הנה חבורה של במאים ושחקני תיאטרון זוטרים, מחליטים לעשות מעשה! אוטוטו נגמר החופש הגדול, יש לשלוח את הילדים לבתי הספר, חוזרים לשיגרה המשעממת של להיות מסובין לשלוחן הקפה בשינקין ביחד עם אחדים מהאליטה הנחשבת, החזקה וכמובן – "הנאורה", בל נשכח חלילה, ולו לרגע, את ה"נאורה". זהו אות כבוד עבורם – ומה יעשו עתה אותם מכובדים חשובים? יטכסו עיצה ויעשו כי טוב!
אספו חברים, שאר מכובדים, כמובן. אושיות תרבות הם קוראים לעצמם!!! כאמור, אספו, ובאו על חתימתם במכתב שכל כולו – ותסלחו לי על הישירות והגסות – טימטום אחד גדול.
חשוב לציין. כן, יש אפשרות להביע דעה, למחות ולעשות כל דבר שהוא לא פלילי במדינתינו. מה לעשות, אנחנו עדיין דמוקרטיה חלשה שיורה לעצמה ברגל בכל זמן נתון. אבל - וזה אבל גדול, ענק, עצום – לעשות זאת בחכמה, בישירות ורציונליות.
סביר להניח ששחקני התיאטרון והבמאים הזוטרים הללו יקבלו "אות כבוד" מטעם האליטה השמאלנית "והנאורה" ששולטת בתקשורת, בבתי המשפט ובתרבות הישראלית, או כך לפחות הם חשבו לפני שיזמו את עיניין המכתב המטופש והאיוולי.
ובכל זאת, להביע מחאה ולעודד חרם על העבודה שלך עצמה, זה לא פחות מכשל מערכות מוחלט במוחם של אותם "אושיות תרבות" למינהם. אותם "אמנים", "יוצרים" ושאר ירקות כנראה שכחו דבר אחד חשוב – תושבי אריאל הם אלו שמשלמים להם את משכורתם ועל כן תושבים אלו זכאים לתרבות בסיסית (אף על פי שכפי שאלו מתנהלים במציאות היומיומית, אני בספק לגבי יכולתם ואיכותם התיאטרלית).
לא זאת בלבד! אותם "אמנים" קובלים על כך שאריאל לא צפויה להישאר כעיר במדינת ישראל במסגרת הסדר הקבע שייחתם עם הפלסטינאים, אם וכאשר. על טיב התיאטרליות והמשחק של האחרונים עוד אפשר להתווכח. על העובדה שאין להם שום מושג במדיניות הישראלית ובהיסטוריה - לא ניתן. את הבורות בקשר "לכיבוש" ושאר ירקות עוד אפשר להבין. האליטה השמאלנית שטפה להם את המח בשטויות. (מה שהכי מצחיק זה שרוב "אנשי הרוח" ו"אושיות התרבות, גרים בתל-אביב -יפו. אם כבר שטחים "כבושים" אז עד הסוף, לא?) לכו למדף ספרי ההיסטוריה ותראו מי כבש את מי. הלאה. העיר אריאל היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, נקודה. מישהו מעלה על דעתו שבמסגרת פיתרון של שתי מדינות, אריאל תפורק או תסופח לשטחים הפלסטיניים? מי הכסיל שמאמין בזאת?! אין מנהיג שהצהיר זאת מעולם! אז מנין הביטחון ששואבים יוזמי המכתב?
משום מקום, זו התשובה. השמאל הקיצוני ששולט ומשליט סדר בחיינו דרך התקשורת, בית המשפט והתרבות הוא אנטי ציוני, הוא אנטי יהודי! מדובר במסרים של בגידות וצידודים קבועים באויב של המדינה. ה"ניו אייג'," של השמאל הקיים היום במדינה הוא לא יותר מתרבות של שנאה, עזרה לאויב, חיסול המדינה היהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה וניסיון לחסל את הציונות. מדובר במיעוט, אמנם, אך מיעוט שנמצא עמוק בתוך הקלחת.
עם ישראל כולו נגד השמאל הקיצוני וההזוי. בני האור מול בני החושך שמנסים להמיט עלינו אסון גדול.
ובכל זאת, בואו ונשחק לפי המשחק שלהם. נגיד ואריאל לא הייתה קיימת – לפי רצונם. אני בטוח שאם במקום אריאל, הייתה מוקמת עיר פלסטינאית, אזי מצבינו הביטחוני היה הרבה יותר טוב. (רק עוד כמה טילים שיכולים להרוס את כל גוש דן ולב ת"א, ביג דיל! "רגע.. תא..?" הם בטח חושבים לעצמם, "מה יהיה על הקפה בשנקין? אולי זה בכל זאת היה רעיון טוב שאריאל קמה").
אבל עזבו את המצב הביטחוני. מבחינה תרבותית גם היה פנטסטי. במקום תיאטרון באריאל, שגם כך הם היו מחרימים, היה מוקם תיאטרון פלסטיני (כן, בטח) ואותם "יוצרים ואמנים" היו מופיעים שם כאוות נפשם. הרי לא מדובר בשטח "כבוש".
והנה, אמנם מעט באיחור, אבל – איך לא - עצומת השחקנים המסרבים להופיע בהיכל התרבות באריאל זכתה גם לחתימות הסופרים: א"ב יהושע, עמוס עוז, דויד גרוסמן וסמי מיכאל.
איך יזכרו אותם? מוציאים ספר פעם ב.., זה לא הגיוני שיישבו בשקט עד הספר הבא, נכון? מלבד זאת, הם משכילים, הם אנשי רוח, אושיות תרבות מן המעלה הראשונה, שועי עולם! והם, כמובן, ניחנים בטיימינג מעולה.
כשריח הנפטלין עדיין אופף אותם, הם מגיעים למפגן המחאה מול תיאטרון "הבימה" כשחתימותיהם מוטבעות בעוד עצומה מיני רבות. "הנאורים", האליטה! ראשם תמיד מורם וגבם זקוף!
למה חיכו כל כך הרבה זמן? זו השאלה המתבקשת.
שוב, יש מקום לעמדה שמאלנית, יש מקום למגוון דיעות ולקשת פוליטית רחבה. הדבר יותר ממתבקש ואף חשוב, זו ההגדרה של הדמוקרטיה הרי. אך היכן השמאל הציוני שהיה קיים פעם? מה בדבר שמאל שהוא לא פחדן, שהוא לא סתם אנטי – כי זה מה שעכשווי וכי זה מה שהולך בקרב האליטה? שמאל שחושב, שהוא באמת ליברלי ובעד זכויות אדם, ולא סתם אוטומטית נגד כל מה שהוא קונצנזוס?
אי אפשר ללכת עם סנדלים תנ"כיות היום, ולא רק בשל העובדה שישנה אליטה מסוימת שכל כולה נגד ציונות, תנ"ך ומה שמסמל אותם. היום ניתן ללכת, כדברי בוגי, רק עם נעליים גבוהות. יש נחשים בכל פינה, אורבים לכם ומנסים להכיש. להכפיש את הצבא, להעמיד לדין בהאג, לפנות לאו"ם, להופיע בפני ילדים בעזה אבל לא בשדרות, להפגין את "הנאורות" שלהם בבלעין בעזרת זריקת אבנים על שוטרים וחיילים, להעביר מסרים סמויים בחדשות, לנסות לזרוע הרס וערס דרך העיתונות.
היום, המסיכות נקרעו מפרצופם של אותם יהודים אכולי שנאה עצמית. היום, ההצגה נגמרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה