האביב הישראלי

אתמול 14.11.2011 זה קרה. ה'אביב' שכולם מדברים עליו הגיע גם לישראל. לראשונה טעמנו את אותו "צדק חברתי". לא, לא הצדק החברתי שצעקו בכיכרות לקול הופעות של שלמה ארצי וריטה, אלא צדק חברתי אמיתי, כן, לא מזויף. צדק חברתי שבאמת מגיע מהעם. מהשכבות הכי תחתונות של מדינת ישראל. צדק חברתי ופוליטי.
בזה אחר זה עברו "חוק גרוניס" וחוק שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים. יום לפני, אושר חוק העמותות המבורך וכל אלו הצטרפו ל"חוק החרם" שחוקק ביולי האחרון.

בוודאי לא תופתעו לקרוא שהמון ביטויים נזרקו אמש ולפני יומיים לחלל מליאת הכנסת, בינהם משפטי קאלט כמו: "גל עכור", "חקיקה גזענית", "דגל שחור מתנוסס..", "מתקפה על בית המשפט", "תקופה מכוערת לדמוקרטיה", "השמדת הכנסת", ואיך אפשר בלי הסיסמא האהובה – "מזכיר משטרים אפלים".

הגדיל לומר ח"כ יצחק הרצוג שטען כי "בעקבות החוקים הפנטים, החברה שלנו תיחלש והכוח המופעל כלפי המערכת יגרום לכך שהאזרח לא ימצא שם מזור ויפנה לאלימות חס וחלילה". לקרוא ולא להאמין.
ומה נאמר על חברי הכנסת של קדימה, שגילו יצירתיות והניפו דגלים שחורים בתור מחאה?
איפה היו אותם דגלים שחורים בזמן שחבריהם נחקרו והורשעו בזה אחר זה על עבירות שחיתות? האם אותם נבחרי ציבור לא פגעו בדמוקרטיה "הקדושה" שלהם? מעניין שאז לא ראינו שום דגל שחור.

וכמובן – איך לא - גם התקשורת לא טמנה ידה בצלחת ויצאה מראש ל"מסע צלב" מתכונן ומתוזמן היטב כנגד "החוקים השנויים במחלוקת".
יעל פז מלמד מ"מעריב", פתחה את מאמרה בכותרת: "בריון בעור של חנון", בכנותה את ח"כ יריב לוין ובצורה שמתייחסת באופן לא מפתיע לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. ידיעות אחרונות יצא היום (15.11.11) בכותרת עליונה שטוענת: "למרות המחאה: חוקי העליון עברו.."
מחאה? איזו? של מי? אין קול ואין עונה. לידיעות הפתרונים. בעיתון כנראה החליטו לשמור את הסוד עמהם.
מה שבטוח זה, ש"המחאה" לא אפיינה את רוב העם, מהסיבה הפשוטה - שהימין קיבל את מירב הקולות בבחירות האחרונות , באופן גורף וחד משמעי, וחוקים אלו היו כמעט מחויבים המציאות לנוכח החונטה האשכנזית-חילונית-שמאלנית, ששולטת בבתי המשפט מאז ימיי מפא"י העליזים.
להאשים את בוחרי הימין שלא ידעו מה יקרה, זה בלתי אפשרי. על כן, נותרנו עם המיעוט, שאפילו חלקו מבין היטב שמשהו רקוב מהיסוד ומחויב שינוי.

יעל פז מלמד וחבריה בתקשורת נושאים את שם הדמוקרטיה ושלטון החוק לשווא, בעודם מנהלים קמפיינים בריוניים לסתימת פיות והדרת כל מי שאינו מתיישר לפי הקו האידיאולוגי שלהם מכל עמדת כוח.
בית המשפט העליון לא יכול להיות סניף של מר"צ, שכל שופטיו הם שכפולים אידיאולוגיים זהים, בצלמו ובדמותו של אהרון ברק. לשיטתם, מי שחושב אחרת לא ייכנס להיכל המשפט, ולא משנה מה הרקורד השיפוטי שלו. לא צריך להיות "מתנחל" או "ימני" כדי לחוות את נחת זרועה של החונטה השיפוטית - רות גביזון, שרחוקה מהימין כרחוק מזרח ממערב, יכולה לספר לכם על כך.

בדמוקרטיה מלמדים אותנו שהרוב קובע. שהרי אם לא כן, מדובר יהיה במיעוטקרטיה. ובכן, מסתבר שכשהחוק מתאים לשמאל, הדמוקרטיה מקודשת, אך כשזה נוגד את עמדתו, הדמוקרטיה מתפוגגת ונעלמת לה. לא זאת אף זאת - בשיא חוצפתו, השמאל עוד מעז לצווח על פגיעה בדמוקרטיה.
האבסורד מתפוצץ מצחוק. והאמת? אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו, גם אנחנו היינו צוחקים.

וכעת להצעת החוק עצמה. חוק שינוי הרכב הועדה נועד לשתי מטרות: החדרת פלורליזם למערכת המשפט ומתן הזדמנויות שוות לכלל המגזרים וניסיון לביטול החקיקה השיפוטית שהביא עלינו אהרון ברק.
מדוע לא יכולים להתמנות שופטים מזרחיים, רוסים, חרדיים וכיוצ"ב? מדוע להנציח את שיטת הסיניוריטי?
מדוע שאותם שופטים, לפי המתכונת הנוכחית, ימשיכו להכתיר את עצמם, בני משפחותיהם וידידיהם לכס השפיטה?
איזו מן דמוקרטיה עושה זאת? איזו מן דמוקרטיה מגבילה את מערכת השפיטה שלה לאליטה שלטונית אחת?
בארה"ב, מופת הדמוקרטיה בעולם כולו, הנשיא המכהן הוא זה אשר ממנה את שופטי עליון, ואלו עוברים שימוע בקונגרס.
למה אצלינו מדובר יהיה ב"פאשיזם" ובארה"ב בדמוקרטיה? מה ההבדל?

ולא רק בארה"ב. בכל מדינה דמוקרטית בעולם, שבה לבתי המשפט יש זכות לבטל חוקים, מי שבוחר את השופטים היא הכנסת או הממשלה. בכולן. אין אחת כזו (מלבד ישראל, עד כה) שבה שופטים שמבצעים החלטות פוליטיות לא נבחרים ע"י פוליטיקאים (או הציבור באופן ישיר).
כיצד זה אפשר לטעון שהכנסת הנוכחית מחלישה את הדמוקרטיה בישראל, בכך שעושה אותה יותר דומה לדמוקרטיות אחרות? הדבר אינו מתיישב עם המציאות.

ובכלל, אלמלא השמאל היה מקשיב לקולות העולים וגואים, השכם וערב, בדבר הסיכון שבחקיקה השיפוטית, יש סיכוי שהיינו נמנעים מחוק זה.
אבל כרגיל בשמאל. קודם יורים את החיצים ורק אחר כך מסמנים מטרה. בסוף זה נגמר בצווחות "פאשיזם".

וכמה מילים על חוק העמותות.

"הארגון הערבי לזכויות האדם" (Arab Organization for Human Rights) הינו ארגון בלתי ממשלתי גדול, שמרכזו בקהיר והזרוע הראשית שלו היא בבריטניה. הוא הוקם ע"י האינטלקטואל המצרי סעד אלדין אבראהים ויש לו סניפים רבים בעולם הערבי ובכלל זה משרד בעזה. על פי אתר האינטרנט של הארגון, הוא פועל ללא מטרות פוליטיות אלא למען זכויות האדם.

אלא שבפועל, המדובר בארגון בעל אוריינטציה אנטי-מערבית מובהקת, אשר שם כיעד מרכזי להתקפותיו את ארה"ב, ישראל ומצרים. הארגון מרבה להאשים ב"פשעי מלחמה" את ארה"ב (בשל פעילותה בעיראק) ואת ישראל ולהגן על זכויות האדם של גורמים וארגונים מיליטנטיים. בו בזמן הארגון נמנע מלמתוח ביקורת על היחס הברוטאלי שחמאס מגלה כלפי מתנגדיה ברצועת עזה.
בראש השלוחה הבריטית של הארגון עומד אמג'ד אלסלפיתי, עורך דין מומחה למשפט בינלאומי, שהינו בעל אזרחות בריטית.
אלסלפיתי וארגונו נוהגים להתנסח בזהירות, נמנעים מלהזדהות בפומבי עם חמאס או עם האסלאם הרדיקלי, ומציגים עצמם כתומכים בקידום "זכויות האדם". עם זאת, מעיון בפרסומים אודות הפעילויות וההתבטאויות הפומביות של עורך דין אמג'ד אלסלפיתי ושל השלוחה הבריטית של ארגונו, עולה כי פעילותו נושאת לא אחת אופי פוליטי ומשרתת סדר יום אסלאמי-רדיקלי, כולל את זה של חמאס.
על פי "מרכז המידע למודיעין וטרור", בין הפעולות של הארגון: העלאת הטענה כי אין הוכחות שבדרפור מתבצע רצח עם, גינוי פעילות מצרים נגד מנהרות ההברחה לרצועה, האשמת ישראל ב"פשעי מלחמה", ביקורת על הצעת חוק בריטית למאבק בטרור, תביעה נגד ישראל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעקבות פרשת הריגת מחמוד אל-מבחוח הפעיל המבצעי של חמאס, ועוד ועוד.

הארגון הזה אינו בודד במערכה. לצידו פועלים עוד מאות ארגוני זכויות אדם ברחבי העולם אשר מטרתם האמיתית היא גרימת דמוניזציה, דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה כנגד מדינת ישראל ולפעמים גם כנגד ה'אימפריאליזם האמריקני'.
ואיך הדבר קשור לחוק העמותות? פשוט מאוד. רוב הארגונים הללו מתוקצבים וממומנים על ידי ממשלות בריטניה, שבדיה, דנמרק, נורבגיה ועוד מדינות "נאורות" אחרות, כולל מימון של האיחוד האירופי.
המדינות הללו אינן ששות לבדוק את מי הן ממנות, כל עוד בשם מופיע הכיתוב "זכויות אדם".
והנה הגענו לישראל. כמו בארגונים אחרים, בריטניה ומדינות אחרות, אינן יודעות (כך לפחות אנחנו רוצים לקוות) מה מטרותיהן האמיתיות של ארגון "עדאלה", "יש דין", "בצלם", "שלום עכשיו" ועוד.
ארגונים אלו אולי לא משתפים באופן גלוי פעולה עם ארגון הטרור של חמאס, אבל בפועל מסייעים לו ליצור דה-לגיטימציה למדינה ישראל ודמוניזציה בעולם, תוך הצגת שווא בכך שהעזתים הם הכבושים והמסכנים והישראלים הם הקלגסים האכזריים.
יותר מכך, חלק מהארגונים הללו קשורים ישירות לארגון הגגBDS , שמעודד חרמות בעולם על מוצרים ישראליים ומי שאחראי ליצירת "שבוע האפרטהייד הישראלי".
ראוי להדגיש שלא מדובר בביקורת על מדינת ישראל, שהיא כמובן לגיטימית. הארגון הזה עוסק בתעמולה ארסית נגד ישראל, תוך ניסיון להפוך אותה למדינה מצורעת. המפעילים מצהירים באופן גלוי שהם לא שוללים את הכיבוש, אלא את קיומה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית, כלומר מדינת הלאום היהודי.

שומה על המדינה לאפשר לארגוני "זכויות אדם" לקבל כספים ממדינות זרות, אשר אינן ששות לבדוק להיכן זורמים מצלצליהם?
האם המדינה צריכה לקחת ריזיקה, כשברור לכל, כי רוב הארגונים הללו, בארץ, פועלים למען מטרה אחת מוצהרת? ולא, לא מדובר במטרה תמימה של זכויות אדם.
כלום עלינו לשתוק ולקבל את הדין כמות שהוא, מבלי לחקור ולהעלות שאלות לגיטימיות?
"חוק העמותות" לא פוסל אפשרויות של מימון תורמים פרטיים, וחלילה אם כך היה ויהיה. לעומת זאת, החוק כן פוסל מימון של מדינות זרות, שחלקן מתערבות באופן גס במדיניות הפנימית של מדינת ישראל – בין אם במודע ובין אם לאו.

אין פה שום פגיעה בדמוקרטיה. אין פה שום פגיעה בזכויות אדם. אין פה שום פגיעה בחופש הביטוי. כל בר דעת יכול להבחין בכך.
שוטפים אותנו בדמגוגיה. טוענים שישראל התקבלה למועדון 'האקסלוסיבי' של סין, רוסיה, איראן ושאר מדינות חשוכות.
ובכן, מסתבר שאותם דמגוגים שכחו לציין את המדינה "החשוכה ביותר בעולם" – ארה"ב.
כן, כן. ארה"ב, בה כל ארגון שפועל בתוך המדינה ומזוהה עם אינטרסים שאינם אמריקניים, זוכה למעמד של ''סוכן זר''.
אין שום מדינה בעולם שמאפשרת פעולה זרה של מדינה אחרת בתוך מדינתה. ישראל לא צריכה להיות שק החבטות של העולם. הגיע הזמן שפסטיבל הצביעות יסתיים, המסיכות ייקרעו והמסך יירד.

ה'אביב' הגיע לישראל, ואיתו סוף סוף צדק חברתי ופוליטי. "האביב הישראלי". הדמוקרטיה פורשת כנפיים ועפה, לאחר המון זמן של כליאה בכלוב האליטה והחונטה.
ברוכים הבאים לעידן חדש. ברוכים הבאים לדמוקרטיה הישראלית.