יום שבת, 9 ביולי 2011

דרום סודן כהזדמנות מדינית עבור ישראל



הקמת המדינה החדשה בדרום סודן פותחת חלון הזדמנויות דרמטי עבור הממשלה הישראלית - החזרת הפליטים והמסתננים הביתה. התירוצים הסתיימו.


היום זה קרה. סודן התפצלה באופן רשמי לחצי - הצפון החזק והמוסלמי אל מול הדרום הנוצרי והשבטי הנחשל. לאחר שנים של אוטונומיה לדרום, הפרת הסכם, רצח עם ושוב פעם אוטונומיה לדרום, הגיעו הצדדים להסכם היסטורי ודרום סודן הוכרזה היום כמדינה ה-193 בעולם.


כתבה מקיפה שלי בנושא תתפרסם בימים הקרובים. לעת עתה, במאמר זה אני רוצה לדון באפשרות המדינית-ביטחונית-כלכלית של מדינת ישראל ובהזדמנות המצוינת שהקמת המדינה החדשה באפריקה מעניקה לה.בשנת 2010 נרשם גידול של 300% לעומת שנת 2009. בשנת 2010 הסתננו לישראל 14 אלף איש מאפריקה, עלייה של 9,000 מסתננים לעומת 2009. בחודש מרץ האחרון, לבדו, חדרו דרך גבול מצרים מאפריקה לישראל 800 מסתננים. מתחילת 2011 לבדה, הוצפה מדינת ישראל ב-2500 מסתננים נוספים.המסתננים מאריתריאה אינם מבקשי מקלט ואינם פליטים.
בקרטל "פעילי זכויות האדם" פעילים עורכי דין, מרצים מהאקדמיה, עיתונאים ואנשי ציבור, ואני שואל את עצמי, מה מסתתר מאחורי פעילותם. האם הם מחפשי צדק? למי? האם הם באמת חושבים שיוכלו להגן על כל מיליוני החלכאים והנדכאים ברחבי העולם ובעיקר באזורי אפריקה, המזרח התיכון ואסיה? האם הם רוצים להכניס את כולם לתוככי ישראל הקטנה והצפופה? מה בדיוק מתרוצץ במוחם? האין הם מבינים שכל מהגר זר הנכנס לישראל דוחק הצדה עוד יוצא אתיופיה או בדווי בישראל הזקוקים גם הם נואשות לסיוע? מה קרה לשמירת החוק שהם כה אוהבים לגונן עליה, לפחות בכל הנוגע למאחזים, לחוות של יהודים בדרום ועוד? היכן נעלם הכלל "עניי עירך קודמים"?
מבחינה ביטחונית הם עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור. מבחינה חברתית הם מביאים לצפיפות ולפשיעה ומן הצד הרפואי, ההגירה האפריקאית מפיצה שחפת, איידס ומחלות זיהומיות אחרות.

משמעות הכרזת המדינה בדרום סודן היא ש-4,000 מבקשי המקלט שנמלטו לישראל כבר לא יהיו פליטים, ויהיה אפשר להחזירם חזרה לארצם, מה שכמעט לא נעשה עד עתה.
התירוצים הסתיימו. על הממשלה לפעול כעת ולהכות על הברזל בעודו חם. יש להעניק סל הטבות בסיסי לפליטים ומסתננים הסודנים ולהטיס אותם במבצע ממשלתי לדרום סודן. יש לפעול ללא דיחוי שכן כעת יש חלון הזדמנויות שעתיד להיסגר בהמשך.
אלא שחלון ההזדמנויות מציב בפני מדינת ישראל הזדמנות לרפורמה כללית ולא רק התמקדות במסתננים הסודנים.

הנתונים בממשלה, מבחינת ההסתננות הכללית מאפריקה (לא רק סודנים), יותר ממדאיגים.
קצב הזרימה של מסתננים ממצרים לתוך הארץ כרגע הוא בממוצע 40 עד 50 אנשים בלילה, מספר שישראל, כמובן, אינה יכולה לקלוט. ע"פ ארגון זכויות האדם "אמנסטי", בשנת 2011, שוהים בישראל בסה"כ כ-35,000 פליטים ומבקשי מקלט. חלק גדול הגיעו מדרפור ומדרום סודן, אך הרוב הגיע מאריתריאה (החל משנת 2009 הם רוב המסתננים).
מדינת ישראל מקיימת קשרים דיפלומטיים פעילים עם אריתריאה. בעוד שאת הפליטים מסודן, ישראל לא יכלה להחזיר עד כה, מכיוון שסודן נחשבה מדינת אויב (דרום סודן כבר הצהירה כי תקיים קשרים דיפלומטים עם ישראל), הרי את הפליטים האריתראים, המדינה בהחלט יכולה להחזיר בחזרה למדינתם. אך היא לא עשתה זאת עד כה. וזו הטעות הגדולה.

בכדי להבין את גודל המחדל והשערורייה, די היה לשמוע את השגריר האריתראי בחודש ינואר השנה, בראיון שנתן ל-YNET. הדברים שהוא אמר לא ניתנים לתפיסה.
בזמן שממשלת ישראל מתחבטת בשאלה מה לעשות עם המסתננים האפריקנים ששוטפים את המדינה, מסתבר שלאריתריאה אין ספק שמדובר ב"אורחים שהוזמנו על-ידי ישראל" - והמדינה הישראלית היא שאשמה בתופעה.

שגריר המדינה האפריקנית אמר באותו ראיון כי כבר ב-2006 ישראל הייתה צריכה לשלוח הביתה את המסתנן הראשון, וכי ארצו לא תסכים לקבל אזרחים שיגורשו מישראל בניגוד לרצונם.
"בהתחלה ביקשנו שיחזרו", סיפר השגריר, טֶסְפָמָרִיָם טֶקֶסְטֶה דֶּבָּס, "אבל עכשיו זה הפך למסה, פשוט מסה של אנשים, 17-18 אלף איש. הפתרון היה מאוד פשוט בהתחלה, בסוף 2006, את הראשון שהגיע היה צריך לשלוח חזרה לאריתריאה". אבל עכשיו, לדבריו, כבר "מאוחר מדי".
"אנחנו רואים בהם אורחים שהוזמנו על-ידי ישראל", הוא אמר, "בעצם העובדה שבחרתם לא לגרשם מההתחלה, נוצרה תופעה הולכת וגוברת של אריתריאים נוספים שמעוניינים לשפר את איכות חייהם ולהגיע לישראל".

לא יאומן כי יסופר. אתם לא טועים - צריך לקרוא פעמיים בשביל להבין את גודל השערורייה והמחדל.
חשוב להבין כי לתופעת ההסתננות מאפריקה יש סיכונים רבים, לא רק ברמת הדמוגרפיה, אלא גם ברמות החברתיות-כלכליות והביטחוניות, וזאת מכמה נימוקים.
מבחינה כלכלית, המסתננים תופסים את מקומם של עובדי הכפיים החלשים, וגורמים לאובדן מקומות עבודתם או לירידה בשכרם. כפי שניתן לראות, העובדות הן שהמסתננים מכבידים על מערכות הבריאות, הכלכלה, הרווחה, הביטחון והחינוך. מדינת ישראל לעולם לא תוכל להעלות את רמת החיים של השכבות החלשות ולהקטין פערים, אם תמשיך לקבל כל הזמן לתוכה עוד ועוד מסתננים.

כאמור, הכרזת המדינה בדרום סודן מחייבת את מדינת ישראל לבצע רפורמה מקיפה בכל הקשור לפליטים ולמסתננים. כבר כעת יש להיכנס לדיונים עם הממשלה הדרום סודנית בנוגע לחזרתם של הפליטים. מדינת ישראל תוכל להעניק חבילת סיוע בסיסית וראשונית אשר תסייע לפליטים להתמקם בחזרה בסודן ותשתמש במטוסים ישראלים על מנת לבצע את משימת ההחזרה.
בכל הנוגע לאריתראים, המדינה חייבת לכנס ישיבת חירום עם נציגים מהממשלה אריתראית ולהודיע חד משמעית שהיא לא מכונה להישאר עם אותם מבקשי עבודה וכאלו שעדיין לא נכנסים וצובאים על גבולה הדרומי בכדי להיכנס.

לסיום, הנה קטע ממאמר (מבוא: "פליטי דארפור", "מהגרי עבודה" ו"קרטל ארגוני הזכויות") שכתב פרופסור ארנון סופר, ראש מחקר של המכללה ביטחון לאומי, בשנת 2009:

"אולי זה נובע מבורות נוראה לגבי הנעשה בחברה הישראלית, מחוסר הבנה של הדמוגרפי של ישראל ושל כושר הנשיאה של ישראל. בורות בכל הנוגע לממדי ההגירה הבלתי חוקית כיום ברחבי העולם ובעיקר לניסיונות הנואשים של מיליונים לחדור לאירופה, בעוד זו סוגרת שעריה ומטביעה אלפים, מגרשת מאות ואלפים ומחזיקה אלפי אלפים במחנות מעצר בעייתיים. אירופה עושה זאת מחשש פן תוצף במיליוני מהגרים העלולים לשנות את אופיה הנוצרי-דמוקרטי.
ככל שאני לומד להכיר את העומדים מאחורי "קרטל ארגוני הזכויות", כך מתחזקת מסקנתי כי אכן בורות היא בעייתם העיקרית (ראו מאמרי, "מה בין משפטנים לדמוגרפיה ולקיומה של ישראל", סופר 9002). ייתכן כי חלקם לפחות הם אותם פוסט-ציונים החפצים בחיסולה של ישראל היהודית-ציונית, וכי כל עשייה בכיוון זה לגיטימית בעיניהם.
כמובן, ייתכן שמאחורי מתק השפתיים ותשפוכת המילים עומדים שיקולים כלכליים ציניים, כמו הצורך במימון הארגונים הצדקניים, או להבדיל, אינטרסים סמויים מהציבור הרחב, כגון הגדלת ההכנסות של חברות התעסוקה לזרים (עניין זה מחייב בירור נוקב, אך אין הוא מענינו של מסמך זה). מכל מקום, ישראל נמנית עם המדינות הראשונות בעולם בהיקפי תעסוקת זרים, במקום השלישי אחרי אוסטריה וגרמניה."

אין תגובות:

פרסום תגובה