יום חמישי, 16 ביוני 2011

משישה יוצא שלושה - הפריימריז במפלגת העבודה מתקרב

בחודש ספטמבר הקרוב ייערך הפריימריז לראשות מפלגת העבודה. מה שבתחילה נראה כמו בדיחה עצובה וכלל רשימה של שישה מתמודדים, הפך חיש מהר לקרב הרבה יותר רציני של שלושה מתמודדים.


השישה כוללים, כידוע, את: שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, שלמה בוחבוט, יצחק (בוז'י) הרצוג, אראל מרגלית ועמרם מצנע.
מששת המתמודדים הללו, צפויים להתעלות שלושה מתמודדים רציניים לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה: פרץ, יחימוביץ' ובוז'י.


מעבר לעובדה שמפלגת העבודה, ככל הנראה, תילחם בכל כוחה מול ישראל ביתנו (שצברה תאוצה מירבית בממשלה הנוכחית) על הזכות להיות המפלגה שתסיים במקום השלישי בבחירות, הבחירות לראשות המפלגה לא צריכות להיות יותר מדיי מרגשות ואטרקטיביות.
למפלגת העבודה אין מנהיג אמיתי שנראה בשטח (זולת פואד בן אליעזר, שמעדיף להיות בעל השפעה עצומה מאחורי הקלעים ולא בפרונט) ורוב המתמודדים הם בעלי אג'נדה חברתית גרידא וחסרי כל יכולות ביטחוניות (אלא אם כן אתם מחשיבים את הקדנציה הגרוטסקית של פרץ בתור שר ביטחון ברזומה).
בנוסף, המפלגה סובלת מזה שנים בסטיגמה של מפלגה עייפה, אפורה, שאבד עליה הכוח. מפלגה שמחוברת יותר לקשת של השמאל הקיצוני מאשר למרכז "המתון".
ובכל זאת, החדשות הטובות החלו להיראות בשטח, לאחר שברק יזם את הפילוג המפורסם ומשך כמה מחברי סיעתו להקמת מפלגת "עצמאות".

המהלך שיזם ברק ("התרגיל המסריח", לדברי בכירים במפלגה) הועיל לשני הצדדים: ברק קיבל סוף סוף מה שהוא רצה - חוקה בנוסח הבלעדית שלו וחופש פעולה מדיני ופוליטי ומפלגת העבודה קיבלה זריקת מרץ, חיים חדשים ומוטיבציה להתחדשות.
כ-50 אלף איש התפקדו למפלגת העבודה במפקד הנוכחי. כך עולה מספירה ראשונית של הטפסים במפלגה, שכעת מספר חבריה זינק למעל 70 אלף.

מטותיהם של ששת המתמודדים על ראשות העבודה הציגו את מספר המתפקדים שלטענתם גייסו: במטהו של ח"כ עמיר פרץ דווח על כ-23 אלף מתפקדים; במטהו של ח"כ יצחק הרצוג דווח על כ-16 אלף; במטה של ח"כ שלי יחימוביץ' דווח על כעשרת אלפים; במטות של יו"ר המפלגה לשעבר, עמרם מצנע, ויו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, דווח על אלפי מתפקדים ובמטהו של אראל מרגלית דווח על מעל אלף.
נתונים יפים בהחלט. אולם, מספר הפעילים בשטח כבר טענו שיש חלק לא מבוטל מקרב המתפקדים שהתפקד פעמיים. נתון שצריך לסיים אליו לב לקראת הבחירות.

כאמור, מי שאיכזב הוא דווקא עמרם מצנע. מצנע, בעל רזומה ביטחוני עשיר, מי שכבר ספג ניסיון והיה בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, מי שעשה חיל בעיירת הפיתוח ירוחם, חשב - כמו רבים אחרים - שעברו המפואר יספיק לו בכדי להגיע לרשימת המתמודדים הרצינית. המפקד האחרון הוכיח שמצנע התבדה. מאוד יכול להיות שבמפלגת העבודה יצטערו על כך.

מצד שני, יש מי שלא מפסיקים להזכיר את התבוסה הצורמת של מצנע בבחירות האחרונות, שהיה יו"ר.
עמיר פרץ הוא האיש שמוביל את המירוץ והסיכויים שיזכה גדולים. השאלה היא - האם יזכה כבר בסיבוב הראשון של הפריימריז או ששני המתמודדים האחרים יצליחו להעביר את ההכרעה להצבעה שנייה?
פרץ, מצידו, שופע ביטחון. למקורביו הוא מסביר שלמד, שלמרות שרוב האשמות שהטיחו בו כשכיהן בתור שר ביטחון לא היו נכונות וחלקן לא מדויקות, הוא לא היה צריך להיכנס לתפקיד שזר לו.
הפעם, הוא טוען, הוא יהיה בתפקיד שהעם כל כך רוצה לראות אותו בו - שר אוצר. בשביל לכהן בתפקיד הזה, פרץ יודע שמפלגת העבודה חייבת להתאמץ הרבה יותר ולמשוך הרבה יותר מתפקדים. לא בטוח כלל שמפלגת העבודה תהווה כוח משמעותי בבחירות הקרובות, למרות גל ההתחדשות והרעננות שפקד את המפלגה לאחרונה.

מי שרודף אחריו הוא בוז'י הרצוג. בוז'י, בניגוד לתדמיתו הרכה והעדינה, הוא חיית שטח פוליטית. אם מישהו יכול לתת פייט לפרץ, הרי שזהו בוז'י.
ויש לו סיבות לאופטימיות, להרצוג. על פרץ הוא טוען ש "סובל ללא ספק מהטראומה של מלחמת לבנון השנייה. הציבור יצטרך זמן לעכל את הטראומה ואת נטישתו את האג'נדה החברתית". על מצנע: "אני הבנתי שקאמבק לא עובד מהניסיון שלי עם ברק".
גם יחימוביץ' לא יוצאת נזכרת לדעתו: "בהתמקדות שלה אך ורק בנישה אחת (רווחה), היא עלולה להפוך את מפלגת העבודה ללא רלוונטית במפה הפוליטית".


הרצוג הוא היחיד שהסכים לקבל את תיק הרווחה הבעייתי, רבים לא שוכחים לו את זה, אבל מצד שני, טוענים, היה לו נוח בכיסא המרופד של השר. יש לו חלק גדול בכך שנשארנו בקואליציה, טוענים בכירים במפלגה, יצרנו לעצמינו תדמית בעייתית.


את הפינאלה סוגרת שלי יחימוביץ. יחימוביץ' היא אולי הדמות הכי אהודה במפלגה. לאחר שחצתה את הקו מתקשורת לפוליטיקה, היא מיקדה עצמה רק בנושא אחד - כלכלה ורווחה.
הניסיון העתיר בתחום התקשורת, בנושאי כלכלה ורווחה, בד בבד לצד המאבק העיקש אל מול חברות התקשורת והלווין, עסקת הגז המתבשלת, חקיקת חוקים נמרצים בכנסת לטובת הצרכן והאוכלוסייה החלשה, קידם מעמד האישה - כל אלו מקנים ליחימוביץ' נקודות זכות רבות. העם שבע מסיסמאות, הוא מעוניין לראות תוצאות בשטח. ושלי מבצעת זאת הלכה למעשה.


מאידך, יש שטוענים שהמיקוד החברתי של יחימוביץ' מהווה חרב פיפיות. אמנם מצד אחד היא עושה מלאכתה נאמה עבור הציבור החלש, אך מצד שני, עם זה לא הולכים למכולת ולא מגיעים לתפקיד בכיר - יש צורך בקו מדיני, ידע ביטחוני, מחשבה מדינית. כל אלו הם לא מנת חלקה של שלי יחימוביץ', בעליל.
ויש עוד סינריו. אם הבחירות לפריימריז לא יעברו בהצבעה ראשונה, יותר מסביר להניח, שטווח המועמדים יקוצץ לשניים או שלושה מועמדים.

או אז נוכל להבין טוב יותר את המערכת ואת מאווייהם של חברי המרכז במפלגת העבודה.
ההנחה היא שאם פרץ ובוז'י יגיעו להצבעה שנייה, יחימוביץ' תחבור לפרץ (מורה דרכה בתחילת דרכה בפוליטיקה) וכך גם מצנע (רקע משותף של ביטחון. יכול להיות שפרץ יבטיח לו תיק ביטחוני בכנסת), מה שיסלול את דרכו של עמיר פרץ חזרה ליו"ר מפלגת העבודה.


מה הלאה? התמודדות ראש בראש מול ישראל ביתנו בבחירות הבאות על המקום ה-3 במספר המנדטים.
במפלגת העבודה יתפללו שעות נוספות, שעד הבחירות לכנסת הבאה, ליברמן יהיה כבר מחוץ לפוליטיקה (בעוד כמה חודשים ייערך לליברמן שימוע, ולאחריו יוחלט סופית אם להגיש כתב אישום נגדו) וישראל ביתנו תספוג מכה קשה מאוד, שכנראה תבטיח גוש שמאל חזק עם מפלגת קדימה - מה שייתן למפלגת העבודה הזדמנות לחזור להיכל התהילה של הפוליטיקה הישראלית.

אין תגובות:

פרסום תגובה