גלידה אמריקאית

כיאה לימיי האביב הישראלים, בהם החום והשמש שולטים ביד רמה, נדמה שלא ניתן להסתובב בימים טרופים אלו, בחוץ, עם גביע גלידה אמריקאית יותר משתי דקות לפני שתינזל ותהפך לשאריות מילקשייק על המדרכה.

ולפני שתחשבו שאני כותב על סניף חדש של מקדולנד'ס, אגש ישירות לנושא האמיתי שלשמו אני כותב שורות אלו.

המדובר, כמובן, במטאפורה - כושלת או משעשעת, החלטה שלכם - על היחסים בין ארה"ב ומדינתינו, ישראל, יחסים אשר נמצאים על סף קריסת אמינות מוחלטת.

למשבר בין ישראל לארה"ב אחראי אדם אחד - נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה.

כבר היו נשיאים אמריקנים ש"חיפשו" את הטעויות הישראליות במסגרת ניסיון לשיחות שלום עם הפלשתינאים, אך נראה כי ברק חוסיין אובמה הוא ללא ספק אחד מגדולי הפרו פלשתינאים שנצפו בבית הלבן.

התסכול של חוסיין אובמה מגיע דווקא מבית. בזמן שהמשבר הכלכלי של ארה"ב רק מחריף, האבטלה מסרבת לצנוח ואף מרקיעה שחקים, הרחוב האמריקאי מאבד אמון ( תכנית הרפורמה של חוסיין אובמה ספגה מכה קשה, כשהמועמדת הדמוקרטית למושב של מדינת מסצ'וסטס בסנאט האמריקני הפסידה למועמד רפובליקני), הכישלון עד כה בניהול המשבר הגרעיני של איראן, ההבטחה להוציא את החיילים האמריקאים מעיראק ואפגניסטן ועוד לא דיברנו על כישלון המשא ומתן העקיף בין ישראל לפלשתינאים - הלחץ גובר על הנשיא האמריקני להביא תוצאות סוף סוף.

את הלחץ והתיסכול, חוסיין אובמה מנסה להוציא על ישראל. לא אוהבים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית להבן. הממשלה הימנית שנבחרה ברוב קולות בבחירות האחרונות בישראל (הציבור כבר הבין שהתרפסות, הפסקת בנייה בחלקים נרחבים של הארץ ומחוות לפלשתינאים לא מובילים אותנו לדבר) לא עושה עמם חסד ורק מערימה קשיים.

ובכל זאת, נתניהו מצידו מנסה להציג קו פייסני בכל הנוגע לתהליך השלום מול הפלשתינאים. נאום בר-אילן המדבר על פיתרון שתי מדינות לשני עמים ותכנית ההקפאה שלו הם די והותר עבור ציבור בוחריו ויותר מכך - כתקיעת סכין בגבם, אולם בסביבת נתניהו טוענים, ראש הממשלה לא מנסה להגיע באמת לפיתרון של הפסקת המשבר הישראלי-פלסטיני, אלא רק מנסה לנהל אותו, בכדי לרצות את האמריקנים.

המחוות של נתניהו כלפיי הפלשתינאים - יותר נכון כלפיי האמריקאים, כשברקע הלחצים הפנימיים של ממשלתו הימנית, אמורים היו להנפיק לממשל של חוסיין אובמה תקווה, רוגע ועוד כמה מנדטים.

אך מנגד, חוסיין אובמה לא מסתפק במחוות אלו והשבוע הוא ניצל את המומנטום וממשלתו לא הפסיקה להשתלח במדיניות "החוצפנית", של ישראל.
אותו מומנטום החל בעת ביקורו של סגן הנשיא, ביידן, שבוע שעבר, כאשר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים (בראשות אלי ישי כמובן) אישרה הקמת 1600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה.
ובכן, אין צורך כלל וכלל להתנצל - ראשית, שכונת רמת שלמה נמצאת בצפון ירושלים ולא מזרחה. שנית, בנימין נתניהו לא הסתיר, ולו פעם אחת, את הרצון שלו להמשיך ולבנות בירושלים.
וגם אובמה ידע זאת. ממשלתו של נתניהו הודיע השכם וערב על כך שהבנייה בירושלים תימשך. ובצדק! האם הנשיא חוסיין אובמה יכול לעלות על דעתו שמדינות אחרות יטילו וטו על בנייה בוושיגנטון? הדבר לא נשמע הגיוני.
מאז אותו מקרה "חריג", הממשל האמריקני מעליב, פוגע ורומס את מדינת ישראל ויחסיה עמה. לא יכול להיות שהממשל האמריקני "יתפוס טרמפ" על דבר כה טריוויאלי ונורמטיבי.

דווקא בעת הזו, שתיקתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, רועמת.
ממשלת ישראל חייבת להגיע להחלטה ברורה וחד משמעית - לא ייתכן שכל ממשל אירופאי או אמריקני יכתיב לנו איך להתנהל, איך לנהל מדינה ומתי לבנות. ליברמן כבר הוכיח לא פעם השנה כי הוא לא מהווה שק חבטות בפני מדינות שונות בעולם, אך כשמדובר בממשל האמריקני, נדמה שאין מנהיג אמיתי שיכול להסתכל בעיניו של ברק חוסיין אובמה ולהטיח את האמת היישר בפרצופו.
אמנם הסיוע הכספי והצבאי שארה"ב מספקת לנו הוא חשוב מאין כמוהו, אך הכבוד יותר. בל נשכח שארה"ב צריכה את מדינת ישראל לא פחות, כבעלת הברית האמיתית היחידה בעולם. אין לארה"ב בעלת ברית כה חזקה בעולם כבר שנים על גבי שנים וגם אם הממשל האמריקני יקבל כמה לאווים, אני מאמין שהקשר החזק ימשיך להתקיים. (גם, תודות ללובי היהודי בסנאט)
מדינת ישראל חייבת לזכור - עם שלא מכבד את עצמו, שלא יצפה מעמים אחרים שיכבדו אותו.