יום שלישי, 12 ביולי 2011

חוק החרם: מימוש הדמוקרטיה המתגוננת


חוק החרם, שאושר אמש בקריאה ראשונה, מחזיר את השפיות למדינת ישראל ומפרק באיבחה אחת את בעלות השמאל על הדמוקרטיה.

מדובר בצעד נוסף בחזרה לשפיות המדינה היהודית-דמוקרטית, שמעגן בתוכו את מהות הדמוקרטיה ושמירה על ביטחונה וחוסנה של מדינת ישראל.
הממשלה הנוכחית, בראשות בנימין נתניהו, ממשיכה בתיקון העוולות שנעשו בעבר ומביטה קדימה בגאווה יהודית-ציונית-דמוקרטית.

החוק מאפשר מקרה קלאסי של דמוקרטיה מתגוננת. מתגוננת מפני דיעות זדוניות, אנרכיסטיות, שטניות. רובן תמימות, זה נכון, אך הדבר אינו מכשיר תעמולות אנטי יהודיות וציוניות.

אין שום מדינה בעולם שמתירה חרם תרבותי, אקדמי וצרכני על חלק מהאוכלוסייה, שטח מסוים או על מגזר מסוים, שכן מדובר בטירוף הדעת ופגיעה בדמוקרטיה.

מבלי להתייחס לעובדה שיהודה ושומרון אינם שטחים כבושים (קצת היסטוריה וחוק בינלאומי לא יזיק לאף אחד), האם זה בסדר שבשם הדמוקרטיה, אזרחים מסוימים במדינה מסוימת לא ייהנו מתרבות, רווחה, חינוך וכלכלה משגשגת? האם בעצם השימוש הציני בשם הדמוקרטיה, ניתן לבצע פעילות אלימה, אגרסיבית וגסה כמו חרם על אוכלוסיה שלמה ושטח שלם?
חוק דומה לחוק החרם יש בארה"ב, בבריטניה ובצרפת. בארה"ב, למי שכח, מתאזרחים מחויבים להישבע אמונים למדינה.

רק פה, במדינתינו "הנאורה", חוקים דומים נחשבים לסוג של "פאשיזם", "פגיעה בדמוקרטיה", "הפרת זכויות אדם" ועוד כהנה וכהנה פליטות פה מביכות וחסרות בסיס והיגיון מצד הקשת השמאלית.

דווקא משעשע היה לשמוע אמש את אותם האנשים שהזדעקו ונחרדו מהחוק הנהדר הזה, שמטרתו לשמור על מהות הדמוקרטיה ועל זכויות האדם הבסיסיות.
ומי היו אותם האנשים, אם לא אלו, שכביכול, שומרים על הדמוקרטיה באומץ לב וטוענים לבעלותה?

ועד כמה זה מגוחך, אתם שואלים? הנה לקט.

ח"כ זהבה גלאון, מ"מר"צ", האשימה את הקואליציה וממשלת נתניהו כי הן החליטו לנהל מלחמה נגד המשטר הדמוקרטי בישראל - לא פחות.
"איך בדיוק אתם רוצים שאנשים יביעו את המחאה שלהם?", שאלה התמימה ביגון שאולה, "אני מתנגדת לחרם כולל על מדינת ישראל, לחרם אקדמי, כלכלי ותרבותי, אבל עדיין אני חושבת שחרם אזרחי הוא כלי לגיטימי. הוא כלי במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים".

ובכן, כן - אותה גברת שמאמצת לחיקה את הדמוקרטיה בכל הזדמנות ובכל הפגנה אנטי יהודית ואנטי ציונית, אותה אחת שמתהדרת בדאגה לזכויות האדם וכביכול נושאת את נס הדגל של דאגה לפרט, מתהפכת כעת וזועקת כנשוך נחש.

זכויות אדם - בהחלט, אבל, עד שזה מגיע לאוכלוסייה מסוימת. יש קו אדום, הרי לא כל בני האדם שווים. זה לא ברור לכם?
יש זכויות ויש זכויות. איפה ואיפה. מי שחושב כמונו, יש לדאוג לו ולשמר את זכויותיו, מי שלא - לדאוג למגר אותו ולמרר את חייו.

לפני כמה שבועות יזמה גלאון הצעת משלה, הקוראת לסמן מוצרים (אתם קוראים נכון) שיצאו מההתיישבויות ונמכרות בתוך הקו הירוק. מין קונטרה כביכול לחוק החרם. שימו לב לדבריה:
"מוצרי ההתנחלויות הם חלק מכלכלת כיבוש עניפה. חובת סימון המוצרים תאפשר לצרכנים בישראל להיאבק נגד מי שמבקש להגן על הכיבוש. סימון המוצרים לא יאפשר לטשטש את האבחנה בין ישראל שבגבולות הקו הירוק לבין השטחים הכבושים".

ובכן, אני אומר - למה להסתפק בחוק כל כך צנוע? מדוע לעצור כאן ועכשיו? לדמוקרטיה גבולות אינסוף וחבל לא לנצל זאת.
תאסוף נא חברת הכנסת גלאון את חבריה למפלגת הצדק הסוציאלית, החברתית והשוויונית וביחד עם ארגוני זכויות אדם יגיעו להתיישבויות ושם יחלקו טלאי צהוב לכל מתיישב.
כך, לא רק מוצרי ההתיישבויות ייבחנו לפני צאתם אל השוק, אלא גם המתיישבים עצמם.

גם ח"כ שלמה מולה, מ"קדימה", שרגיל להצביע נגד הצעות מהימין, לא שכח לטמון ידו בצלחת והזכיר כי רבים מחברי הכנסת נתנו לגיטימציה לציבור שהחרים את הקוטג' בצורה לא-אלימה, ולכן הביע תמיהה על כך שכעת הם אומרים שחרם על ההתנחלויות הוא דבר פסול: "אנחנו כשוחרי דמוקרטיה צריכים לאפשר להם למחות בצורה לא-אלימה".

או שחחבר הכנסת ה"אידיאליסט" מולה, לא הבין את ועל מה התבססה מחאת קוטג', או שאינו בקיא בחוק שהוצע ולמרות זאת דיבר בגנותו - תהא התשובה אשר תהא, בשני המקרים מדובר בחומרה רבה ובזילות מקצועו של הח"כ.

די היה בהצצה קטנה להצעת החוק בכדי להבין שאין קשר, ולו דמיוני ביותר, בין מחאת הקוטג' לבין חרם צרכנים על אוכלוסיה שלמה במדינת ישראל:
"בחוק זה, 'חרם על מדינת ישראל' – הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה (!), שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית".

זה כל כך לא ברור שחרם צרכנים כלכלי גרידא, על תאגיד או חברה עסקית שונה באופן מהותי מפגיעה בזכויות אדם, פגיעה בדמוקרטיה ובאוכלוסיה ושטח?
האם ח"כ מולה עד כדי כך תמים?

השוואתו של ח"כ מולה כל כך אומללה ומלאת בורות, עד כי אפשר לתהות האם נעשתה בציניות.
אלא שכשמכירים את פועלו של מולה ואת התנגדותו לכל חוק שפוי שיוזם מי מהקשת הימנית בפוליטיקה (כנראה בהוראה ישירה של הציפורה הנחמדת), מבינים שהמצב אכן עגום וכי לא מדובר בבדיחות הדעת.

החרה החזיק אחריו, ח"כ המהולל, הד"ר הנכבד, אחמד טיבי.
טיבי, כנראה כמי שלא מצא מה להגיד, החליט לתקוף, אישית, על דוכן המליאה, את יו"ר הקואליציה ויוזם החוק, ח"כ זאב אלקין, במקום להתמקד בגופו של נושא.
"למה יו"ר הקואליציה חשב על ההחלטה הזאת?", שאל בקול רם, "מה מניע ח"כ להביא חוק חרם? יכול להיות שכשהיה תלמיד בבית הספר החרימו אותו והוא היה ילד כאפות. הרביצו לו מכות".

לא נגענו.

ובכל זאת, ראוי להיזכר בביקורו של מי שממתג את עצמו כ"שופר" הדמוקרטיה, טיבי, בלוב, תוך שהוא מנשק את ידו של אחד מגדולי הרודנים שידעה ההיסטוריה, מועמר קדאפי או בביקוריו במדינות אויב שידועות, כמובן, בשמירה על זכויות אדם וקידוש הדמוקרטיה.
או בהצעת חוק שהעלה לא מזמן, אודות חוק הכנבה.

טיבי, הציע אז כי "יישללו תקציבים מעמותות וארגונים המכחישים את 'אסון הנכבה' וזאת מתוך הכרה באסון הלאומי שפקד את הילידים הפלסטינים, תושבי הארץ". הוא הוסיף כי "חוק זה נועד לאסור פעולות שיש בהן משום הכחשה של אסון זה, במטרה להכיר בסבלו וכאבו של האחר, לרבות מיעוט לאומי".

מי שקורא ליום העצמאות של מדינת ישראל אסון ומעודד חזרת ערביי ארץ ישראל, שברחו בזמן מלחמה, לתוך תחומה "הירוק" של מדינת ישראל ולמישור החוף, אינו ראוי להתייחסות אובייקטיבית באשר להתנגדותו לחוק החרם.

והנה, אחד אחרי השני, אמתלה אחר אמתלה, כל התחלואים והחולי של השמאל הישראלי מתגלים במערומיהם. השימוש הציני בדמוקרטיה, התביעה לבעלותה, הכיסוי של "אבירי זכויות האדם", שופר חופש הביטוי והלפיד הנאור - כל אלו מתפוצצים כעת בפרצופה של החברה הישראלית ומפזרים רפש, שנאת חינם, הלקאה עצמית וביבים על מדינה שלמה ובכך מכתימים את שמה הטוב ואת הדמוקרטיה שעל פיה היא מחויבת.

חבורה של אופורטוניסטים שכל מעייניהם לאנטי ישראליות, ציוניות ואפילו יהודיות, כל מאווייהם בהלקאה עצמית, זריעת שנאה וסיוע לאויב וכל עתידם - לא מפתיע - לוט בערפל.
אלא שהאבסורד הוא, שאם אותם האנשים נופלים, אנחנו נופלים ביחד איתם.

בסופו של דבר, נרצה או לא - כולנו בתוך אותה סירה מנייר ומסביב אוקיינוס גועש ושוצף. השמאל חייב להתעורר ולהבין שאם לא יעזור בהוצאת המים מהסירה, סופה של הסירה לטבוע למצולות.

ומה קורה בפועל? עייניכם הרואות. לא די בזאת שהוא לא עוזר בהוצאת המים מהסירה, הוא אף גוזר חלקים ממנה. גוזר וגוזר וגוזר.. והכרישים מסביב לא יכולים כבר לחכות לרגע הזה.

קורס צלילה כבר לקחתם?

אין תגובות:

פרסום תגובה