בשבוע שעבר התפרסמו בכלי התקשורת השונים כתבות ותמונות המספרות ומשקפות את המציאות, האוטופית כמעט, של האסירים הביטחוניים, בכלא הישראלי. מה שהיה ידוע לכל בית אב בישראל ותחת כל עץ רענן, הפך לזעקה גדולה.ובצדק. כן, ידענו על התנאים המופלגים של רוצחי התינוקות והמפלצות מבית האויב הערבי. היו שמועות, כמה סוהרים אף העזו לדבר על כך בעילום שם וכתבות סיקור באינטרנט אפשרו לנו הצצה מעטה אל מאחורי הקלעים של הכלא הישראלי.
השבוע, הסתבר לנו שאולי מבחוץ הכלא עטוי חומות גדולות, גדרות חשמל וחוטי תיל, אך מבפנים - צמר גפן מתוק.
בני ישראל הוכו בתדהמה. התנאים המופלגים הסתברו כבית מלון חמישה כוכבים בריביירה הצרפתית.
כבלים בכל תא (על חשבוננו), מגזינים, עיתונים, תארים האקדמיים, קנטינה, בישולים, פרודוקטים יוקרתיים, טיולים המשותפים וביקורים נדיבים (כולל אפשרות לשחק עם הילדים) הם רק חלק מהפעילויות וההטבות שבית המלון מציע לאותם רוצחים אכזריים.
לא זאת אף זאת, השבוע אף הסתבר שהאסירים הביטחוניים שמעו שיש משבר מים בישראל והחליטו לפעול ולנצל זאת עד תום. הם לקחו על עצמם פרויקט ובכל יום פשוט לא הפסיקו את זרם המים - בכיור ובמקלחת - וחגגו בחופשיות. כאוות נפשם.
אם אתם שואלים את עצמכם: האם הפסיקו לאסירים את זרם המים? התשובה היא לא. הנימוק: פחד אפולוגטי מתגובות האירופאים בפרט והעולם בכלל.
בזמן שגלעד שליט נמק בשבי, ללא ביקורים זוטרים ובסיסיים, (ע"פ החוק הבינלאומי ואמנת ז'נבה) אפילו של הצלב האדום, האסירים הביטחוניים משמינים, עושים דוקטורט, לומדים שפה חדשה ומתקלחים כמה וכמה פעמים ביום.
למה להם בכלל לחזור לעזה או ליהודה ושומרון? מישהו מתפלא מדוע רק אצלינו לחוצים להחזיר את החייל החטוף ואצלהם ישובים רגל על רגל? הנה הסיבה - אין להם סיבה.
אין להם סיבה למהר, אין להם סיבה להילחץ.
תחברו את התנאים המופלגים של האסירים הביטחוניים, משל נפשו בבית מלון חמישה כוכבים, לסיכונים אסטרטגיים של מדינת ישראל ותקבלו פגיעה קשה בחוסנה, ביטחונה ובאסטרטגיה המדינית והצבאית של מדינת ישראל.
החגיגה חייבת להיפסק אחת ולתמיד - לאף אחד כבר אין ויכוח על כך.
דו"ח שהגיע ללשכתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הצהיב על השולחן ולא נעשה איתו דבר.
השמועות גרסו אז, שהמדינה מפחדת לבצע מהלך כל כך "קיצוני", מפני שהאסירים עלולים למחות ולפתוח בשביתת רעב.
השבוע, ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, החליט לעשות צעד אמיץ. לעשות ולא לדבר, כמו בתחומים אחרים שהממשלה הנוכחית מצטיינת בהם.
ראש הממשלה, בחוכמה, הודיע שלא יפרסם בתקשורת את הביטולים בתנאים, והסכים לפרט רק בסוג הטבה אחת שתבוטל ("לא יהיו יותר מאסטרנטים לרצח ודוקטורנטים לטרור. החגיגה הזו נגמרת").
בשירות בתי הסוהר כבר הודיעו, לאחר דבריו של ראש הממשלה, שהחלו לפעול לחזרה לפרופורציות בכל הקשור לתנאי האסירים הביטחוניים וכבר בוטלו כה וכמה הטבות.
חזרה לשפיות דיסקורסיבית ופרופורציונלית ורפרודוקציה של תנאי האסירים הביטחוניים, בד בבד לצד העברת חוק בכנסת על כך שמדינת ישראל לא תוכל מעתה ואילך (לאחר שחרורו של גלעד שליט) להתדיין עם גורמי טרור (בתיווך) על החלפת שבויים רבים תמורת חייל אחד, אלא חייל תמורת יחס של אסיר אחד על שבוי אחד, תביא להפחתה חסרת תקדים במוטיבציה הערבית לחטוף חיילים ואזרחים, ומצד שני, למוטיבציה להחזיר שבויים (אם כבר נשבו) למדינת ישראל לאחר לחצים מבית.
הדבר לא צריך להתבצע רק בבגלל שביו של גלעד שליט, זו צריכה להיות דרך חיים, האסטרטגיה המוכרת והידועה של מדינת ישראל - כיבוד אמנת ז'נבה והחוק הבינלאומי בלבד. ולא קמצוץ וקורטוב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה