יום חמישי, 4 באפריל 2013

כלב קוריאני נובח אינו בהכרח נושך

קים ג'ונג און. מה זה "בחוץ קשה ובפנים רך"? צפון קוריאה לא מעוניינת באמת במלחמה.

בחודשים האחרונים אנו עדים למתיחות ההולכת וגוברת בחצי האי הקוריאני. רבים סבורים כי מתיחות זו עלולה להגיע לכדי פיצוץ גרעיני ופתיחת מלחמת עולם שלישית. הכצעקתה? לא בטוח כלל.
במסגרת המתיחות ההולכת וגוברת, הודיעה צפון קוריאה כי תבצע ניסוי גרעיני - בניגוד להחלטת מועצת הביטחון - וחרף האיומים, בעיקר מצד העולם המערבי, החליט המנהיג הצעיר של הצפון, קים ג׳ונג-און, להוציא את הניסוי לפועל.
הדבר גרר סבב סנקציות נוסף מצד מועצת הביטחון - הסנקציות החריפות ביותר שהוטלו עד כה על המדינה הענייה והנחשלת. זו בתגובה, העלתה הילוך והחלה לחדש את הכור הגרעיני ביונגביון, לאחר שהושבת בשנת 2007. 
בנוסף, הסנקציות הללו החריפו עוד יותר את התגובה הצפון קוראנית, שביטלה את הסכם הפסקת האש עם הדרום משנת 1953 (סוף מלחמת קוריאה) וכן חתמה על צו מיוחד המתיר ״שימוש בנשק גרעיני מול האויב״. 
זאת ועוד, הממשל בפיונגיאנג כיוון טילים לטווח קצר-בינוני למול חופי יפן (בעלת הברית הגדולה של ארה״ב) וכן דווח על ידי דרום קוריאה (בת חסותה של ארה״ב), כי הצפון הציב מערכת טילים סמוך לגבולה.

סדרת האירועים האלו, לווו, כמובן, באיומים, בעיקר מן הצד הצפוני של קוריאה, אך גם מהצד הדרומי שלה וכן מפי ארה״ב ויפן.
נשיאת דרום קוריאה, פארק ג'ן הייאה, הודיעה כי ארצה תגיב בחוזקה לכל התגרות של הצפון. שר ההגנה החדש של ארה"ב, צ'אק הייגל, אמר כי "צפון קוריאה מהווה סכנה ברורה ומיידית" ודובר משרד הממשלה בטוקיו טען שהאירועים האחרונים מצד צפון קוריאה, הם ״פרובוקציה חמורה״ ו״איום על לביטחון יפן ואנשיה".
התגובות של השחקנים האלו הן בהחלט לגיטימיות ודי שקופות, בכל הקשור למתיחות בחצי האי ולא רק בתקופה זו. אך הפעם ישנה הפתעה משחקן לא צפוי. סין, שבדרך כלל הולכת יד ביד כנגד כל החלטה אמריקנית-מערבית (לצד רוסיה), הגיעה לכדי החלטה משותפת עם האמריקנים, בכל האמור לסנקציות החדשות שהוטלו על צפון קוריאה לאחרונה, במועצת הביטחון של האו"ם. לא זו אף זו. דובר משרד החוץ בסין, הונג לי, הוציא הודעה לא קונבנציונלית, בה הודיע כי "סין מביעה צער על ההחלטה (לחדש את הכור הגרעיני ביונגביון, ע.ד) וקוראת לכל הצדדים להיות רגועים ומאופקים ולחזור לשולחן הדיונים בהקדם האפשרי".

ההצהרות והמעשים האחרונים של סין, מעידות יותר מכל, כי פני האיזור אינם למלחמה, לפחות לא כרגע. האינטרס של סין הוא לשמור על חצי האי הקוריאני באופן יציב, עד שזו תהפוך למעצמה (לא רק כלכלית) הגדולה בעולם. סין גם איננה מעוניינת במירוץ חימוש של המדינות השכנות (טייוואן, יפן, דרום קוריאה) שיתפתח בעקבות הלגיטימיות שבהתגרענות צפון קוריאה. בנוסף, סין חוששת ממצב של כאוס בחצי האי, שיביא לבריחה של המוני פליטים מהצפון הנחשל, ישירות אליה.
בהתחשב בעובדה שסין היא בעלת הבית, דה-פקטו, של צפון קוריאה וזו היחידה אשר "מנשימה" אותה, אפשר להבין כי ההצהרות והמעשים של הצפון קוריאנים לאחרונה, אינם אלא מעשים פופוליסטיים ולא מחייבים.

ואכן, המנהיג הצעיר של צפון קוריאה, אשר למד והתחנך באופן מודרני, בשוויץ, יודע היטב כי יציאה למלחמה ללא גיבוי, כמוה כהתאבדות. במעשיה והצהרותיה, צפון קוריאה מעוניינת להשיג כמה מטרות, בשני מובנים.
מבחינת מדיניות החוץ, קים ג'ון און רוצה להשיג את הפסקת הסנקציות על המדינה, שנמצאת במצב אנוש מבחינה כלכלית. בנוסף, הדיקטטור הצעיר רוצה בהסכם חדש בין הצפון לדרום בתיווך ארה״ב ומעוניין בשינוי המדיניות של נשיאת דרום קוריאה החדשה, אשר מהווה עבורו איום.
בזירה הפנימית, און מעוניין לאחד את ההמונים דרך הסכנות והאיומים, שכביכול "מרחפים" מעל הרפובליקה הקומוניסטית. הסיבה לכך נעוצה בחוסר ביסוס שלטונו של המנהיג הצעיר, שעדיין נאבק על הזכות והלגיטימיות למשול.
לזאת יש לצרף את הדיווח האחרון של המגזין "פוריין אפירס", אשר ניפץ את כל המיתוסים והאגדות שהמשטר בפיונגיאנג ניפק השכם וערב. על פי המגזין, צפון קוריאה נחלה כישלון קולוסאלי במבדקים הקשורים לטילים הבליסטיים ארוכי הטווח, שבהם היא מתגאה כל כך: כישלון מוחלט בניסוי של שנת 2006, כישלון חלקי בניסוי של שנת 2009 וכישלון מוחלט בניסוי האחרון, בשנת 2012. ניסוי שנערך ב-1998 בנוגע לטיל בטווח בינוני, שהיה אמור להגדיל את טווח הטיסה של הטיל, נכשל כישלון חלקי. זאת ועוד, הניסויים הגרעיניים שנערכו, היו גרועים כמעט כמו הטילים הבליסטיים: התאיידות וירטואלית בשנת 2006 ו"פיצוץ צנוע מאוד, בלשון המעטה", בשנת 2009.

ארה"ב אמנם טעתה בגישתה הפשרנית והליברלית כלפיי צפון קוריאה בעשורים האחרונים, אך מרגע שזו חצתה את הקו האדום, מדיניות ריאליסטית גרידא כבר לא מספיקה. טוב עושה אובמה כאשר אינו עומד מנגד ומשגר רמזים עבים וברורים אל עבר המדינה המסוגרת, בדמות אימונים עם בעלי הברית באיזור (יפן ודרום קוריאה) והצבת טילי הגנה בקרוב, באי גואם, אך זה אינו מספיק. בעת הזו, על ארה"ב לגבש מדיניות דיפלומטית אמיתית, לצד סין ודרום קוריאה, אשר תביא להרגעת הרוחות. האמינות בין צפון קוריאה וארה"ב אינה קיימת כבר ורק סין תוכל להביא משב רוח רענן ובעזרת הסכמות אמריקניות, הרוח יכולה לשנות כיוון.

האינטרסים בדבר יציבות איזורית, של סין, המצב הכלכלי האנוש של צפון קוריאה, התעמולה הזולה שלה בדבר הנשק האסטרטגי ומדיניות הריסון שנוהג הנשיא האמריקני, אובמה – כל אלו מעידים על המצוקה של צפון קוריאה, יותר מאשר על זעמה הפיקטיבי וככל הנראה לא יביאו לפתיחת מלחמה, קל וחומר לא מלחמה גרעינית.
סין היא המפתח להורדת מפלס המתח באיזור ועל אובמה לגייס את כל כוחו בכדי להביא לשיתוף פעולה מדיני בין שתי האימפריות, בכדי להביא לסילוק האיום מחצי האי קוריאה.


הכותב הוא פובליציסט ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו". סטודנט לתואר ראשון במדע המדינה ותקשורת ועוזר מחקר במחלקה לישראל והמזרח התיכון באוניברסיטת אריאל.


אין תגובות:

פרסום תגובה