ישראל כמדינה מטורפת - הכנה לקראת עימות אפשרי בלבנון

הפצצת חיל האוויר בביירות, בזמן מלחמת לבנון 2. ישראל כמדינה מטורפת.

 הדרך של ישראל להרתיע שחקן תת-מדינתי, כמו חיזבאללה, היא אחת - ליצור זהות של "מדינה מטורפת", כהגדרתו של פרופסור יחזקאל דרור, אשר תבע את המונח בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

חיזבאללה הוא ארגון טרור לכל דבר ועניין, וככזה, הוא כבר פעל וסביר להניח כי ימשיך לפעול, מתוך אוכלוסיות אזרחיות וכפרים - בדיוק כפי שעשה במלחמה הקודמת ובדיוק כפי שעשה חמאס במבצע "עופרת יצוקה".

זאת ועוד, החיזבאללה, כאירגון טרור שיעי, רואה את ההרוגים כשאהידים, כקדושים, ולכן אין לו שום בעיה, או סנטימנטים מיותרים, בכדי להביא את הסכנה עד לפתחת ביתם ולרמת האזרחים הלבנוניים.

בשל כך, ישראל חייבת להציג תדמית של "מדינה מטורפת", וזאת על מנת ליצור לחץ כבד, בעיקר על האוכלוסייה השיעית בלבנון ועל אוכלוסיות נוספות, בכדי שאלו מצידן, יפעילו לחץ חוזר כנגד חיזבאללה, שלא לבצע טעות.

איום ישראלי בדמות הפצצה מאסיבית של שכונות בלבנון ואי-הרתעה מכוונתו של חיזבאללה לפעול מתוך המרחב האזרחי (ישראל כבר הצהירה כמה וכמה פעמים על כך שאם חיזבאללה ייצור פרובוקציה, לאחר תקיפה באיראן, אם וכאשר, או לפניה - כדי להסיט את תשומת הלב העולמית מאסד לגזרה אחרת - ישראל תגיב ב"כל הכח" ו"בעוצמה הרבה יותר חזקה ממלחמת לבנון 2"), כמוהם כאזהרות חוזרות ונשנות - הן כלפיי חיזבאללה, הן כלפיי האזרחים הלבנוניים והן כלפיי הקהילייה הבינלאומית, שלא תוכל לבוא בטענות לצד הישראלי, לאחר תגובה חזקה וכואבת של צה"ל.

לצד זאת, בל נשכח שחיזבאללה עובר תהליך מסוים ויחסי של פוליטיזציה בשנים האחרונות וכך, למשל, הוא הכניס נציגים שלו לפרלמנט הלבנוני והצליח לדחוף את נציגו, נג'יב מיקאתי, לתפקיד ראש ממשלת לבנון.
משמעותה של הבחירה במיקאתי לראשות ממשלת לבנון היא ברורה – האחריות של לבנון כולה נופלת על הכתפיים של חיזבאללה. מה שאומר, שכל פעולה של חיזבאללה, מעניקה הכשר לישראל לראות בלבנון כמדינה אשר יזמה תקיפה.
צה"ל לא יילחם רק כנגד חיזבאללה, כשחקן תת-מדינתי, אלא בלבנון, כשחקן מדינתי. המשמעות הנגזרת מכך היא, שצה"ל יוכל להגיב בעוצמה הרבה יותר גדולה וכואבת מזו שהגיב בה במלחמות האחרונות בלבנון.

הפוליטיזציה של חיזבאללה יכולה גם למתן את הארגון. חיזבאללה כעת, כגוף החזק והדומיננטי בלבנון, הוא הכתובת המרכזית לכל בעיות החיים של האזרחים המקומיים (השיעים בעיקר). חיזבאללה מעוניין להמשיך ולהעמיק את אחיזתו בזירה הפוליטית והבינלאומית, ובשל כך, כל פגיעה באזרחים ובתשתיות בלבנון, תגרום, בהתאמה, לפגיעה בתדמיתו של הארגון. דבר שנסראללה לא מעוניין בו, בעיקר כשהוא שואף לעצמאות רבה יותר ולשחרור, יחסי, מכבלי המשטר באיראן.

באותה נשימה, יש לציין שללבנון יש עדיין צבא עצמאי, אשר מנותק – לא באופן מושלם – מהכח הצבאי של חיזבאללה, שהוא כמובן הכח המוביל והחזק במדינה.
לכן, צה"ל כבר הודיע, כי כל עוד הצבא הלבנוני לא יתערב, אזי שלא נשקפת לו סכנה.
ועדיין, כאמור, צה"ל ישמור לעצמו את הזכות להגיב בכל הכח הנדרש, כתוצאה מפעולה פרובוקטיבית של חיזבאללה, וזאת על מנת להרחיק כמה שיותר את הפגיעה בעורף הישראלי משיגורי טילים מהצפון.

המטרה של צה"ל במלחמה הבאה בלבנון (וזה רק עניין של זמן, אלא אם כן חיזבאללה יתפרק מנשקו, מה שלא סביר שיקרה בעתיד הקרוב), היא להשתיק כמה שיותר מהר את ירי הטילים מכיוון צפון, שמאיים על האוכלוסייה האזרחית בישראל כולה. פעולה זו תצריך מאמץ גדול מאוד ופגיעה רבה מאוד, גם במרחב האזרחי של לבנון, שם כבר הוטמעו קיני הטרור החדשים של חיזבאללה.

על כן, ישראל חייבת להמשיך ולהציג תדמית של "מדינה מטורפת". כך היא עשתה בעיקר בשנות ה-50 וה-60 וכך היא פועלת כעת מול שחקן תת-מדינתי כמו חיזבאללה ומול שחקן מדינתי, כמו איראן.
טוב עושה ישראל, כאשר מודיעה מראש, שכל פגיעה בה, בכל דרך שהיא, תוביל לעימות אלים, מאסיבי וכואב בלבנון. הנפגעים העיקריים מפעולה כזו, יהיו אזרחי לבנון והתשתיות במדינה, אשר זה מכבר חודשו, כתוצאה מפעולות צה"ל (מטוסי חיל האוויר בעיקר) בסבב האחרון בלבנון.