תדמית מול ביטחון

מדינת ישראל הייתה וכנראה גם תישאר המדינה המבוקרת ביותר בעולם ואם נתעלם לרגע מארה"ב - גם המבודדת ביותר.
אי של תקווה, שפיות ודמוקרטיה שנמצאת בין ארצות ערב ומוקפת בין עריצים, טרוריסטים, שוק נפט מושחת ושנאה תהומית.
במשך שנים ובין ממשלה לממשלה קמו פה בארץ יועצי תדמית, יועצי אסטרטגיה, ספינולוגים, לוביסטים, קמפיינים, וועדות, פסגות שלום ונהרסו התיישבויות של יהודים, בתים נחרבו ועליהם קמו מסגדים ובתי כנסת הפכו למחנות אימון של מחבלים. כל אלו בשם "התדמית" - אותה תדמית שנלחמים עליה בכל שנה ושנה, בכל אירוע, מעל כל במה ותחת כל עץ רענן.
התדמית של מדינת ישראל, שאמורה להציג אותנו כמדינה נאורה, דמוקרטית, שוחרת שלום ומשוחררת מכל גזענות, שווה הרבה מאוד עבור מדינאים ופוליטיקאים ישראלים. כל אחד רוצה להיות שם ולנסות לכוון, לשנות, להשפיע, להוביל מהלך. זה כח עבור הפרסונה ומבחינתו זה טוב עבור המדינה.
ברם, אליה וקוץ בה. התדמית של מדינת ישראל קשורה קשר דמים בביטחונה. קשר שאין לנסות להסיר ולהתיר.
בכל פעם שניסינו להתיר את הקשר, המדינה ספגה מהלומה. בכל פעם שהתדמית מנסה להעפיל על הביטחון, המדינה נחלשת והדבר פוגע באופן רצחני (תרתי משמע) במדינה ואזרחיה.
קחו לדוגמה את ההתנתקות - מהלך הזוי שיצרו הספינולוגים של אריאל שרון ב"פורום החווה".אלפי מתיישבים צדיקים פונו מביתם - רק לאחר שצפו בביתם נהרס - ונזרקו, ממש ככה, בקרוואנים זמניים (עד היום ישנם מתיישבים שמחכים לבית). ובשביל מה? בשביל לזכות בעוד נקודת זכות אצל האירופאים והאמריקאים.
ועדיין לא נלמד הלקח, בשום שלב ובכל זמן עד היום. שום נקודת זכות שמביאה תדמית נאורה, פייסנית ומתונה, לא תביא נקודת זכות בביטחון. דה עקא - בכל נקודת זכות שאנחנו מנסים להביא לעולם, אנחנו מחסירים נקודה בביטחון וסופגים מהלומה מערכתית ואסטרטגית.
והנה - הדבר מתקשר למשט האנטישמי בחסות הטורקים (שמצידה נהפכת אט אט למדינת איסלאם קיצונית) שייצא אלינו היום רק למטרה מסוימת אחת - לעורר פרובוקציה בכדי להכניס לתודעה העולמית שמדינת ישראל מפעילה מצור חסר רחמים על "אומה מסכנה".
המשט הנאלח הנ"ל לא צריך להוציא את הממשלה מכליה ואין צורך להיגרר למלחמת תדמיות בשביל העולם. כל מה שישראל עשתה עד היום, כמעט רוב מעשיה, רובם ככולם נסובו סביב המושג "תדמית" ולא הועילו לנו כחל וסרק. טיבן היה כקליפת השום.
העולם הקשיב, ראה ובחר צד. בכל פעם את הצד "הסובל", "המסכן", "הכבוש" והתעלם לגמרי מהצד "הכובש", "האכזר" ו"הכוחני".
אז מדוע הפעם אנו שוב צריכים להתחשב בנושא התדמית? המשט הנ"ל הוא פרובוקציה זולה של ממשלת טורקיה שיש להתייחס אליו בשאט נפש אדירה ולמנוע אותו בכל הכח והאמצעים - יגיב איך שיגיב העולם -את ממשלת ישראל הדבר לא צריך לעניין כהוא זה.
שלא תטעו - ההסברה היא דבר קריטי במערך האסטרטגי של כל ממשלה, בפרט של מדינת ישראל, איך יש לשים חיץ ברור בין הסברה איכותית ובאמת אפקטיבית ( לשלוח דיפלומטים בכירים לראיונות בערוצי טלויזיה ממלכתיים באירופה וארה"ב, שיחות חולין במסדרונות זרים בועידות ומפגשים למינהם, פרסומות במדיה - במיוחד בטלויזיה העולמית) לבין ייצוג תדמית מבוהלת, רופסת ופשרנית שכל עיקרה מושתת על סדרה בריטית מהעבר - "מה יגידו השכנים?".

עוד נושא שצץ כמו פטריות אחרי הגשם, דווקא בגלל היחס והדאגה לתדמית הישראלית הנאורה והדמוקרטית, הוא הנושא של ההנהגה הערבית - ישראלית.
הנה, לדוגמה, רק כמה אזכורים מהזמן האחרון:
היה זה הדוקטור הנכבד, וח"כ אחמד טיבי שנתפס במערומיו. הדוקטור הנאור הזהיר, בראיון שנערך איתו ברדיו, שאם חוק "גלעד שליט" יופעל וייגרעו ההטבות של המחבלים בכלא, "אז אנחנו (!!!) נלחץ על גלעד שליט".
אמירה שלא משתמעת לשתי פנים.

זה המשיך עם מעצרו והרשעתו של הסופר (ללא ספק אדם שאוהב לכתוב, רק לא ספרים), אמיר מחול.
הנאשם הודה בחקירתו במשטרה, כי ב-2008 נפגש עם סוכן חיזבאללה בדנמרק, והסכים להפוך לסוכן של הארגון. כמו כן, בין היתר, העביר שמות ופרטים של ישראלים, על מנת שחיזבאללה יוכל בעתיד לגייסם לטובתו ואף העביר מידע על מקומו של מתקן מוסד במרכז הארץ.מחול קיבל ממפעיליו תוכנת הצפנה שבאמצעותה היה שולח לחיזבאללה את המידע המסווג שאסף בישראל.אחיו של המרגל הערבי הוא לא אחר מאשר ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול. ואיך לא, בעבר הוא התבטא לא פעם נגד מדינת ישראל.

וזה לא נגמר, כמובן, עם המשט האנטישמי.
בין הפעילים הרבים שנמצאים על הספינה המדוברת שעושה דרכה אלינו - אנשי חמאס, חברי פרלמנט אירופאים אנטישמים, פעילי שלום תמימים או פתטים - תבחרו אתם - למינהם ו..!!!! כן, כן, יש לנו ייצוג מכבוד - חברת הכנסת הערבייה מתנועת בל"ד, חנין זועבי.
חכ" דני דנון כבר ביקש מהיועץ המשפטי, יהודה וינשטיין, להורות למשטרה לעצור את חברת הכנסת הנכבדה עם הגיעה לישראל. לדבריו - זועבי פועלת יד ביד עם אויבי ישראל כדי לעודד טרור ולהשפיל את תדמיתה של ישראל בעולם ומעשים אלה הם בגדר בגידה במדינה.
יותר מחבל לי שדבריו של דנון, כמו גם הפניה ליועץ המשפטי יגיעו לאוזניים ערלות בסופו של דבר ולא יקרה כלום.

הנושא הנ"ל הוא נושא כאוב ביותר משלוש סיבות עיקריות:
.א. מדובר במקרים מבית - בניגוד למשט האנטישמי בחסות הממשלה הטורקית הקיצונית, האויבים (ממש ככה) פועלים בתוכינו וכמעט בלתי אפשרי לממשלה עלות עליהם. (אף על פי שכל אזרח במדינה כבר יודע מה מעשיהם של חברי הכנסת הערביים, למשל)

.ב. בהמשך לסעיף הראשון - המדינה מתעלמת מהתופעה מזה שנים ומעלימה עין בזמן שחברי הכנסת הערביים נוסעים ל"פגישות עבודה" בלוב, סוריה ולבנון ולכל מיני ועידות ערביות למינהם, בזמן שחברי הכנסת הערביים מתבטאים באופן חסר תקדים כנגד המדינה היהודית ובזמן שהם משתתפים במשטים אנטישמים, פעילים בארגונים אנטי ציוניים ותומכי טרור.

.ג. הח"כים הערביים ובכלל, ההנגה הערבית-ישראלית, מתעלמים מהאוכלוסיה הערבית ופוזלים לאיסלאם הקיצוני.
במקום לדאוג לתשתית בכפרים ובערים הערביות, לדאוג לתעסוקה וצמצום האבטלה, לדאוג להעצמת האישה בתרבות הערבית, הם משלהבים את ההמון הערבי-ישראלי כנגד המדינה שלהם עצמם ותומכים ומשתלבים עם מחבלים וטרוריסטים.

כמו תמיד - תעודת עניות למדינת ישראל בנושא האחרון.
כעת (או שלא..) עולה השאלה בנוגע לסמכויות ולתפקידי מפתח שניתנים לערביי ישראל במדינה.בכדורגל קוראים לזה "הטבלה לא משקרת". אצלינו נשאר רק להסתכל על העבר ולהחליט האם אנחנו ממשיכים לצלול לאבדון או קמים ועושים מעשה.

עד קם!

פרשת הבגידה של ענת קם, שטלטלה והרעידה מדינה שלמה השבוע, מעלה כמה שאלות מהותיות בנוגע לעתידה של מדינת ישראל.
ראשית כל, מדובר, כמובן, בפרשה יותר מחמורה שעלולה לסכן אזרחים וחיילים רבים. חומר כה מסווג שנגנב ממשרד אלוף מרכז כמוהו שמסכן עם שלם. במעשיה, ענת קם למעשה נלחמה במדינה שלה, אך ללא נשק. שלא תטעו - מעשיה אינם מעשי גבורה בשם הדמוקרטיה או מאבק פוליטי לגיטמי. מדובר פה בפרשה מהחמורות שידעה מדינת ישראל.
ענת קם, כתבת רכילות באתר וואלה, לשעבר וחיילת משוחררת כנראה החליטה שבכדי להתקדם בחיים, יש לעשות מעשה "אמיץ". את המסמכים שצרבה על דיסק פרטי ניסתה להעביר לכתב צבאי עלום שם, אולם אותו כתב לא היה מעוניין להיכנס לזה. אחר כך מצא מין את מינו וענת יצרה קשר עם אורי בלאו, כתב "הארץ" - כמה מפתיע - וזה ניאות להזדמנות שנגלתה בפניו.
מניעים מוסריים לא היו, זה בטוח. אידואולוגים? יכול להוית. מה שבטוח, ענת קם ניסתה לטפס בסולם ההצלחה כשידיה בכיסים.
תהיה הסיבה אשר תהיה, ענת קם מכרה את המדינה בעבור נזיד עדשים ובדרך סיכנה מגזרים ואוכלוסיות שלמות.
ובכל זאת, את מי ניתן להאשים בפרשת הריגול החמורה, אם לא את המדינה עצמה? אותה מדינה שממשיכה ללכת שבי אחרי האליטה השמאלנית האנטי-ציונית ששולטת מאז ומתמיד ומכתיבה לנו מה לקרוא, מה לחשוב ואיך ללמוד. אל לנו לבוא בטענות לילדה תמימה שנטרפה עליה דעתה, כמו רבים אחרים בארץ שהלכו שבי אחרי מצגי שווא ועובדות כוזבות.
מה לנו כי נלין? כאשר יש בקרבינו עמותות "חסד"( שלום עכשיו, זוכרות, נשות ווטש, ) ו"פעילי שלום" (חיים אורון, יוסי ביילין, עזרא נאווי, יריב אופנהיימר ועוד רבים ו"טובים") שמפגינים ללא ערף נגד צבא ההגנה לישראל ובנייה בתוך המדינה, מניפים דגלי אויב, מכנים את המשטר בארץ "אפרטהייד", ממנים סקרים מחול ומכוני מחקר (דוח גולסטון) אנטי ציוניים ( הקר החדשה לישראל). ומה בדבר אנשי התקשורת ה"אובייקטיבים" שבכלל לא מנסים להביע את עמדותיהם בזמן שידור ולהשפיע על אנשים (יונית לוי, רביב דרוקר, עפר שלח, שלומי אלדר, יאיר לפיד, גיא מרוז, שרי מקובר-בליקוב, אמנון אברמוביץ')? בל נשכח את "אנשי הרוח" (דוד גרוסמן, א.ב. יהושוע, עמוס עוז) ואנשי אקדמיה, אותם אנשים שמעניקים חינוך "למופת" לבנינו ובנותינו ( זאב שטרנהל ושאר פרופסורים ומרצים שמאלנים רדיקלים). על חברי הכנסת הערבים אין מה להוסיף כבר.
כפי שניתן לראות, מדיניות "עצימת העיניים" של מדינת ישראל, היא - היא אותו תמנון רב זרועות שמעוניין להתשלט על כל חלקה טובה. הכל חוזר כבומרנג קטלני לתוך פרצופה של המדינה.
וכמאמר המשפט המפורסם - מי שישן עם כלבים, שלא יתפלא למחרת שהוא קם עם פרעושים.

במשך שנים המדינה מנסה למזער את נזקי השמאל האנטי ציוני אך הפרשה האחרונה מסתמנת כאבן שאין לה הופכין. עד כה יכלה המדינה לספוג הפגנות קיקיוניות ולא מועילות למינהן שעושים אנשי שמאל משועממים, אך הקו האדום נחצה השבוע כשהשב"כ החליט להתיר את הפרשה לפרסום.
וזה מוביל אותנו לעניין הבא - פרסום הפרשה בתקשורת. בשבוע האחרון רכבו מיני כתבים על הידיעות שהתפרסמו בחו"ל ועסקו בפרשה. אותם עיתונאים כתבו בטורי הדיעות שלהם שבית המשפט המחוזי חייב להסיר את הצנזורה שאופפת סביב פרשת הריגול וכי מדובר בתעודת עניות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל. מה שאותם עיתונאי חצר שכחו לכתוב באותו טור דיעה, זה שברגע שהפרשה תפורסם, המסמכים המסווגים, שגם ככה נמצאים בסכנת הדלפה (או שאולי כבר דלפו לכמה אנשים) יגיעו לידי ידיים עוינות.
השב"כ נכשל בהחלטתו לפרסם את הידיעה ולבטל את הצנזורה. ההחלטה התמוהה הזו בהחלט לא מועילה בדבר, אלא רק סותמת את פיותיהם של העיתונאים ובאה על סיפוקם.
ובכלל, מדיניות הטיפול של השב"כ בגזרת אורי בלאו היא לא פחות מביזיונית. לאן נעלמה ההילה המפורסמת של אותו ארגון?
ברוב המקרים, כשמדובר בביטחון המולדת, בשירות הביטחון הכללי לא "קופאים על השמרים" ומציגים פיתרון יצירתי, יעיל ומהיר. הסחבת בפרשת הריגול הנוכחי והחתימה על ההסכם המצחיק והשערורייתי עם אותו כתב חצר העמיקה את המשבר הקיים ויצרה חלון הזדמנויות לאויבינו מבחוץ. בלאו (בוגד, בדיוק כמו ענת קם) שוהה בימים אלו בלונדון מחשש להיעצר בידי השב"כ וחשוף לכל. הדאגה, כמובן, היא לא לבלאו, חלילה, אלא למסמכים המסווגים שנמצאים איתו. מסמכים אלו יכולים בקלות להגיע לידיים עוינות - אם בדרך חטיפת בלאו, אם בדרך גניבת הדיסק, פריצה למחשבו האישי וכו'.
על השב"כ למצוא פיתרון מהיר ויעיל על מנת לסגור את הפרשה כמה שיותר מהר עם מינימום נזקים.

ובקשר לשני הבוגדים. על המדינה להענישם בדרך הכי חמורה שיש, דרך הצינורות המקובלים. צמד עיתונאי החצר התאוותנים והתמימים, גם יחד, צריכים להירקב בכלא לתקופה לא מבוטלת.
ואולי תקופה זו, בעצם, תהווה עבורם מן תקופת מרפא וחזרה למסלול הנורמליזציה, שכן בבית הכלא לא תהיה אותה אליטה שמאלנית שתנסה לשטוף את מוחם ולהרעיל אותם כנגד המדינה שלהם.
אותה מדינה שבה הם חיים, נושמים, אוכלים ומרגישים בטוח בה.
טוב, אחרי הפרשה הריגול והבגידה הנוכחית, כבר לא כל כך בטוח פה..

באין תחבולות, ייפול עם

פעילי ואנשי הימין בישראל רועשים וגועשים. מאז הכריז ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקפאת הבנייה בהתיישבויות ביהודה ושומרון, מנסים כל מיני פעילי שטח למינהם, ראשי עיריות ומועצות ואפילו חברי מרכז ליכוד בולטים להפר את האיזון בממשלה ולנסות לנפץ את אותה החלטה של ראש הממשלה.

ההצעה של רה"מ מדברת על השהיית, אם תרצו – הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרת החודשים הקרובים. למעשה, מדובר אך ורק בבנייה שטרם קיבלה אישורים מהממשלה ועתידה הייתה לקבל אור ירוק בתקופה הקרובה. אישורים שכבר קיבלו היתר, לא ייזוקו. זאת ועוד - רה"מ הצהיר על כך ש"ישראל תמשיך לבנות בתי כנסת בהתנחלויות, בתי ספר ומבנים ציבוריים ההכרחיים לחיים הנורמליים". כמו כן, נתניהו דאג להבהיר שההצעה שאושרה לא תקפה על ירושלים ובכל מקרה אין שום הגבלה על הבנייה בבירתנו. רה"מ גם הצהיר שההצעה שקיבל לא קלה ואף כואבת.

ואפשר להאמין לו, לבנימין נתניהו. אין ספר שכתב שבו לא "מככבים" חלוצי התיישבויות למינהם , פידבקים ו"טפיחה על השכם" של אותם מתיישבים. נתניהו מטבעו מנהיג ימני-ציוני שהתחנך ע"י המסורת היהודית.

אז מדוע בכל זאת פעילי הימין וחבר מרעיהם ששים אילי קרב? התשובה ברורה – אין סבלנות. אותם פעילי ימין, חברי מרכז וחברי כנסת מטעם הליכוד לא מבינים את דרך פועלו של רה"מ, בנימין נתניהו.

הכותרת של הכתבה לקוחה היישר מפנתיאון "המוסד", סוכנות הביון בין החזקות והמובילות בעולם. ולא בכדי.

המהלך של נתניהו החל עוד בכנס של בר-אילן, שם נתניהו הצהיר שינסה ליצור מצב של שתי מדינות לשני עמים. הכותרות זעקו, פעילי הימין יצאו מדעתם והארץ הייתה "תוהו ובוהו". באותו נאום דרמטי, בנימין נתניהו הציב תנאים בלתי מתפשרים לעם הפלשתינאי על מנת שיקבל באמת את ההסכמה לשתי מדינות לשני עמים - השטח שעתיד להיות שייך לערבים-פלשתינים יהיה מפורז אך "עם היד על הדופק", כמובן. בהסכם עתידים להיכלל סידורים ביטחוניים מיוחדים במשטר הגבול ובכלל זה במעטפת החיצונית של המדינה הערבית-פלשתינית (כגון אזורי ביטחון בבקעה ובגבול עם מצרים וכן בנקודות הכניסה לישות הפלסטינית מהים, מהאוויר ובגבולותיה היבשתיים) ולאורך הגבול עם ישראל. ישראל, בנוסף, תהא אחראית לביטחון במעברים וכו'.

כמו כן, הפלשתינאים יהיו חייבים להכיר ביישות הציונות ובמדינת ישראל ועל הפליטים אין בכלל מה לדבר.

בנאום הנ"ל, ראש הממשלה השיג את שלו. לכאורה, הוא פרש את ידיו על מנת לחבק את העם הערבי-פלשתיני, אך אליה וקוץ בה. הכוונה הייתה לחיבוק דב בלבד.

האם מישהו יכול להעלות על דעתו שהערבים-פלשתינים באמת ובתמים יכירו בזכות ישראל לקיום? האם הערבים-פלשתינים יוותרו בהינד עפעף על זכות השיבה של אותם "פליטים"? בהחלט – אם אתה מספיק תמים.

האמריקנים חייכו מפה לאוזן, נתניהו בא על שכרו (בזירה הבינלאומית) והפלשתינאים נדחקו לפינה.

הזמן כאמור, עבר – חלף לו והפלשתינים, כמובן, לא התרצו ולא הסכימו לשבת למשא ומתן עם צוות המשא ומתן של רה"מ.

לאמריקנים זה לא הספיק. הם מצידם, לחצו ולחצו. ולחצו. ולדוד סם, מסתבר, קשה מאוד לסרב. בסוף בחודש הודיע נתניהו על הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים, לאחר החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני.

החלטה זו, נועדה לגרום לפלשתינאים, שוב, אי נעימות רבתי, בדיוק כמו לאחר נאום בר-אילן. נתניהו מודיע על הקפאת ההתיישבויות כמחווה לרצון טוב ולפתיחת משא ומתן ישיר עם אבו- מאזן, אך למרבה ההפתעה הגדולה, אבו-מאזן וחבריו מעקמים את פרצופם ומסובבים את ראשם לצד השני.

וזה מה שפעילי הימין לא מבינים. בנימין נתניהו יודע מה הוא עושה, רבותיי. המהלכים מתוכננים מראש, התסריט ידוע. האמריקנים מבחינתם, גם הם עושים את המוטל עליהם. קלינטון וחוסיין אובמה לוחצים על מנת להתניע תהליך מדיני או לפחות את התחלתו, בעזרת מחוות ומהלכים של רצון טוב כלפיי הפלשתינאים ואלו ממשיכים לסרב בנימוס.

לכן, לשרה לימור לבנת, למשל, אסור היה לצאת בהצהרה חסרת אחריות שכזו, כפי שהתבטאה השבוע בתקשורת: "נפלנו על ממשל אמריקני קשה". זוהי התבטאות שיכלה לעצור את המומנטום ואת המהלך של רה"מ ולכן לשכת רה"מ, בעצמה, מיהרה לפרסם הצהרה לפיה: "דבריי לבנת אינם משקפים את עמדת הממשלה".

מי שהשכיל להבין זאת היטב הוא השר ללא תיק, בני בגין. דווקא בגין, גדול הימנים במושב הכנסת ובכלל, תומך בהתנהלות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו והדבר צריך להוות כערובה לביטחון עבור פעילי הימין האחרים. גם שר החוץ, אביגדור ליברמן תמך בהצעה להקפאת הבנייה בהתיישבויות ביו"ש וגם את אופיו הימני כולנו מכירים היטב. אפילו בוגי יעלון, שלא כל כך שמח בתחילה, התרצה לאחר שיחת הבהרה עם רה"מ.

אז לא הכל נראה שחור כפי שהתקשורת מנסה לצייר ולא הכל בנאלי ושטחי. הממשלה הימנית לא נבחרה בטעות ובנימין נתניהו ידע לאן הוא נכנס עם הממשלה הנוכחית. השמאל בישראל כבר "פשט את הרגל" והיום הרוב השפוי מבין שרק הימין יכול. רק הימין מספיק חכם וחזק על מנת לשחק את המשחק של אבו-מאזן וחבריו.

המאבק בין ישראל לפלשתינים לא נועד לפיתרון – אלא לניהול נכון.
בנימין נתניהו, כך נראה, מנהל אותו על הצד הטוב ביותר.

גלידה אמריקאית

כיאה לימיי האביב הישראלים, בהם החום והשמש שולטים ביד רמה, נדמה שלא ניתן להסתובב בימים טרופים אלו, בחוץ, עם גביע גלידה אמריקאית יותר משתי דקות לפני שתינזל ותהפך לשאריות מילקשייק על המדרכה.

ולפני שתחשבו שאני כותב על סניף חדש של מקדולנד'ס, אגש ישירות לנושא האמיתי שלשמו אני כותב שורות אלו.

המדובר, כמובן, במטאפורה - כושלת או משעשעת, החלטה שלכם - על היחסים בין ארה"ב ומדינתינו, ישראל, יחסים אשר נמצאים על סף קריסת אמינות מוחלטת.

למשבר בין ישראל לארה"ב אחראי אדם אחד - נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה.

כבר היו נשיאים אמריקנים ש"חיפשו" את הטעויות הישראליות במסגרת ניסיון לשיחות שלום עם הפלשתינאים, אך נראה כי ברק חוסיין אובמה הוא ללא ספק אחד מגדולי הפרו פלשתינאים שנצפו בבית הלבן.

התסכול של חוסיין אובמה מגיע דווקא מבית. בזמן שהמשבר הכלכלי של ארה"ב רק מחריף, האבטלה מסרבת לצנוח ואף מרקיעה שחקים, הרחוב האמריקאי מאבד אמון ( תכנית הרפורמה של חוסיין אובמה ספגה מכה קשה, כשהמועמדת הדמוקרטית למושב של מדינת מסצ'וסטס בסנאט האמריקני הפסידה למועמד רפובליקני), הכישלון עד כה בניהול המשבר הגרעיני של איראן, ההבטחה להוציא את החיילים האמריקאים מעיראק ואפגניסטן ועוד לא דיברנו על כישלון המשא ומתן העקיף בין ישראל לפלשתינאים - הלחץ גובר על הנשיא האמריקני להביא תוצאות סוף סוף.

את הלחץ והתיסכול, חוסיין אובמה מנסה להוציא על ישראל. לא אוהבים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית להבן. הממשלה הימנית שנבחרה ברוב קולות בבחירות האחרונות בישראל (הציבור כבר הבין שהתרפסות, הפסקת בנייה בחלקים נרחבים של הארץ ומחוות לפלשתינאים לא מובילים אותנו לדבר) לא עושה עמם חסד ורק מערימה קשיים.

ובכל זאת, נתניהו מצידו מנסה להציג קו פייסני בכל הנוגע לתהליך השלום מול הפלשתינאים. נאום בר-אילן המדבר על פיתרון שתי מדינות לשני עמים ותכנית ההקפאה שלו הם די והותר עבור ציבור בוחריו ויותר מכך - כתקיעת סכין בגבם, אולם בסביבת נתניהו טוענים, ראש הממשלה לא מנסה להגיע באמת לפיתרון של הפסקת המשבר הישראלי-פלסטיני, אלא רק מנסה לנהל אותו, בכדי לרצות את האמריקנים.

המחוות של נתניהו כלפיי הפלשתינאים - יותר נכון כלפיי האמריקאים, כשברקע הלחצים הפנימיים של ממשלתו הימנית, אמורים היו להנפיק לממשל של חוסיין אובמה תקווה, רוגע ועוד כמה מנדטים.

אך מנגד, חוסיין אובמה לא מסתפק במחוות אלו והשבוע הוא ניצל את המומנטום וממשלתו לא הפסיקה להשתלח במדיניות "החוצפנית", של ישראל.
אותו מומנטום החל בעת ביקורו של סגן הנשיא, ביידן, שבוע שעבר, כאשר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים (בראשות אלי ישי כמובן) אישרה הקמת 1600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה.
ובכן, אין צורך כלל וכלל להתנצל - ראשית, שכונת רמת שלמה נמצאת בצפון ירושלים ולא מזרחה. שנית, בנימין נתניהו לא הסתיר, ולו פעם אחת, את הרצון שלו להמשיך ולבנות בירושלים.
וגם אובמה ידע זאת. ממשלתו של נתניהו הודיע השכם וערב על כך שהבנייה בירושלים תימשך. ובצדק! האם הנשיא חוסיין אובמה יכול לעלות על דעתו שמדינות אחרות יטילו וטו על בנייה בוושיגנטון? הדבר לא נשמע הגיוני.
מאז אותו מקרה "חריג", הממשל האמריקני מעליב, פוגע ורומס את מדינת ישראל ויחסיה עמה. לא יכול להיות שהממשל האמריקני "יתפוס טרמפ" על דבר כה טריוויאלי ונורמטיבי.

דווקא בעת הזו, שתיקתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, רועמת.
ממשלת ישראל חייבת להגיע להחלטה ברורה וחד משמעית - לא ייתכן שכל ממשל אירופאי או אמריקני יכתיב לנו איך להתנהל, איך לנהל מדינה ומתי לבנות. ליברמן כבר הוכיח לא פעם השנה כי הוא לא מהווה שק חבטות בפני מדינות שונות בעולם, אך כשמדובר בממשל האמריקני, נדמה שאין מנהיג אמיתי שיכול להסתכל בעיניו של ברק חוסיין אובמה ולהטיח את האמת היישר בפרצופו.
אמנם הסיוע הכספי והצבאי שארה"ב מספקת לנו הוא חשוב מאין כמוהו, אך הכבוד יותר. בל נשכח שארה"ב צריכה את מדינת ישראל לא פחות, כבעלת הברית האמיתית היחידה בעולם. אין לארה"ב בעלת ברית כה חזקה בעולם כבר שנים על גבי שנים וגם אם הממשל האמריקני יקבל כמה לאווים, אני מאמין שהקשר החזק ימשיך להתקיים. (גם, תודות ללובי היהודי בסנאט)
מדינת ישראל חייבת לזכור - עם שלא מכבד את עצמו, שלא יצפה מעמים אחרים שיכבדו אותו.

מדיניות החוץ בתיק "טורקיה"

ההתרפסות הזולה בפני ממשלת טורקיה בהחלט לא מובנת לי. האם ההשוואות לנאצים, רוצחים, חוטפי תינוקות ושאר פרי דמיונם של אותה טורקיה "הטהורה" ו"הנאורה" לא מספקות רמז עבה דיו?
עוד בתקרית הראשונה שגרמה ל"התפוצצות" היחסים בין טורקיה לישראל באופן חצי פורמלי (הרי האנטישמיות של ארדואן וחבר מרעיו החלה עוד בתחילת כהונתו), כאשר הטורקים השוו את חיילי צה"ל לנאצים בעלי לב של קרח (הסצינה של חייל צה"ל יורה בילדה קטנה לאחר שזו מתחננת אליו לחוס על חייה בהחלט ריגשה רבים בעולם, אך לא אותנו), מיהרו "לוחמי החופש", שר הביטחון, אהוד ברק וחברו הטוב, פואד בן-אליעזר, לבצע גיחה קטנה לטורקיה על מנת להפשיר את היחסים.
ופה בדיוק נעוצה הבעיה - ממדוע ההפשרה?! מדוע אנחנו, הישראלים, סליחה - "הנאצים", צריכים לטוס עד לטורקיה ולנסות להגיע להסדר?! מדוע ההתרפסות הכל כך מוכרת שלנו?!
הדבר לא מובן בעליל.
הגיע הזמן לעשות סדר במדיניות החוץ של מדינת ישראל - ותאמינו או לא = טורקיה "משחקת לידיים שלנו". טורקיה היא זו שנותנת לנו אפשרות לחזק את כח ההרתעה שלנו בעולם. ובמקום למנף את ההזדמנות הזו ולהציג את המדינה כחזקה, לא מפחדת מדבר, מגינה על שמם הטוב של חייליה (הצבא המוסרי בעולם, בלי צל של ספק בכלל) ושומרת על האינטרסים שלה עצמה - קיבלנו סטירה בפרצוף מלא אחר - שר הביטחון שלנו, אנו.
ליברמן לא יכול לבד, זה בטוח. ראש הממשלה, בנימין נתניהו עוזר קצת, בצורה הכי דיפלומטית שאפשר, אך זה לא מספיק.

והנה השבוע, שוב סדרת "איכות" טורקית המעניקה הפעם את הכינוי "חוטפי תינוקות" לסוכנות הביון הישראלית, המוסד.
אך הפעם - ישראל "לא שקטה על השמרים".
היה זה סגן שר החוץ, דני איילון, שקרא מיד לשגריר הטורקי שנמצא בישראל, אחמט אוגוז צ'ליקול, למשרדו והטיח בו דברים קשים.
לא זאת בלבד! סגן שר החוץ, איילון, הושיב בכוונה את השגריר הטורקי על כיסא נמוך לעומת שלו, זה מול זה.
אם יש דבר שמשפיל את האומה המוסלמית, הרי שמדובר ביחס הגובה. האיסלאם, מבחינתו, מצווה תמיד על נתיניו לשבת הכי גבוה שאפשר, יותר מכולם. ההשפלה הכי גדולה שטורקיה יכלה לספוג, הגיעה אתמול היישר ממשרדו של סגן שר החוץ הישראלי.
הפעולה עצמה היא פעולה טובה. אפילו מצוינת. זה בדיוק מה שעם ישראל רוצה להרגיש - עליונות וחוזק. במיוחד על מדינה עוינת עושה השוואת קיצוניות ברמות שלא ניתן לתאר.

אך אליה וקוץ בה.
אמנם הפעולה הייתה חיונית והמסר הועבר בצורה הכי נכונה שיש, אך סגן השר עשה טעות קריטית אחת והיא - להודות בפרהסיה, קבל עם ועדה, על מעשיו.
זה משהו אחד לבצע את הפעולה ולרמוז בצורה ברורה בדרך הסיטואציה עצמה ומשהו אחר לגמרי - לתרגם את המהלך.
אני לא חושב שיש מישהו שלא הבין את גודל המהלך האסטרטגי הנ"ל, מסופקתני.
אותם העיתונאים שבאו לפגישה, ביקשו מהשניים ללחוץ ידיים, ואיילון סירב - טעות ראשונה.
"העיקר שיראו שהוא יושב נמוך ואנחנו גבוה ושיש פה רק דגל אחד, ואתה רואה שאנחנו לא מחייכים", סינן סגן השר בעברית, לעיניי המצלמות והמיקרופונים - טעות שניה.

ובכן, אנחנו בדרך הנכונה אם נמשיך כך. בדרך הנכונה להחזיר את כח ההרתעה למדינת ישראל ולהראות לעולם ש"בובת הסמרטוטים" שהייתה בעבר, הפכה לרובוטריק מסוכן ועצבני.
ישראל לא רגילה לבצע מהלכים אסטרטגיים של התקפה, לכן יהיו טעויות בדרך, בדיוק כמו של סגן שר החוץ, דני איילון. אך קו המחשבה, הוא - הוא הקו שללא ספק יועיל לנו בעתיד.