השיבה שופטינו כבראשונה

הניסיון הגרוטסקי של האלוף יואב גלנט, עד לא מזמן המיועד לתפקיד הרמטכ"ל, למנוע את מינויו של האלוף לשעבר, בני גנץ, לתפקיד הרמטכ"ל, כלל לא מובן.
כלום לא נמאס ליואב גלנט מהפרשה הזו? כלום לא עייף ומותש הוא מכל חיצי הביקורת, המתחים, הלחצים? בהחלט לא מובן. אוחז, האלוף יואב גלנט, בקרנות המזבח ולא מוכן להסיר את ידיו.טועה, גלנט, אם הוא חושב שעדיין נותר לו סיכוי לקבלת התפקיד. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר הודיע כי המינוי לא היה ראוי והכה על חטא. גם אם "התיק" יעבור שוב לוועדת טירקל, לסגירת מעגל, ואותה וועדת טירקל תכשיר את המינוי - הממשלה כבר אמרה את דברה ויש להזכיר, כי יש מי ששכח - שהממשלה היא - היא זו שקובעת את זהות הרטמכ"ל ולא אחר. הוועדה היא גוף אשר מייצג בלבד. גם היועץ המשפטי לממשלה, משה לדור, התייחס לכך בתשובתו: "הממשלה קבעה שמינוי זה לא ראוי, ולכן אין הכרח שגם הוועדה תחווה את עמדתה".
ובכלל, זה אך מצחיק שהאלוף גלנט מעוניין "לחזור לחיקו" של השופט בדימוס, יעקב טירקל, שכבר הצהיר בכל כלי תקשורת אפשרי ו"תחת כל עץ רענן" ש"התקשורת התעללה בגלנט ועשה משפט פומבי". היש יותר אי-שקיפות מזו אם התיק יוחזר לוועדת טירקל? הלא הוועדה איבדה כל אמון וקורטוב אובייקטיביות שהיה לה בהקשר של גלנט. היא איבדה את המנדט בצורה בוטה ובזויה. לא זאת בלבד שהוועדה הכשירה את מינויו של גלנט ולא התייחסה לממצאים (טירקל מצידו טוען שלמבקר המדינה היו ממצאים שלא הראו בפניו הוא), טירקל עצמו ממשיך לפזר סיסמאות ריקות מתוכן ולתמוך בגלנט, שללא ספק דבר בו רבב במעשיו.
טועה גלנט, אם חושב שכך גם ינקה את שמו הטוב מכל הלכלוך שעטף אותו בשבועות האחרונים. המשך ההתעסקות בפרשה המביישת הזו לא רק שפוגעת, משפילה ומבזה את צה"ל בכל יום שעובר, היא גם משפיעה באותה צורה על יואב גלנט. הדבר משול להתעללות בגופה - לא פחות. ככל שמתעסקים בפרשה הזו יותר, כך נפגע שמו הטוב של גלנט והישגיו המרשימים והמפעימים בצה"ל מטישטשים והופכים דהויים. אי אפשר לקחת מגלנט את התרומה האדירה שלו למדינה ולצה"ל. זה בלתי ניתן לשינוי. ודווקא בשם כך, החזרה לוועדת טירקל באמתלה של "ניקוי שמו" היא לא יותר מפארסה שרק גורמת לגלנט מבוכה רבה יותר. טוב יעשה אם יקבל את גורלו ולהבא, יידע לפעול בשיקול דעת, בגרות, צניעות ומעל הכל - אמת מידה, יושרה וכנות. בסופו של יום, חשוב לזכור, יש רק אשם אחד בפרשת גלנט - וזה האלוף עצמו.



מצחיק היה לשמוע את הראיון של ענת קם היום, בהקשר לעסקת הטיעון אותה השיגו פרקליטיה עם המדינה. כששנאמר, לאותה ענת קם, ע"י אחת הכתבות: "את בטח יודעת שהעונש המירבי יכול להגיע לכדי 15 שנה בכלא", ענתה קם: "אני לא מתעסקת בעונשים ובחוקים. מה שבחוק זה מעליי". מעניין איפה התובנה הזו הייתה בזמן גניבת המסמכים הסודיים מהלשכה הצבאית ומסירתם לידיים אחרות כמטבע עובר לסוחר.
מצחיק יותר (כי נמאס לבכות) היה לקרוא היום על אותה עסקת הטיעון שענת קם זכתה בה - במלוא מובן המילה. כאמור, בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע הבוקר את החיילת שהואשמה תחילה בניסיון לפגיעה בביטחון המדינה, רק בעבירות של החזקת מידע סודי ומסירתו ללא היתר. על כך נאמר - "השיבה שופטינו כבראשונה". ביזיון בית המשפט, שבשבוע שעבר חשבנו שהגיע לשיאים חדשים לאחר שנחתמה עסקת טיעון עם אמיר מח'ול, סופר ישראלי, איש רוח נאור. הא, כן, וגם מרגל מטעם ארגון הטרור - החיזבאללה. אלא שבבתי המשפט בישראל התחרות קשה, מסתבר. הנה לכם "ענוש ראוי" לחיילת-כתבת שניצלה ניצול ציני את צבא ההגנה לישראל ופשוט גנבה מסמכים כל כך סודיים ורגישים לצורך קידום אינטרסים אישיים תוך רמיסת רגל גסה ועבה על ביטחון המדינה ותושביה וכנראה גם בשל טירוף האידיאולוגיה השמאלנית של מעסיקה, "העיתון", שמא נקרא לו - הסניף של אל-ג'זירה בארץ. (תרתי משמע..)