יום שלישי, 23 במרץ 2010

באין תחבולות, ייפול עם


פעילי ואנשי הימין בישראל רועשים וגועשים. מאז הכריז ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקפאת הבנייה בהתיישבויות ביהודה ושומרון, מנסים כל מיני פעילי שטח למינהם, ראשי עיריות ומועצות ואפילו חברי מרכז ליכוד בולטים להפר את האיזון בממשלה ולנסות לנפץ את אותה החלטה של ראש הממשלה.

ההצעה של רה"מ מדברת על השהיית, אם תרצו – הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרת החודשים הקרובים. למעשה, מדובר אך ורק בבנייה שטרם קיבלה אישורים מהממשלה ועתידה הייתה לקבל אור ירוק בתקופה הקרובה. אישורים שכבר קיבלו היתר, לא ייזוקו. זאת ועוד - רה"מ הצהיר על כך ש"ישראל תמשיך לבנות בתי כנסת בהתנחלויות, בתי ספר ומבנים ציבוריים ההכרחיים לחיים הנורמליים". כמו כן, נתניהו דאג להבהיר שההצעה שאושרה לא תקפה על ירושלים ובכל מקרה אין שום הגבלה על הבנייה בבירתנו. רה"מ גם הצהיר שההצעה שקיבל לא קלה ואף כואבת.

ואפשר להאמין לו, לבנימין נתניהו. אין ספר שכתב שבו לא "מככבים" חלוצי התיישבויות למינהם , פידבקים ו"טפיחה על השכם" של אותם מתיישבים. נתניהו מטבעו מנהיג ימני-ציוני שהתחנך ע"י המסורת היהודית.
אז מדוע בכל זאת פעילי הימין וחבר מרעיהם ששים אילי קרב? התשובה ברורה – אין סבלנות. אותם פעילי ימין, חברי מרכז וחברי כנסת מטעם הליכוד לא מבינים את דרך פועלו של רה"מ, בנימין נתניהו.

הכותרת של הכתבה לקוחה היישר מפנתיאון "המוסד", סוכנות הביון בין החזקות והמובילות בעולם. ולא בכדי.
המהלך של נתניהו החל עוד בכנס של בר-אילן, שם נתניהו הצהיר שינסה ליצור מצב של שתי מדינות לשני עמים. הכותרות זעקו, פעילי הימין יצאו מדעתם והארץ הייתה "תוהו ובוהו". באותו נאום דרמטי, בנימין נתניהו הציב תנאים בלתי מתפשרים לעם הפלשתינאי על מנת שיקבל באמת את ההסכמה לשתי מדינות לשני עמים - השטח שעתיד להיות שייך לערבים-פלשתינים יהיה מפורז אך "עם היד על הדופק", כמובן. בהסכם עתידים להיכלל סידורים ביטחוניים מיוחדים במשטר הגבול ובכלל זה במעטפת החיצונית של המדינה הערבית-פלשתינית (כגון אזורי ביטחון בבקעה ובגבול עם מצרים וכן בנקודות הכניסה לישות הפלסטינית מהים, מהאוויר ובגבולותיה היבשתיים) ולאורך הגבול עם ישראל. ישראל, בנוסף, תהא אחראית לביטחון במעברים וכו'.
כמו כן, הפלשתינאים יהיו חייבים להכיר ביישות הציונות ובמדינת ישראל ועל הפליטים אין בכלל מה לדבר.
בנאום הנ"ל, ראש הממשלה השיג את שלו. לכאורה, הוא פרש את ידיו על מנת לחבק את העם הערבי-פלשתיני, אך אליה וקוץ בה. הכוונה הייתה לחיבוק דב בלבד.

האם מישהו יכול להעלות על דעתו שהערבים-פלשתינים באמת ובתמים יכירו בזכות ישראל לקיום? האם הערבים-פלשתינים יוותרו בהינד עפעף על זכות השיבה של אותם "פליטים"? בהחלט – אם אתה מספיק תמים.
האמריקנים חייכו מפה לאוזן, נתניהו בא על שכרו (בזירה הבינלאומית) והפלשתינאים נדחקו לפינה.
הזמן כאמור, עבר – חלף לו והפלשתינים, כמובן, לא התרצו ולא הסכימו לשבת למשא ומתן עם צוות המשא ומתן של רה"מ.
לאמריקנים זה לא הספיק. הם מצידם, לחצו ולחצו. ולחצו. ולדוד סם, מסתבר, קשה מאוד לסרב. בסוף בחודש הודיע נתניהו על הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים, לאחר החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני.

החלטה זו, נועדה לגרום לפלשתינאים, שוב, אי נעימות רבתי, בדיוק כמו לאחר נאום בר-אילן. נתניהו מודיע על הקפאת ההתיישבויות כמחווה לרצון טוב ולפתיחת משא ומתן ישיר עם אבו- מאזן, אך למרבה ההפתעה הגדולה, אבו-מאזן וחבריו מעקמים את פרצופם ומסובבים את ראשם לצד השני.
וזה מה שפעילי הימין לא מבינים. בנימין נתניהו יודע מה הוא עושה, רבותיי. המהלכים מתוכננים מראש, התסריט ידוע. האמריקנים מבחינתם, גם הם עושים את המוטל עליהם. קלינטון וחוסיין אובמה לוחצים על מנת להתניע תהליך מדיני או לפחות את התחלתו, בעזרת מחוות ומהלכים של רצון טוב כלפיי הפלשתינאים ואלו ממשיכים לסרב בנימוס.

לכן, לשרה לימור לבנת, למשל, אסור היה לצאת בהצהרה חסרת אחריות שכזו, כפי שהתבטאה השבוע בתקשורת: "נפלנו על ממשל אמריקני קשה". זוהי התבטאות שיכלה לעצור את המומנטום ואת המהלך של רה"מ ולכן לשכת רה"מ, בעצמה, מיהרה לפרסם הצהרה לפיה: "דבריי לבנת אינם משקפים את עמדת הממשלה".

מי שהשכיל להבין זאת היטב הוא השר ללא תיק, בני בגין. דווקא בגין, גדול הימנים במושב הכנסת ובכלל, תומך בהתנהלות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו והדבר צריך להוות כערובה לביטחון עבור פעילי הימין האחרים. גם שר החוץ, אביגדור ליברמן תמך בהצעה להקפאת הבנייה בהתיישבויות ביו"ש וגם את אופיו הימני כולנו מכירים היטב. אפילו בוגי יעלון, שלא כל כך שמח בתחילה, התרצה לאחר שיחת הבהרה עם רה"מ.

אז לא הכל נראה שחור כפי שהתקשורת מנסה לצייר ולא הכל בנאלי ושטחי. הממשלה הימנית לא נבחרה בטעות ובנימין נתניהו ידע לאן הוא נכנס עם הממשלה הנוכחית. השמאל בישראל כבר "פשט את הרגל" והיום הרוב השפוי מבין שרק הימין יכול. רק הימין מספיק חכם וחזק על מנת לשחק את המשחק של אבו-מאזן וחבריו.

המאבק בין ישראל לפלשתינים לא נועד לפיתרון – אלא לניהול נכון.
בנימין נתניהו, כך נראה, מנהל אותו על הצד הטוב ביותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה