יום שישי, 29 באפריל 2011

הסכם הפיוס בן פת"ח לחמאס: ניתוח ותרחישים

הסכם הפיוס שנחתם אמש בין הפת"ח לארגון החמאס מצביע על דבר אחד בלבד – הפלסטינאים אותם פלסטינאים והים אותו ים.

מי שחשב שה"יונים" מבית פת"ח כבר מתכננים פרויקטים משותפים עם ישראל בתחומי הכלכלה והתשתיות לקראת הקמת מדינה פלסטינאית, שחיה בשלום לצד ישראל התבדה.

שוב, התבדה, יש לתקן.

שנים שמנסים למכור לנו בתקשורת על כך שהפת"ח שולט בגדה ביד רמה, מרבים לפרסם את שיתופי הפעולה של צה"ל ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה, מספרים לנו בשקיקה כמה רמאללה מודרנית וכפסע בינה ובין פריז!
ובכן, מה לא מספרים לנו בתקשורת?
הרשימה ארוכה לעילא ולעילא. הנה "טעימות":

לפני חודשיים הגיע למחסום בקעות מחבל כ

שמטען חבלה על גופו, קרא "אללה אכבר" ונורה על ידי החיילים, רגע לפני שהגיע אליהם. שבועיים אחר כך הגיע מושל מחוז ג'נין של הרשות הפלשתינית אל בני משפחתו של המחבל והעניק להם 2000 דולר בשמו של הנשיא אבו מאזן.

אף אחד לא מספר לנו שיועצו של אבו מאזן, קורא כמעט בכל נאום, לזנוח את חילוקי הדעות הפנימיים ו"להפנות את הנשק אל האויב המרכזי". הוא גם קרא באחד מהנאומים להעצים את יום השנה לזכרה של המחבלת דלאל מוגרבי, מי שאחראית לפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף.
בכלל, מוגרבי היא מחבלת אהודה במיוחד על בכירי "הפרטנרים". על שמה של מוגרבי נקראים תחרויות כדורגל ברשות הפלסטינית, מרכזי נוער ולהקות מחול.
תאופיק טיראווי, עוד חבר בכיר בפת"ח, כיבד בנוכחותו אירוע זיכרון לרוצחת הזו, כשמעליו מתנוסס השלט "אנו מחדשים את ההתחייבות והשבועה: לא נסור מדרך השהידים".

פחות משבוע לפני הפיגוע באיתמר הודיע יומון הרשות הפלשתינית על טורניר כדורגל לצעירים שיישא את שמה של וופא אידריס, המחבלת המתאבדת הראשונה, שהתפוצצה לפני 9 שנים ברחוב יפו בבירה ורצחה יהודי.

יומיים קודם לכן הנציח הפת"ח, בתהלוכה שקיים במחנה הפליטים דהיישה, את הטרוריסט שאחראי לטבח 11 בני אדם, בהם ילדים ותינוקות, בשכונת בית ישראל בירושלים.

באותו שבוע ממש, בעצרת שנערכה באזור ג'נין לרגל ציון יום השנה ה- 46 להקמת הפת"ח, צפה חבר

הוועד הפועל של הארגון, שהגיע כ"נציגו של הנשיא אבו מאזן", בהצגת תכלית של פיצוץ דגמי בניינים בהתנחלויות.

עוד? נביל שעת, עוד אחד מהפלסטינים "הטובים", הצהיר רק לפני 9 חודשים ש"אנחנו גאים בשהידים...זכותנו לשוב למאבק המזוין". אחריו דיבר חבר שלנו, מיודעינו, ג'יבריל רג'וב, בזכות המאבק המזוין.

בקיץ שעבר, העניק שר האסירים ברשות הפלשתינית את "מגן העמידה והנתינה" לאם שארבעת בניה המחבלים כלואים בישראל ומרצים יחד 18 מאסרי עולם. "היא ראויה שנקוד בפניה בהצדעה ובכבוד", הכריז.

ומה בדבר שיתוף הפעולה של צה"ל עם מנגנוני הביטחון הפלסטינאים? נו, את שיתוף הפעולה "המצוין" ראיתם כולכם השבוע, במרחץ הדמים שהתבצע בקבר יוסף, כאשר שוטרים פלסטינאים רצחו בדם חם ופצעו יהודים, שכל רצונם היה להתפלל.


אל הרשימה המכובדת הזאת, שמהווה רק "טעימה", מצטרפת גולת הכותרת – הסירוב של הפת"ח , בראשות "הפרטנר", אבו-מאזן, להכיר בזכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל.
השמאל והתקשורת, שמהווים למעשה גוף אחד וגדול ששולט כמיעוט ברוב הגדול והשפוי במדינה, נותן ל

נו תקוות שווא, מסמא את עיינינו ומסמם אותנו בטפטופי הסכמי שלום כוזבים שרק יחמירו את מצבינו.
זה הרי ברור ושקוף לכל – ההבדל בין הפת"ח לחמאס מתבטא בשינוי אחד קטן: החמאס אומר את מה שהוא חושב בקול, הפת"ח אומר את מה שהוא חושב בלב. בשני המקרים, המחשבות הללו כוללות רצח אזרחים חפים מפשע, סיום "הכיבוש" בכל דרך אפשרית והסתה אנטי ישראלית ואנטי יהודית בקרב פעיליהם, אזרחיהם ותלמידיהם. החינוך לשנאת ישראל מתחיל בגיך הרך, נמשך בשטיפות מוח בבתי הספר (כן, גם בגדה "המודרנית") ומלווה את הפלסטינאי הממוצע לכל אורך חייו. לך תעשה איתו שלום אחרי כל זה.
אם פניה של הנהגת פת"ח הייתה לשלום, סביר היה שהם יסרבו בתוקף לחתום על הסכם פיוס הזוי עם כנופיית טרוריסטים, שעד לפני כמה שנים טבחה בהם ללא רחם, כאילו לא היה כל קשר לאומי בין הארגונים הללו.

ומה נגיד על החמאס? האם לאחר ההסכם, נחזה בקסמים? היהפוך כושי עורו ונמר וחברבורותיו? רק היום הודיעו בחמאס שהם לא יכירו במדינת ישראל לעולם ושמבחינתם לא היה ואין גם היום משא ומתן על הקמת מדינה פלסטינאית ושלום בר-קיימא עם מדינת ישראל. על אמנת החמאס כלל לא צריך להרחיב.

הסכם הפיוס בין הפת"ח לחאמס מביא עימו דאגות ביטחוניות. הרי היו כבר כמה וכמה ניסיונות להסכם פיוס בתיווך מצרי, אך הן עלו על שרטון. אז מה באמת קרה? מדוע החמאס הסכים סוף סוף לחתום על ההסכם המיוחל מצד העם הפלסטינאי?
אמש, לצערינו הרב, הבנו היטב מדוע חמאס מיהר להסכים ולחתום על ההסכם - שר החוץ המצרי הודיע כי בתוך כשבוע ייפתח מעבר רפיח באופן מוחלט.
"בתוך ימים תחול התפתחות דרמטית, כדי להקל על הסבל של תושבי עזה", אמר.
לפי ההערכות מודיעיניות, לאחר חתימת ההסכם, תבצע מצרים צעדים נוספים, שיבטלו למעשה את המצור הישראלי על רצועת עזה. הדבר מצטרף להצהרתם של המצרים כי יחדשו את היחסים הדיפלומטיים והמדיניים עם איראן.

מדובר בצעדים קיצוניים ומסוכנים, שמדינת ישראל לא תוכל להרשות לעצמה והיא גם בוודאי תפעיל את מלוא כובד משקלה על ההנהגה בוושינגטון לצורך הפעלת מכבש לחצים, למנוע מהמצרים את פתיחת המעבר ואת נרמול היחסים עם איראן.

ממשלת ישראל ,מבחינתה, חייבת לנצל את הסכם הפיוס ולהשתמש בו כנגד הפלסטינאים ברמה המדינית וההסברתית.
נגמרו המשחקים. אין יותר השוטר הטוב (פת"ח) והשוטר הרע (חמאס). מעכשיו, כל התגרות מצד חמאס מרצועת עזה, תענה בתגובה קשה ועוצמתית יותר. האו"ם לא יוכל יותר להסתתר תחת אצטלה ואמתלה של "זה רק החמאס, הפת"ח לא עושה דבר".
ממשלת ישראל תהא חייבת להסביר לעולם שנוחתים קאסמים ע"י היישות הפלסטינאית ולא ע"י חמאס, שלא היה לו לגיטמיות בעולם.

עוד יתרון שממשלת ישראל תוכל להפיק מהסכם הפיוס, הוא קידום שחרורו של גלעד שליט. לאחר ההצלחה בהסכם הפיוס, המצרים ייהנו ממומנטום חיובי וינסו לקדם את מעמדם באיזור עוד יותר דרך השלמת עסקת החלפת שבויים.
אבו-מאזן, מצידו, יהיה חייב להביא "קבלות" ולהשמיע טון אחר לאחר ההסכם עם חמאס, שבוודאי לא עלה יפה בעיניי האמריקנים והעולם. החזרת החייל החטוף תהווה בשבילו תמורה נאה כנגד הסכם הפיוס ו"אוויר לנשימה" לקראת ספטמבר.

מבחינה מדינית, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מקבל רוח גבית מהסכם הפיוס. הדבר מעניק לראש הממשלה פתח מילוט מהמצוקה שליה נקלע, בדמות היוזמה המדינית המתגבשת של אובמה, בשל הקיפאון המדיני.
זה בדיוק מה שהיה דרוש לבנימין נתניהו בכדי ללכד את הציבור הישראלי מאחוריו ולהדוף את הלחץ הבינלאומי לנסיגה ופינוי התיישבויות ביהודה ושומרון.
הסכם הפיוס הערבי, למעשה מצדיק את טענותיו ואזהרותיו של ראש הממשלה, שהחמאס ישתלט על יהודה ושומרון. לדידו, כל שטח שמדינת ישראל תפנה, ייפול לידי החמאס וייהפך לבסיס טרור איראני בלב המדינה.
במצב כזה, נותרו למדינת ישראל שתי ברירות: או כניעה להחלטה הצפויה בספטמבר, באו"ם, על עצמאות מדינה פלסטינאית והסכמה לסגת אל קווי 67, או התבצרות בעמדות הקיימות באווירת "כל הועלם נגדינו".
נתניהו, כצפוי, ייבחר בדרך השניה כשהוא מסביר לעולם שישראל מותקפת בקאסמים וגראדים על ערי אשדוד, אשקלון, שדרות וב"ש, כאשר בתווך החמאס תוקף אוטובוס עמוס בילדים בטילי נ"ט. כל שינוי מדיני לטובת החמאס יהווה סכנה קיומית על מדינת ישראל.

כמו כן, בזירה הפוליטית, הלחץ על מפלגת "קדימה" צריך להיות עצום. יו"ר האופוזיציה לא תוכל לטעון עוד כי יש פרטנר לתהליך השלום. על ממשלה שבה תשב החמאס, שבאמנה שלה מופיעות קריאות שטנה ונאצה נגד קיומה של מדינת ישראל ודרישה להשמדתה, לא ניתן יהיה לבנות למשא ומתן.
בליכוד יידרשו ממשלת אחדות. נראה את ציפי לבני עומדת בלחץ הזה, כאשר אין שום חלופה מדינית.

אין תגובות:

פרסום תגובה