ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמצא בימים אלו בין הפטיש לסדן. מצד אחד ישנה ההקפאה ולחצים מחוץ, בעיקר מארה"ב לקבל חבילת הטבות נאה ואטרקטיבית. מצד שני - לחצים מבית והתחייבויות כלפיי שריו בממשלה וכלפיי אזרחי המדינה.
ניתן לומר שבנימין נתניהו, בעל כורחו, משחק ב"אמת או חובה"- אותו משחק ילדותי מפורסם שבו צריך לבחור בין תשובה כנה ואמיתית לשאלה נוקבת ובין עשיית חובה מאתגרת. יש אף שיגידו שראש הממשלה מניף בתקופה האחרונה חרב פיפיות ושאת החודש הקרוב נתניהו יצטרך לעבור עם מינימום פגיעות - ויהיו, ללא ספק. השאלה היא עד כמה הן יפגעו במעמדו הפוליטי-ציבורי של ראש הממשלה? את זה נדע בקרוב מאוד.
והנה כי כן, נתניהו חייב להשתתף במשחק ולבחור בין האמת - התחייבויותיו כלפיי העם, ובין החובה - דרישות ולחצים מצד האמריקאים, בעיקר.
ואולם, ראש הממשלה, נתניהו, הרי ידוע באיכויות התחכום ה"שועליות" שלו וביכולת לדחות באלגנטיות דברים מסדר היום - איכויות לא מבוטלות עבור כל פוליטיקאי - ובהחלט עלה על דרך המלך ביומיים האחרונים. מאוד יכול להיות שראש הממשלה השיג אפקט פוליטי נכבד שככל הנראה יעזור לו לעבור את התקופה הזאת עם מינימום פגיעות.
המסתבר שנתניהו דורש מהבית הלבן ערבויות והתחייבות בכתב, לחבילת התנאים שהאמריקאים הציעו למדינה בנדיבות.
דרישה זו של בנימין נתניהו מביע אי אמון טוטאלי במדיניות האמריקאית ובהתחייבויותיה, מחשקת למעשה את הנשיא אובמה, מעמידה אותו באור מביך - בעיקר כלפיי הפלסטינאים שמוזנים משמועות על העסקה ותו לא - ומעניקה לראש הממשלה הישראלי זמן לתגובה כנגד הלחצים מבית.
ואפשר להבין את הדרישה הזו של בנימין נתניהו. היה זה אותו אובמה שיחד עם יתר סגל הבית הלבן, נאלמו דום למשמע דרישות נתניהו והממשלה הישראלית לכך שארה"ב תנהג לפי אותה המדיניות שבוש הבטיח לשרון - הכרה דה פקטו בגושי ההתיישבויות הגדולים. בוש, כאמור, לא הסכים מפורשות להמשך הבנייה בגושי ההתיישבות, אלא גילה הבנה לכך שישראל תמשיך בעתיד, גם לאחר הסדר, להחזיק ב"מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים", ורק במשתמע - הוא הכיר בזכותה של ישראל להמשיך את הבנייה במקומות אלה.
אף על פי כן, ממשל אובמה התעלם לחלוטין מהתחייבויות בוש ודרש הקפאה בכל יהודה ושומרון - מה שהוביל את נתניהו להקפיא את הבנייה בהתיישבויות למשך עשרה חודשים - מעשה שאין לו אח ורע בעולם כולו.
חבילת ההטבות של הממשל האמריקאי מפתה. אפשר וצריך להבין את בנימין נתניהו ואת החשיבה שלו - בעיקר מבחינה אסטרטגית - ביטחונית.
קשה לומר "לא" למהלך של אובמה. בנוסף ללחץ הבלתי רגיל של האמריקאים על ראש הממשלה, ישנן ההבטחות חסרות התקדים שכוללות "חבילה" נאה של 20 מטוסים בשווי 3 מיליארד דולר ובנוסף הטלת וטו בכל דיון שישראל תוצג באור שלילי או שיעלה דיון סובייקטיבי באו"ם.
כמו כן, אסור לשכוח שבחודשים האחרונים מתגבש מהלך מסוכן מצד עריקאת, אבו מאזן ואבו עלא בנוגע להגשת החלטה למועצת האו"ם אשר כוללת דרישה להקמת מדינה פלסטינאית באופן חד צדדי בחסות האו"ם. למהלך הזה יש כבר תומכים רבים באירופה. וזה יהיה אסון למדינת ישראל.
בהקשר לנושא זה, ניתן להבין מדוע עיניין הוטו שהאמריקאים מציעים הוא ללא ספק המשמעותי מבין חבילת ההטבות. אם אובמה לא יראה "נכונות" מצד נתניהו, הוא עלול בעצמו בסופו של דבר לתמוך במהלך של אבו-עלא ולכן הוטו חשוב לישראל בעת הנוכחית.
בלי הצעה זו, אף אחד לא מבטיח לישראל שהאמריקאים לא יטילו על כך וטו. למעשה, רוב הסיכויים שהנשיא אובמה יקדם את העיניין בעצמו אם הוא יראה שנתניהו לא "מתקדם", כביכול. הוטו שהאמריקאים מבטיחים, הוא בעיקר בנוגע להצעה הזאת, בנוסף לעוד ועדות גולדסטונים ו-ועדות אנטי ציוניות אחרות בחסות האו"ם.
בראייה לטווח ארוך זו עסקה טובה. אלא מה? העסקה הזאת הייתה צריכה אכן להתממש בימים אלו, אם נתניהו לא היה מסכים להקפאה של שנה קודם לכן.
אסור למדינת ישראל לאותת לעולם שהיא מוכנה להחזיר שטחים מבלי להתמקח על הסדרי ביטחון והכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית עם רוב יהודי.
לכף מתווספת העובדה שראש הממשלה הבטיח בישיבת הקבינט שלא תהיה שוב הקפאה. וזו אכן תהיה טעות אסטרטגית להקפיא שוב את היישובים ולסמן שיש על מה לדבר כשבפועל אין הכרה של הפלסטינאים במדינה יהודית ואין הסכמות ו/או הבנות בנוגע להסדרי ביטחון.
עוד עיניין חשוב שיש להזכירו, הוא שבסופו של יום, הבחירות הכריעו כי רוב הציבור בחר בליכוד, בהתיישבויות, בציונות ובאהבת ארץ ישראל ולמעשה מאס ברפיסות הזולה של השמאל.
ועדיין, לא משנה אם נתניהו יבחר ב"באמת" או ב"חובה" במשחק הכל כך קשה והכל כך קריטי הזה, שוב מתברר כי כל העליהום של התקשורת בישראל וזעקות הקוזאק הנגזל של אישי שמאל ש"אבד עליהם הכלח" מזמן, הם אינם דבר מלבד עורבא פרח.
נתניהו מתנהל בממלכתיות ומנהל את ענייני המדינה בתבונה ובאיפוק ואת המשברים עם ידידינו בעולם ברוב חכמה, סבלנות ודבקות במטרה - שהיא ביטחון מדינת ישראל.