אחרי החגים

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בשיחת טלפון עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. 

זהו, הסתיימו החגים בארה"ב. הבטן כבר לא מנופחת, הראש צלול והאמריקאים יכולים לשוב ולהתרכז במה שנראה כניסיון בוטה להתערב במדיניות הישראלית מבחוץ. מדובר, כמובן, בניסיונות חוזרים ונשנים ללחוץ על הממשלה הישראלית להקפיא לעוד כמה חודשים את ההתיישבויות ביהודה ושומרון ואפילו בירושלים המזרחית.
אתם בטח זוכרים איך זה התחיל – קלינטון ניהלה פגישה עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבטיחה לו "הרים וגבעות" בדמות חבילת הטבות חסרת תקדים שכוללת 20 מטוסים בשווי 3 מיליארד דולר ובנוסף הטלת וטו בכל דיון שישראל תוצג בו באור שלילי או שיעלה דיון סובייקטיבי באו"ם, וכל זה תמורת כמה חודשי הקפאה נוספים.


הלחץ היה עצום מנשוא. בעיקר בשל העובדה שבחודשים האחרונים מתגבש מהלך מסוכן מצד ראש צוות המו"מ של אש"ף, סאיב עריקאת, יושב ראש הרשות הפלסטינאית, אבו מאזן וחבר הוועד הפועל של אש"ף וראש הממשלה בדימוס, אבו עלא בנוגע להגשת החלטה למועצת האו"ם אשר כוללת דרישה להקמת מדינה פלסטינאית באופן חד צדדי בחסות האו"ם. למהלך הזה יש כבר תומכים רבים באירופה ובעיקר הצהרת מדינות חשובות בדרום אמריקה בזכות להכרה במדינה פלסטינית. וזה יהיה אסון למדינת ישראל.


בהקשר לנושא זה, ניתן להבין מדוע עיניין הוטו שהאמריקאים הציעו לראש הממשלה הוא ללא ספק המשמעותי מבין חבילת ההטבות. אם אובמה לא יראה "נכונות" מצד נתניהו, הוא עלול בעצמו בסופו של דבר לתמוך במהלך של הפלסטינים ולכן הוטו חשוב לישראל בעת הנוכחית. ללא הצעה זו, אף אחד לא היה יכול להבטיח לישראל שהאמריקאים לא יטילו על כך וטו.
למעשה, רוב הסיכויים שהנשיא אובמה יקדם את העיניין בעצמו אם הוא יראה שנתניהו לא "מתקדם", כביכול. הוטו שהאמריקאים מבטיחים, הוא בעיקר בנוגע להצעה הזאת, בנוסף לעוד ועדות גולדסטונים ו-ועדות אנטי ציוניות אחרות בחסות האו"ם.
בראייה לטווח ארוך, העסקה הזו הייתה נראת לגמרי לא רע. אלא מה? העסקה הזאת הייתה צריכה אכן להתממש לפני חודש-חודשיים – רק אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היה מסכים להקפאה של שנה קודם לכן. אסור למדינת ישראל לאותת לעולם שהיא מוכנה להחזיר שטחים מבלי להתמקח על הסדרי ביטחון והכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית עם רוב יהודי. לכך מתווספת העובדה שראש הממשלה הבטיח בישיבת הקבינט שלא תהיה שוב הקפאה. וזו אכן הייתה מבחינתו טעות אסטרטגית, אם היה מקפיא שוב את היישובים, והיה מסמן שיש על מה לדבר כשבפועל אין הכרה של הפלסטינאים במדינה יהודית ואין הסכמות ו/או הבנות בנוגע להסדרי ביטחון.
סיבה נוספת שניתן לייחס אותה להחלטת ראש הממשלה להקפיא את הבניה בהתיישבויות, היא הניסיון שלו "לצייר" את הפלסטינאים כסרבני שלום – מהלך מחוכם מאוד. נתניהו, דרש מראש שההנהגה הפלסטינאית תכיר בקיום מדינת ישראל כמדינה יהודית. הוא ידע שמולו מתייצבים "פרטנרים" חלשים שמדברים מן השפה אל החוץ . לא רק ההנהגה הנוכחית, אלא גם קודמיהם בתפקיד.
וזה הצליח, אבו-מאזן אכן לא הסכים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, נתניהו מצידו משך כתפיים בתמימות עם חיוך ניצחון. ואז הגיעה קלינטון עם חבילת ההטבות הדמיונית.
עוד עיניין חשוב שיש להזכירו, הוא שבסופו של יום, הבחירות הכריעו כי רוב הציבור בחר בליכוד, בהתיישבויות, בציונות ובאהבת ארץ ישראל ולמעשה מאס ברפיסות הזולה של השמאל.
וזה נתון מאוד משמעותי שרוב התקשורת בארץ מתעלמת ו"רומסת" אותו כלא היה. צריך להזכיר שראש הממשלה מוביל ממשלה עם קו ימני, שתומכת בציונות ובחיזוק ההתיישבויות. כמובן שהדבר לא מתנגד עם ערכי השלום וכבר בתחילת דרכו כראש ממשלה, נשא בנימין נתניהו את נאום "בר-אילן" שבו קרא לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים.


נעזוב לרגע את העיניינים הפוליטיים ונעבור לעיניינים המדיניים. מה בדבר מצוקת הדיור הקשה שיש במדינה? האם הקפאת ההתיישבויות תתרום לכך? יש אלפי זוגות צעירים ומשפחות שרק מחכים/ות לרכוש דירות באיזורי יהודה ושומרון, אם מבחינת עלויות זולות יחסית ואם מבחינה אידיאולוגית. ומה עם הילדים באותם התיישבויות שחלקם מחכים לבתי ספר חדשים או גנים? ובתי הכנסת שצריכים לקום? חיים שלמים יש שם, באיו"ש, חיים שלמים שרק מחכים להתפתח ולתרום לחברה הישראלית.
ובמישור הכלכלי? גם במישור זה, כמובן, פגיעה קשה – ולא רק במתיישבים עצמם. המרכז למחקר ומידע של הכנסת מעריך כי אומדן העלות התקציבית הממשלתית לפיצוי רוכשי הדירות יסתכם בכ-90 מיליון שקל. הוא מבסס את הערכתו על כ-3,000 תביעות של רוכשים שלא יקבלו בזמן את דירותיהם, לפי חלופת הדיור בשכירות שעולה באזור כ-3,000 שקל בממוצע למשך 10 חודשי ההקפאה. האומדן של מרכז המחקר בכנסת לגבי רוכשי הדירות התבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיהם ב-2008 ניתנו ביישובי יהודה ושומרון 2,023 היתרי בניה לדירות מגורים. מספר ההיתרים שניתנו ב-2009 לא ירד, כך שמספר הרוכשים לא יפחת מ-2,000. את התשלום, אגב, יממנו משלמי המיסים.


בסופו של יום, קלינטון לא יכלה לממש את הבטחותיה ובזכות "שליחיו" החלשים והלא רלוונטיים של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ראש הממשלה, נתניהו, "ניצל" בעור שיניו מהחלטה קשה מאוד, שספק אם היה יוצא ממנה עם קואליציה שלמה או בצד השני – עם תמיכה אמריקאית.
ואולם, האמריקאים לא מוותרים. "נדבר אחרי "החגים" הם רמזו לנתניהו והנה הגיע היום המיוחל. האמריקאים "ידחפו" לחזור לשולחן המשא ומתן וזה יכול לקרות רק אם תהיה הקפאה נוספת.
נתניהו שוב יגיד להם – אני מסכים להקפאה של חודשיים-שלושה, רק תשחררו הצהרה מאבו-מאזן בדבר קיום מדינה יהודית. ניסינו, הם יגידו, ניסינו. או אז נתניהו יפרוש ידיים כאומרו: "אז מה אתם רוצים ממני?"
כניעה להקפאה נוספת בהתיישבויות תהיה טעות קשה. למעשה, הדבר לא יתרום מאום ורוב אזרחי המדינה יודעים את זה היטב.


בואו ניזכר ביחד מה מדינת ישראל עשתה בשנים האחרונות כדי לאותת לשלום במזרח התיכון:
ראש הממשלה, דאז, אהוד ברק, הציע לפלסטינים מדינה שנפרסת על גבי 97% משטחי יו"ש ועזה ואת מזרח ירושלים - הפלסטינים לא הסכימו, לא הציעו הצעה נגדית ואף פתחו נגדנו במלחמת טרור שבה נהרגו למעלה מאלף ישראלים.
ב-2005 ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, פינה התיישבויות באופן חד צדדי מעזה ולמעשה הרס כליל את בתיהם של כ-10,000 ישראלים. אחד ההסברים לפעולה הזו היה הצורך ליצור יוזמה ישראלית, כדי למנוע יוזמות אמריקאיות שיהיו רעות יותר. הבריחה שלנו מעזה הביאה להקמת "חאסמטן" ברצועה והחמאס קיבל טריטוריה שלמה בכדי להשתמש בה כדי לירות טילי-טילים על יישובי עוטף עזה ושדרות ולהמיט טראומות לאלפי ילדים קטנים. היום הטווח של הטילים יכול להגיע לבאר שבע, אשדוד ואולי גם תל אביב.
בסיבוב הבא, בסוף הקדנציה של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הסכמנו כבר לוותר לא רק על יו"ש וחצי ירושלים, אלא גם על הסירוב הישראלי ההיסטורי להכיר בזכות השיבה ולקבל לשטחה פליטים. למזלינו הגדול, גם הפעם אבו-מאזן סרב להצעתנו.
וכאמור, כשראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, עלה לשלטון, הענקנו לפלסטינים הקפאה של עשרה חודשים בבנייה בהתיישבויות. בעשרת החודשים האלה, הפלסטינים אפילו לא הסכימו לשבת איתנו למו"מ.


בשורה התחתונה ובסופו של יום, כשמסתכלים על הנתונים העגומים והעצובים של תוצאות ההקפאה הקודמת, ועל התרומה האפסית שלה למדיניות הישראלית – האם באמת כדאי להקפיא שוב את ההתיישבויות – ולו רק תמורת שלושה חודשים "תמימים"? לדעת עבדכם הנאמן יש רק תשובה אחת בנושא, והיא לאו מוחלט.