות שלא נכנסות לטאבו הישראלי, על מנת שהמוכרים הערבים לא ייתפסו ויישפטו לעונש מוות.

על כן, עסקאות שנידנות בעתירות בבג"ץ הן לפעמים מאוד בעייתיות ודא-עקא, גם הבג"ץ חשוף לטעויות.
כך למשל הוכח במגרון, לאחר שבג"ץ פסק על המדינה שיש לפנות את היישוב, אף על-פי שהעותרים לא מצאו בעצמם את הבעלים של אותה קרקע, כביכול, עד היום ולמרות שבדיון בסוגיית הפיצויים, בג"ץ דחה את העתירה של הארגונים, מאותה סיבה.

ובכל זאת, ישנן עתירות שבהחלט מוצדקות ועל בג"ץ למנוע את הפגיעה בחוק ולשמור על זכויות המיעוט.
גבעת האולפנה היא אחת מסוגיות אמיתיות, שבהחלט מציגה בעיה מוסרית וחוקית.
בניגוד למקרה של מגרון, שבו הודיעו ללא כחל וסרק כי הקרקע נקנתה כדת וכדין, הסוגיה בגבעת האולפנה שונה. על-פי פרסום ב"הארץ", "יזם
 שכונת האולפנה בבית אל, יואל צור ,הודה שידע כי מדובר בקרקע פרטית-ערבית" וכן, "זוג המתגורר בשכונת גבעת האולפנה טוען כי רכש את הדירה בתום לב".
על פניו, מדובר, אם כן, בהחלטה צודקת של בג"ץ, הפעם.

עקב כך, נדרש ראש הממשלה לטפל בסוגיה העדינה והמתוחה הזו, כאחד המזדהה עם אידאולוגיית ההתיישבות ביו"ש מחד וכאחד המכבד ודואג לשלטון החוק מאידך.
התעלמות מפסיקת בג"ץ, כמוה הייתה כהודאה אנטי-דמוקרטית מובהקת הנוגדת את שלטון החוק ומאירה את בית המשפט באור מגוחך ולמעשה, מייתרת את פסיקותיו.
כראש ממשלה, בנימין נתניהו מחויב לדאוג לפשר, למתן, להגיע לעמק השווה. לשלב בין הרשויות והמוסדות ולהיות המבוגר האחראי.

ואכן, ממשלת נתניהו קיבלה החלטה מוקדמת כבר בראשיתה – יורחבו ההתיישבויות, אך לא תהיה בנייה על קרקע ערבית-פרטית.
ובצדק. מי משעודד בנייה על קרקע פרטית של ערבים, מוציא שם רע להתיישבות
. המתיישבים אינם פורעי חוק, אינם גזלנים ואינם "כובשים". הם אינם כפי שחלק מסוים מהאוכלוסייה – מימין ומשמאל - מנסים לתאר אותם.
אם יש עיוות, כפי שמצאה הפרקליטות וכפי שהודו בעצמם התושבים, יש לתקנו ולשפר את המצב.

ולכן, בהחלטתו של ראש הממשלה, להעתיק את הבתים ביישוב בית-אל למיקום סמוך, על אדמות מדינה, נתניהו למעשה שמר על כבודו של בית המשפט, על תדמיתו ועל שלטון החוק בכללותו.

בסיכומו של דבר, ואם אכן יחליט ראש הממשלה להעתיק את השכונה למקום סמוך ועל כל בית שיזוז, תקבל בית אל עשר דירות חדשות, המשמעות פשוטה - תוספת של יותר מאלף תושבים להתנחלות בית אל
.
הפיתרון המוצע הוא האנושי ביותר, החוקי ביותר והרציונלי ביותר, המאפשר, מצד אחד שמירה על החוק הישראלי ומצד שני, שגשוג ופריחת היישוב בבית אל עשרות מונים.
הבתים יועתקו לקרקע של המדינה ובנוסף, ההתיישבות תורחב. כל הצדדים מרוויחים.

כשמסתכלים על החלטתו של ראש הממשלה, במבט כולל ורחב, ניתן להבחין כי היא לא טומנת בחובה רק שגשוג ופריחה להתיישבות בבית-אל, בטווח הארוך, אלא גם מכילה בתוכה הרתעה חסרת תקדים המכוונת לארגוני ועמותות השמאל.
אם ימשיכו לעתור, כך נתניהו, הם יקבלו יותר בנייה. הפוך על הפוך. על כל עתירה שתתקבל, ראש הממשלה יפצה בבנייה כפולה, במקרה הרע וביחס של בניין אחד לעשר דירות במקרה הטוב.
בדיווח שהתפרסם באתר "הארץ", ביום ראשון (3.6.2012), נכתב כי בישיבת הממשלה, נתניהו הודיע על מטרתו ל"גבש מנגנון שימנע תביעות עתידיות". מדובר במסר חסר תקדים של ראש ממשלה, שמוכן ללכת רחוק מאוד בשביל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, וכל זאת, כמובן, בכפוף לחוק הישראלי.

לצד כל הטיעונים על שלטון החוק, בל נשכח, כמובן, שלהחלטת ראש הממשלה לקיים את הדין ולציית לבג"ץ (במקום לבצע חוק "עוקף בג"ץ"), יש השלכות גם בהיבט הביטחוני.
שיתוף פעולה עם העולם, ללא פגיעה באינטרס הישראלי ובהתיישבות ביו"ש, כפי שמשתקף מהפשרה שהציג ראש הממשלה, והימנעות מתסיסה מיותרת - בעיקר בתקופה בה מאמצי העולם מול איראן נחלשו לאין ערוך - היו רק מזיקים עוד יותר למאמץ הדיפלומטי והביטחוני אל מול פרויקט הגרעין האיראני.
ראש הממשלה חייב לצידו את כל מעצמות הועלם, ואלו לא רואים ויראו בעין יפה, את התנגדותו של נתניהו להחלטות בית המשפט הגבוה לצדק.
ראש הטופס