סיכול ממוקד

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הותקף השבוע מכל עבר. על מה ולמה? לאיש אין תשובות מספקות. כל טוקבקיסט נהיה פרשן וכל פרשן פולט שטות אחרת, כשהוא לא טורח לבדוק את העובדות או האם יש אג'נדה מסוימת מאחורי ה"תחקיר" – אם אפשר לקרוא לו כך, שפורסם השבוע, העוסק בנהנתנות של ראש הממשלה.

בכדי להבין את שורש בעייתיות "התחקיר", יש לחזור שנים אחורה, אל אותו אולפן שהתארח בו רביב דרוקר, מי שאחראי לגיבוב השטויות ששטפו את המרקע של ערוץ 10 (רק עצם עובדה זו מעלה חשד, בעיקר שנזכרים ב"טובי הכתבים" של הערוץ, בינהם ירון לונדון, אותו אחד שהסית לרצח "מתנחלים" ועופר שלח, מיודעינו וחברו הטוב של דרוקר, שאינו נמנה בדיוק עם המרכז וימינה מכך). באותו אולפן, הכריז דרוקר ש"בנימין נתניהו בתור ראש ממשלה הוא הסיוט הכי גדול של העיתונאים". האם משפט מדהים זה, לא ראוי, לבדו, לבטל כל אובייקטיביות מאותו תחקיר של דרוקר? איזו עוד הוכחה אנו צריכים בכדי להבין שיש כאן אינטרס ואג'נדה מצידו של "התחקירן"? ומדוע אין שום גוף תקשורתי שמדבר על כך? בהחלט תמוה ומוזר.

הגדילו לעשות ולחגוג, כמובן, העיתונים, שמיד יצאו בהכרזות ובכותרות מנופחות בסגנון "ביבי-טורס" , אך השיא היה הלינץ' שביצעו בגברת הראשונה, שרה נתניהו. אותה גברת שספגה עלבונות ושמועות זדוניות חדשות לבקרים במהלך כהונתו של בעלה בתור ראש ממשלה. אותה גברת שסובלת – כמו בעלה - שנים על גבי שנים, מכתבים מסוימים וקבועים שמנסים להכתיב למדינה איך וכיצד להתנהל. ההתנהגות הזו של התקשורת חצתה כל גבול אפשרי. השנאה לבנימין נתניהו כל כך שקופה, כל כך פתטית, שזה נהיה עלוב.

פעם היינו מצקצקים בלשוננו למראות הכותרות בעיתונים והניפוחים שהמדיה הכתובה והטלויזיונית ניסתה לצייר לנו, אך כאמור, היום כבר כולנו יודעים שמאחורי כל "תחקיר" - בייחוד של כתב, שמצהיר קבל עם ועדה, שבנימין נתניהו הוא הסיוט שלו – עומד במקרה הטוב ליצן תקשורתי שתפקידו להוסיף פלפל ואטרקטיביות לעיתון ולטלויזיה, בכדי למשוף פרסומות, במקרה הטוב, ובמקרה הרע – לגרום להדחתו של ראש ממשלה בישראל ולהנהיג משטר שאינו "פאשיסטי".

מדוע אף אחד לא מזכיר שחלק מנסיעותיו של בנימין נתניהו קרו כשהוא היה אזרח פרטי ולא מילא שום תפקיד ציבורי? האם גם בתור אזרח פרטי הוא חייב דין וחשבון לאזרחי המדינה?

מה לא תקין בעובדה שראש ממשלה ישן בסוויטה בבית מלון? האם מישהו חושב על כך ששמירה על ראש ממשלה מחייבת מערך ביטחוני מסוים, שבין היתר מחייב שמירה על חדר בתוך חדר, וסידור כזה יש רק בסוויטות?

מה לא בסדר בעובדה שראש ממשלה טס במחלקה ראשונה? מי מאיתנו לא היה טס במחלקה ראשונה אם היה יכול. מדוע כל פסטיבל הצביעות הזאת? אז תגידו שאני מפספס את המטרה ושמדובר במימון הטיסות, שכביכול, לפי מה שעולה מ"התחקיר" של דרוקר, מומנו ע"י מיליארדים מהעולם, חבריו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה כבר התייחס לעניין באומרו שהכל קשקוש ושהוא כבר תבע את ערוץ 10 בעיניין. דרוקר, מצידו, לא הביא שום הוכחות פרקטיות ולא מסמכים קונקרטים. ובכלל, דרוקר הודה בסוף התכנית כי אחרי שנתיים של נבירה בכל החשבונות של נתניהו, תחקירני התכנית לא הצליחו למצוא עברות פליליות.

אז למי נאמין – לתחקירן שמדבר מן השפה אל החוץ ושהודה שנתניהו הוא הסיוט שלו; ושהוא וחבריו לתקשורת "תרמו רבות להעלאת השמאל לשלטון" ו"אתרגו את אריאל שרון בגלל ההתנתקות", או לראש הממשלה שכבר עבר מסעות הכפשות ושמועות רבות ויצא זכאי מהמסד עד הטפחות?

אבל מי שכן הפתיע, ולא לטובה, הוא מבקר המדינה, שהחליט לחקור את "הפרשה". דווקא מאדם בעל תפקיד אובייקטיבי, מכובד, שנהנה מתמיכה של העם ומאון הציבור, דווקא ממנו אנו מצפים למידה של התפכחות.

אם אדוני המבקר מעוניין לחקור את טיסותיו של ראש הממשלה – בכבוד - רק יועיל נא לבדוק את כל הרשימה המלאה של מי שטסו במחלקות ראשונות וישנו בסוויטות, מראשי ממשלה בעבר ועד ראשי אופוזיציה וכלה בנשיאים.

לא ייתכן שראש הממשלה יהיה קורבן של מדיניות ממשלתית רבת שנים. זה פשוט אבסורד.

יש פה חגיגה של צביעות שנשטפת מכל כיוון אפשרי. הצונאמי התקשורתי המבחיל פורץ מכל אתר, עיתון או ערוץ טלויזיה ומכל טוקבקיסט מושפע.

ובחגיגת הצביעות הזו יש אג'נדה מאוד רחבה (כבר ניחשתם מאיזה צד במפה הפוליטית?). אותה אג'נדה שאתרגה את אריאל שרון לפני ואחרי ההתנתקות (לגמרי במקרה, כנראה), נשאה על כפיה את אהוד ברק בקנדציה שלו כראש ממשלה (ואילו כעת, משהוא בממשלת נתניהו – הטרוניות והביקורות נשפכות החוצה. האם בממשלה של קדימה הוא כן חתר לשלום ובממשלה הנוכחית לא? הואילו להסביר לי את ההבדלים בבקשה) וביצעה לינץ' מתוכנן ומתוזמן ברעייתו של ראש הממשלה ובו עצמו בקדנציה הראשונה שלו בתור ראש ממשלה.

לא ייתכן שהתקשורת בישראל תקבע לעם מי ינהיג אותה ומי יוביל אותה בעתיד. אין לזה אח ורע בעולם. צריכה להיות ביקורת, אולי אפילו השפעה – אך קמפיין כל כך שלילי, כל כך מגמתי, לא נראה במחוזותינו שנים.

את פסטיבל "אנטי-ביבי" מובילים קבוצה של עיתונאים בכירים. עיתונאים שהוציאו לעצמם שם טוב – בזכות, יש להוסיף - עיתונאים רציניים. בראש הרשימה, כמובן, עומד בן כספית, שעט על "התחקיר" כמוצא שלל רב. חברים ברשימה שלו: נחום ברנע, סימה קדמון וכמובן רביב דרוקר וחברו "לספסל הלימודים", עופר שלח.

שלא יהיה לכם ספק – אותם עיתונאים עושים עבודה נהדרת (כשהם לא עסוקים בספירת מילקי בננה-שוקולד, שקונה רה"מ לביתו) ומביאים איתם למאמריהם סקופים, שמועות שהופכות נכונות ואת המהלכים הפוליטיים והבחישות מאחורי הקלעים. נכון, לא תמיד הם צודקים. לפעמים ישנם גורמים אינטרסנטים שלא מספקים להם סחורה אמיתית וכנה.

ובכל זאת, זה לא המקרה ב"פרשה" של ראש הממשלה. במקרה הנוכחי, ישנה שנאה טהורה. אפילו לא למדיניות ולמקצועיות שמנהיג אותו ראש ממשלה, אלא לאיש עצמו – שנאה לבנימין נתניהו. שנאה שמזכירה משטרים אפלים ודעות קדומות שהס מלהזכיר. לנהנתנות, לממון, ללבוש, להתנהגות. קראתי לפני שבוע מאמר של בן כספית על כך שבנימין נתניהו הגיע להצגת הנשק שנתפס על הספינה "ויקטוריה" כשהוא לא עוטה על עצמו משקפי שמש. אבוי!

האם למישהו מכם יש בכלל ספק שרה"מ צריך לחיות בתנאים יותר טובים מהממוצע? מדוע הקנאה? בנימין נתניהו הוא בוודאות המדינאי הישראלי ואולי אפילו היהודי, הכי מבוקש בעולם להרצאות, כנסים ואירועים. נתניהו הוא מהיחידים בתולדות המדינה שנהנו מתמיכה אבסולוטית ויוקרה כזו גם כשהם לא היו במעמד ראש ממשלה. בתקופת כהונתו כשר אוצר, הוא זכה לכניסת כבוד שזכו לו רק ראשי ממשלות, בזמן שביקר בפנטגון.

הצביעות הזו, רבותיי, הצביעות הזו של עיתונאים שמכתירים ומדיחים "מלכים" בהינף יד ובהינד עפעף, חייבת לעבור מן העולם. היא ולא הנהנתנות של ראש הממשלה. כל עוד לא מדובר בשחיתות וטובות הנאה, רה"מ רשאי לגור באחוזה ענקית ומבוצרת, על אי מלאכותי, שנבנה במיוחד בשבילו.

ומצביעותה של התקשורת, אנו עוברים במשדר מיוחד לצביעותה – סליחה להתחסדותה של האופוזיציה. זוכרים את מפלגת קדימה? נכון, אותה אחת שנתנה מפתחות למשרד האוצר לעבריין מורשע שיושב היום בכלא (הירשזון), אותה אחת שמי שעמד בראשה ובראש המדינה נחקר בכמעט כל פרשה אפשרית (אולמרט), אותה מפלגה שבה שר מנשק חיילות לדרישותיו (רמון), לא לשכוח את צחי הנגבי שהעיד עדות שקר ועוד שלל חצאי פרשיות. ומי לא זוכר את הדיון שהתנהל בממשלה ובין השאר קלל דו-שיח מרתק בין ראש הממשלה דאז, אולמרט, לשר הפנים בממשלת קדימה והיום ח"כ, אבי דיכטר, שאמר שקדימה מושחתת ואילו ראש הממשלה התנגח בו: "מי אתה שתגיד שקדימה מושחתת? יש לך נטיה לדבר שטויות כשאתה מגזים".

ומה בדבר ח"כ מטעם קדימה עצמה, שטרית, שהתעקש שהדברים הספציפיים שאמר יודפסו בשמו – און דה רקורד: "קדימה קדימה היא היום המפלגה הכי מושחתת מבין המפלגות הגדולות"
והנה אותה מפלגה מושחתת מהיסוד, מהבסיס, קמה וזועקת. מי שלקח מנהיגות הוא, איך לא, ח"כ ומי שעומד בראשות הועדה לביקורת המדינה, יואל חסון. מה שהספיקו כבר לכנות בשם "המחטף".
קיום ישיבת הועדה העניקה סמכויות של ועדת חקירה לעוזרו של מבקר המדינה, נחום לוי, בחקירת ה"פרשה".

בכנסת טענו כי הזימון לישיבה המיוחדת של הוועדה נשלח לחבריה 20 דקות בלבד לפני הישיבה שהתקיימה בשעה 14:15. למרות הנוהג הקיים ליידע את התקשורת בישיבות ועדה, כתבי הכנסת כלל לא קיבלו הודעה בנושא. בסופו של דבר השתתפו בוועדה מלבד חסון, שני חברי כנסת נוספים בלבד - שלמה מולה ומרינה סולודקין, שניהם חברי קדימה. מולה, אגב, אינו חבר קבוע בוועדה והחליף את ח"כ עתניאל שנלר (שבעצמו זעם אחר כך על כך שלא ידע שהחליפו אותו כלל) בישיבה.

חברי כנסת מ'קדימה' שמקבלים טלפון בהול מהיו"ר, וכל השאר מקבלים מכתב 20 דקות לפני ישיבה של 10 דקות. אם זה לא מחטף – מה כן?

אך גם זה לא יעזור להפיל את ראש הממשלה מכיסאו. לא התקשורת שברובה מורכבת מאנשי שמאל וגם לא המאבק שמנהלת קדימה כדי להביא לחקירת התנהלותו של ראש הממשלה, שכלל הגשת תלונה למשטרה, תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ופנייה למבקר המדינה. אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחק צחוק מתגלגל.

כל אלו לא מיתרגמים לכוח פוליטי. לפי סקר שנערך ברשת ב': לו היו בחירות לכנסת נערכות היום, נראה שהליכוד היה מקבל יותר מנדטים מ"קדימה", שבעצמה רושמת ירידה קלה של מנדט בודד וזוכה ל-27 מנדטים.

אז האליטה יכולה לצעוק, לצרוח, להכפיש ולנסות לכפות על ההמונים את שרוצה, אך העם לא טיפש ויודע לקרוא היטב בין השורות. יש פה קמפיין מגמתי, מכוער, דורסני, שבכוונתו לפגוע בראש ממשלת ישראל. אולי הראש הממשלה הכי אינטיליגנטי, רהוט, מקצועי ובעל השפעה בעולם מזה שנים רבות. נכון, הוא לא תמיד עושה עבודה מושלמת – עדיין ישנו בקרבו פחד מפני האליטה השלטת והוא מפחד ללכת קדימה עם האידיאולוגיה האמיתית שלו, למרות שיש מאחורי מחנה ימין גדול וגב רחב. הוא גם לפעמים טועה, כמו כל בנאדם, אך בסה"כ מדובר בראש ממשלה משכיל, חד, חזק, דומיננטי, "חיה" פוליטית, אמין (עד כמה שקשה להאמין לתקשורת) ובעל כוח הרתעה לאויבינו.

עיתונאי חצר או סתם ליצן - תבחרו אתם

"שבוע האפרטהייד הישראלי" התקיים השבוע. נחשו מי הגיע לחזק?

נכון, מי שנקרא "עיתונאי ישראלי" בעיתון "הארץ" (מפתיע, נכון?) אבל למעשה דווקא נדמה שמשמש בפועל כדובר של תנועת אז-אדין-אל קאסם.

כשלצידו מתנוסס דגל פלסטין, הצהיר העיתונאי גדעון לוי: המשטר הישראלי מושחת מכל בחינה מוסרית. הישראלים מנותקים מהמציאות ובדרך כלל אנשים שמנותקים מהמציאות מאושפזים".

"הישראלים מאמינים שהם העם הנבחר, בטוחים שהם יודעים מה טוב ולכן לא מוכנים לקבל דעות אחרות משלהם. מי שמעז לבקר את ישראל הוא אנטישמי.
צורת החשיבה של הישראלים מנותקת מהמציאות, ובדרך כלל אנשים שמנותקים מהמציאות מאושפזים. אבל האמריקאים מאפשרים לטירוף הישראלי להמשך כמו שראינו בווטו האמריקאי."

כך אמר לפני כמה ימים בהרצאה שנשא באירוע לרגל "שבוע האפרטהייד הישראלי", בטריניטי קולג', האוניברסיטה הוותיקה ביותר באירלנד. וזאת לפי דיווח ששלחה שגרירות ישראל בדבלין למשרד החוץ.

לוי (כמה אירוני שם משפחתו) היה המרצה המרכזי באירוע ונאם כשלצידו דגל אש"ף. הנה עוד מפנינו של גדעון לוי:

* הישראלים כובשים ללא נקיפות מצפון בגלל התקשורת הישראלית שעושה דה הומניזציה ודמוניזציה לפלסטינים. התקשורת הישראלית הציגה את "עופרת יצוקה" כמלחמה אף על פי שלא הייתה כמעט התנגדות פלסטינית. על כל הרוג ישראלי היו לפחות 100 הרוגים פלסטינים.

* המשט הטורקי הוכיח שישראל עושה כלל העולה על רוחה גם במים בינלאומיים וניסתה להציג את פעילי השלום על המרמרה כטרוריסטים. התקשורת בישראל דחפה את הצבא לפעול כנגד פלסטינים.

* מערכת התעמולה היהודית והישראלית עושה דה לגיטימציה לכל דעה נגד ישראל. בישראל ישנן קבוצות אמיצות שיוצאות נגד הכיבוש, מסרבות לשרת בצבא , מפגינות אבל עושים להן דה-לגיטימציה.

* מפעל ההתנחלויות הוא פשע. תהליך השלום מעולם לא נועד מבחינת ישראל להשיג שלום ולכן הוא תהליך השלום הארוך בהיסטוריה. ישראל תמיד מוצאת תירוצים ומטילה את האשם על הפרטנרים בצד השני, עראפאת אבו מאזן חמאס.

* דרישת ישראל שיכירו בה כמדינה יהודית היא מגוחכת. המשטר הישראלי מושחת מבחינה מוסרית, הכיבוש הישראלי הוא בבחינת התמכרות ולכן חברים טובים של ישראל צריכים לעזור לה להגמל מכך.

* האירועים בעולם הערבי מוכיחים שדינם של משטרים עריצים ליפול בסופו של דבר והכיבוש הישראלי הוא דוגמא למשטר כזה.

ל"קינוח", סיפר לוי על ילדה פלסטינית שנהרגה מטיל שנפל על ביתה בחאן יונס.

באמת שיש לי מה להגיב בפירוט על כל אחד מהסעיפים המתועבים, השקריים והכוזבים הללו. הרי מדובר בשק של שטויות, גיבוב של אפס אמיתות.
אנחנו מדברים כאן על אדם הזוי, בזוי, שהמציאות ממנו והלאה. כל מטרתו להשמיץ את המדינה היהודית.
מדובר באנשטישמי יהודי נטו.
בשנות הארבעים של המאה העשרים הוא לבטח היה מכונה "יודנראט".

כאמור, יש לי מה להגיב, אבל אעשה זאת בקצרה מכיוון שלא שווה לבזבז יותר מדיי אנרגיות על "ברון תעשיית השקרים", כפי שכינה אותו לפני בן דרור ימני.
למעשה, כולנו יכולים לפסול את הדוקטורינת גבלס 2 הזאת במחי יד ובהינד עפעף.

- הרי כתוב במפורש באמנת האו"ם שיו"ש היא לא שטח כבוש ומעולם לא היה. אין דבר כזה "כיבוש".

- הרי בדקה ועדת טירקל, שהייתה מגובה בשני משקיפים זרים (הראשון הוא הלורד ויליאם דיוויד טרימבל מצפון אירלנד, חתן פרס נובל לשלום, והשני הוא המשפטן הבינלאומי קן ווטקין, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי של קנדה) את המקרה של ספינת הטרור הטורקית ומצאה שצה"ל נקי לגמרי ושספינת הטרור חדרה בכוונה תחילה לגרום בעיות לצה"ל ולמדינת ישראל.
גם את הסיפור שצה"ל הציע לאחראים על הספינה לעגון בנמל אשדוד ולקחת את הציוד ההומניטרי לעזה כולם כבר שמעו. רק גדעון לוי לא. אל תפריעו לו לדבר על מים טריטורילים.

- הרי לעומת מה שמתחולל בעולם במשך עשרות ומאות שנים, הממשלות של ישראל לדורותיהם הם שה תמים בכל הקשור לשחיתויות. וכיצד זה קשור לכך שמדינת ישראל לא צריכה להיות מוכרת כמדינת היהודים?

- הרי כל העולם יודע שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ובין החזקות בעולם וזה רק בבנייה של עשרות שנים בודדות לעומת מאות שנים שלקח לארצות אירופה. הרי זה ברור ונעשו סקרים על כך שאם תקום מדינה פלסטינאית, אפילו ערביי מזרח ירושלים שרואים עצמם פלסטינאים, מעדיפים להישאר עם מדינת ישראל ולא לעבור.
כנראה מדובר במזוכיסטים שאוהבים דיקטטורה.

- הרי ברור כבר לכל העולם שעופרת יצוקה הייתה מבצע הגנה ולא תקיפה, שצה"ל התאפק שנים על גבי שנים ויצא למבצע הזה רק אחרי ש"הגיעו מים עד נפש". רק אחרי שכל שטחי הדרום סבלו 7 שנים ברציפות ממטחי טילים ומחיקות שלמות של משפחות יהודיות.

- הרי ברור לכולם וידוע לכולם שרבין, פרס, ברק ואולמרט הציעו לפלסטינאים כל מה שאפשר וכל מה שניתן והם סירבו. אין קשר להתיישבויות ביו"ש ובין ההתנגדות הפלסטינאית לשלום. הנרטיב הפלסטינאי תמיד יתנגד למדינה. כי זה לא מה שהם רוצים! כולנו יודעים טוב מאוד מה הפלסטינאים רוצים באמת.
לבוא בטענות שהטלנו את האשמה על ערפאת? באיזה עולם ה"עיתונאי" אדון לוי חי?
הוא טוען ש"סירבנו לפרטנרים"?
ובכן, בוא נציץ באמנה של הפרטנר שלנו, הפת"ח:
"המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. המהפכה המזוינת של העם הערבי הפלסטיני היא גורם מכריע במערכה עד השחרור וחיסול הנוכחות הציונית.
מאבק זה לא יופסק אלא לאחר חיסול הישות הציונית ושחרור פלסטין".

- ובקשר ל"ילדה הפלסטינאית שהפגעה מטיל" - בן דרור ימני, בטורו במעריב, כבר חשף את פרצופו האמיתי של "ברון תעשיית השקרים" הזה וסיפור "עצוב" אחר שלו שכנראה בדה מדמיונו. שנאמין לו אחרי כל זה? ועוד בלי עובדות וממצאים?

שקר אחרי שקר, דברי הבל אחרי דברי הבל. עיתונאי חצר או סתם ליצן - תבחרו אתם.

המלחמה הפסיכולגית-דמוגראפית של הפלסטינאים

את יורם אטינגר פגשתי, השבוע, בהרצאה שהעביר בקורס "דיפלומטיה ציבורית", במרכז האוניברסיטאי באריאל.
אדם גבוה, חסון, ארשת של רצינות וחדות על פניו, שופע ביטחון עצמי. וגם ציניות כשצריך.
אטינגר הוא שגריר (בדימוס) לארה"ב, מומחה ליחסי ישראל - ארה"ב, פוליטיקה אמריקנית, המזרח התיכון והשקעות זרות בישראל. בנוסף, מייעץ לשרים וח"כים בישראל, ולמחוקקים בקונגרס האמריקני. מאמריו וראיונותיו הרבים מתפרסמים ומשודרים בישראל ובארה"ב. הוא היה ציר לענייני הקונגרס, קונסול כללי בטקסס ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית.

אבל אולי מה שמייצג אותו בשנים האחרונות יותר מהכל, היא העובדה שהוא חבר ב"צוות האמריקני - ישראלי למחקרים דמוגרפים".
המכון הזה, שבו שותף אטינגר, הוקם בכדי "לשבור" את הפאטליזם של הלמס"פ – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינאית, שתפקידה, כמובן, היא לבדוק כמה פלסטינאים ישנם בין הגדה לים.
המפקד הראשון שקיימו הפלסטינאים היה בשנת 1997. אז הציגו תוצאה של 2.78 מיליון.שנה קודם לכן, ב-1996 בוצע מפקד של הלמ"ס הישראלי. באותו מפקד הוצג פער של 30% פחות מהתוצאות של הלמס"פ (שבעצמו טעה בכמה וכמה תחזיות. הפירוט בהמשך הכתבה). תוצאה חסרת תקדים בהיקפה.
מוזר, מעורר חשד? את הלמ"ס הישראלי זה כנראה לא עיניין, שכן הוא לא ניסה לבדוק את הנושא.

וכאן נכנסו לתמונה יורם אטינגר וחבריו מהמחקר הדמוגראפי. הם בדקו וחקרו את העיניין לעומק. מחקריהם בודק את מרכיבי תחזית הלמס"פ מ-1997, לאור נתונים שפורסמו מדי שנה ע"י משרדי הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל.
המחקר הציג גילויים מדהימים שיכולים להאיר את עינינו (רצוי) בקשר למטרותיהם – ככל הנובע ממצאים אלו - של הפלסטינאים בגדה בכל הקשור למאבקים פסיכולוגיים – דמוגראפיים.

הלמס"פ, כאמור, הציג תוצאה של 2.78 מיליון פלסטינאים בין הגדה לים. בכדי להבין כיצד הם הגיעו לניפוח של 30% באוכלוסיה הערבית-פלסטינאית מספיק לצטט את חסן אבו-ליבדה - מי שהקים את הלמס"פ ועמד בראשותה עד שנת 2005 – במסיבת עיתונאים ב – באל בירה. ("הממצאים הראשוניים של הספירה" 26.2.1998): "הספירה כוללת 325,000 אנשים המתגוררים, יותר משנה, מחוץ לאדמות הפלסטיניות, אך נושאים תעודות זהות פלסטיניות, ויכולים לשוב בכל עת. המספר מינימלי ואינו מדויק, מכיוון שלא יכולנו להתקשר לכל המשפחות המתגוררות בחו"ל". מיותר לציין שלפי הסטנדרט הדמוגראפי הבינלאומי, יש לגרוע מהספירה הדמוגרפית כל תושב/ת השוהה למעלה משנה מחוץ למדינה. יתרה מזאת, יש לספור תושבים תושבים חוזרים רק 90 ימים לאחר שובם ארצה.כאמור - הלמס"פ אינו פועל לפי המקובל בעולם. אך מדובר רק בקצה הקרחון. העיוותים הפלסטינאיים ממשיכים ומרחיקים לכת.באתר של הלמס"פ עצמו, נכתב שהם "פועלים בשיטת הדה-פקטו, אך ישנם חריגים", כדוגמת סטודנטים שלומדים בחו"ל וכאלה שרואים בישראל את ביתם.
גם על נתוני הלידה הם לא פוסחים. נתוני הלמס"פ כוללים, משנת 2000, יותר מ - 40,000 לידות שנתיות בלתי מתועדות. חשוב לציין שקצבת הלידה של אונר"א - לכל תינוק שני – מעודדת תיעוד. מבחינת הפלסטינאים, ישנו תמריץ לתעד כמה שיותר על לידות ומבחינת אונר"א – הדבר מבורך גם כן – מכיוון שככל שישנן יותר לידות, אונר"א עצמה זקוקה ליותר כספים ותרומות על מנת להעביר לפלסטינאים.
כמו כן, יש לזכור שכ- 1,100,000 יציאות/ כניסות במעברים הבינלאומיים מדי שנה מחייבים תיעוד, בדומה לנוכחות צה"ל והשב"כ בכפרים, בערים ובדרכים ביו"ש והקשר השוטף של ערביי יו"ש עם ישראל (מחסומים, שרותי בריאות, תעסוקה, חינוך, עסקים, טיולים, נתב"ג) – כולם מחייבים תיעוד.
מבחינת ההגירה, הנחת הלמס"פ מניחה מאזן הגירה חיובי של 45,000 לשנה מ-2001. כל בדיקה – לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000 – קובעת שהתחזית משוללת יסוד לחלוטין. אין דמוגראף ישראלי שהתריע על כך מעולם.
יתרה מזאת, לפי נתוני משטרת הגבולות – לא רק שלא נכנס ערבי אחד לשטחים, מ-1997 ישנה הגירה שלילית של יותר מ – 10,000 איש לשנה, בממוצע.

וזה הזמן להבהיר – עד 1967 אכן הייתה הגירה חיובית לשטחים של 1%, כל עוד ממשלת ירדן שלטה בשטח והזניחה אותו, אך ב-1967 ההגירה השלילית של ערביי השטחים נבלמה, ודווקא בגלל ממשלת ישראל עצמה שהשקיעה בתשתיות, רפואה ובתעסוקה ביהודה ושומרון. כמו כן, מה שעוד תרם להגירה חיובית לתוך הגדה, היה הסכם אוסלו.
עוד נתון שתרם ל"ניפוח" המפקד של הלמס"פ, היא העובדה שבין 1993 – 2003, 150,000 מערביי הרשות, קיבלו תעודת זהות ישראלית במסגרת איחוד משפחות. 105,000 מהם קיבלו אזרחות משנת 1997.אותם 105,000 איש נספרו פעמיים בלמס"פ, כמו גם 210,000 תושבי מזרח ירושלים.

משנת 1992 ישנה ירידה שיטתית בשיעור גידול האוכלוסין הפלסטינאי עקב חינוך, הגירה, תכנון משפחה, עיור, גידול בשיעור הפטירה, כרסום בשיעור הילודה, שיא בשיעורי גירושים ועלייה בגיל הנישואים.נתון חשוב נוסף הוא – שיעור הפריון ביו"ש מצטמצם (תופעה שמתרחבת בכל העולם הערבי בעקבות מודרניזציה) לכיוון 3 לידות לאישה.בשנת 1967, לצורך העיניין, היחס בין פריון האישה היהודייה לזו הערבייה עמד על פער של 6 לידות. ב-2009 היחס הצמטק ל – 0.6 לידות. הירידה הזו היא כאמור תוצר של אורבניזציה ומודרניזציה שהשפיעה יותר ביו"ש מאשר בתוככי הקו הירוק.התחזיות לגבי הדמוגרפיה בישראל מוטעות בשיטתיות. הן נוטות ליישם שיעורי פריון גבוהים של העבר בצפי עתידי, למרות ירידה מתמשכת וארוכת טווח בשיעור הפריון של ערביי ישראל. בשנת 2009, לדוגמה, שיעור הפריון הערבי, כאמור, יורד ל-3.5 לידות לאישה והיהודי (כולל "משתייכים") עולה ל-2.9.

לסיכום' ע"פ נתוני המחק, הלמס"פ הוסיף למפקדו 1.34 מיליון אנשים. והסיבות:33,00 פטירות נכללו, 238,000 לידות ע"פ משרד הבריאות הפלסטינאי, 70,000 תוספות לידה, 310,000 הגירה שלילית שנכללו, 105,000 הגירה לישראל, 210,000 ערביי מזרח ירושלים, 325,000 תושבים שגרים בחו"ל, 113,000 שונות ללא רישומים.
נתוני יו"ש ועזה "מנופחים" ב-50% (2.5 מיליון ולא 3.8 מיליון).נתוני יו"ש "מנופחים" ב-70% (1.4 מיליון ולא 2.4 מיליון).

חלוקת האוכלוסין בשנת 2009 קובעת בבירור: הקו הירוק + יו"ש + עזה = 58% יהודים.הקו הירוק + יו"ש = 66% יהודים.הקו הירוק = 81% יהודים.
כאמור, הרוב היהודי יציב וארוך טווח מאז שנות הששים.בשנות השישים עמד הרוב היהודי מול תחילת הנסיקה חסרת-התקדים בשיעור גידול האוכלוסין הערבי. היום עומד הרוב היהודי מול ירידה מתמשכת בשיעור גידול האוכלוסין הערבי, נהנה מרוח גבית (שיעור הפריון) ופוטנציאל עלייה (קריסה כלכלית, אנטישמיות, הסדר הגיור).

בסיכומו של דבר, הממצאים של המפקד הפלסטינאי, כנראה, נועדו להלחיץ את ההנהגה וכלל המדינה הישראלית ולנסות להיאבק במדינת ישראל באמצעות מלחמה פסיכולוגית. המחקר של יורם אטינגר ויתר קבוצתו מהווה גורם קריטי ביותר בהערכות האסטרטגית-דמוגראפית של הממשלה הישראלית למול האוכלוסיה וההנהגה הפלסטינאית ולהשפעה על מו"מ עתידי והסכם פוטנציאלי עם הרשות הפלסטינאית.

חלק ב':

גם בממצאים של הלמ"ס הישראלי, שאותו הקים פרופסור רוברטו באקי, נמצאו פגמים. פרופ' רוברטו באקי, ז"ל, אולי הדמוגרף המפורסם ביותר בעולם, בכל הקשור ליהודים, עד היום הזה, שהוא כאמור מקור ההשראה של הממסד הסטטיסטי והדמוגראפי בישראל, העביר לדוד בן גוריון, לוי אשכול ומנהיגים נוספים, מזכר "חשאי" ב-1944 – הכולל תחזיות עד שנת 2001 - שאפיין את תפישת עולמו הדמוגרפית.
התחזית הראשונה שלו גורסת שב-2001 יהוו היהודים מיעוט של 8.8% בארץ ישראל (563,000) לצד 5,871,000 ערבים לפי תרחיש פסימי, או מיעוט של 15.9% לפי תרחיש אופטימי. תרחישים אלו היו על יסוד ההשערה שמאזן ההגירה יהיה אפס. פרופ' באקי – איש האסכולה האירופאית המקטינה עד היום את השפעת גורם ההגירה - לא צפה עלייה מסיבית ושיטתית). מה שקרה בפועל, זה שבשנת 2008 היה רוב יהודי של 67% על 98.5% מהשטח מערבית לירדן ו-60% בכל השטח (כולל שטחים שמעבר לקו הירוק), בהשוואה ל-33% מיעוט בשנת 1947 ו-8% מיעוט בשנת 1900.חשוב מכל, המגמה הדמוגרפית היא יהודית.
הטעות של באקי, שהיה איש האסכולה האירופאית (המקטינה עד היום את השפעת גורם ההגירה) הייתה שהוא לא האמין בשום פנים ואופן שמדינת ישראל תוכל לקלוט אליה הרבה עולים, אם בכלל. באקי לא צפה עלייה מסיבית ושיטתית.בפועל, מדינת ישראל קלטה מיליון עולים.

בנוסף, באקי טען שיהודי המזרח לא יהוו חלק ניכר מכלל העלייה וששיעור הפריון של העולים יהיה שווה לפריון הנמוך בקרב יהודי ישראל.המציאות שהשתקפה בשנת 2008 הייתה שונה. גלי עלייה גדולים בהרבה מהתרחיש האופטימי - הנמשכים בשיטתיות מאז 1882 – משדרגים בהתמדה את המאזן הדמוגראפי של הרוב היהודי, היקף חסר-תקדים של חינוך יהודי/ ציוני בברה"מ לשעבר ובארה"ב בישר את בוא אביב העלייה ובנוסף, הגירה ערבית החוצה-נטו (רוב צעיר בגיל הפריון) מאפיינת את יו"ש ועזה משנת 1950.
באקי טען, אז, ששיעור הילודה בקרב ערביי ארץ ישראל הוא הגבוה בעולם. הסיכויים לצמצומו קלושים, ורק בקרב שכבות מעטות מאד.מה שקרה במציאות של 2008 – שיעור הילודה הערבי מתמערב במהירות, וירידתו חדה במיוחד בקרב הרוב המוסלמי.הירידה בפריון האישה הערבית ביו"ש היא כתוצאה של אורבניזציה שהשפיעה יותר באיו"ש מאשר בקו הירוק.באקי לא לקח זאת בחשבון, אלא סבר אחרת.

תחזית נוספת שחזה באקי היא, ששיעור הפריון בקרב יהודים יהיה 2 ילדים לאישה, לפי תרחיש פסימי ו-3 ילדים לפי תרחיש אופטימי. הוא סבר שהיהודים אירופאיים ולכן ימשיכו את הפריון דאז, 2 ילדים לאמא, גם אם יעלו לארץ עולים מאירופה.בנוסף, סבר ששיעור הפריון בקרב ערביי ארץ ישראל יהיה למעלה מ-7 ילדים לאישה לפי תרחיש פסימי ו-6 ילדים לפי תרחיש אופטימי. מה שקרה במציאות (2008) – שיעור הפריון היהודי זוחל מעלה, הוא איננו נורמטיבי-מערבי, והוא הגבוה ביותר בעולם המתועש.
ב-1969 היחס בין פריון של אישה יהודיה וערבייה עמד על פער של 6 לידות (בתוך הקו הירוק). ב-2009 הפער כבר הצטמק ל-0.6 לידות בין האישה היהודייה לערבייה.כמו כן, הכרסום בפריון המוסלמי – להוציא את אפגניסטן ותימן – הוא המהיר בעולם. הפריון בקרב ערביי יו"ש ועזה גולש ל-4 ילדים לאישה, ובקרב ערביי "הקו הירוק" ל- 3 ילדים לאישה, כתוצאה מתהליך מואץ של עיור והשתלבות בתשתיות החינוך, בריאות וכלכלה. התנפצות התחזיות הדמוגרפיות הקודרות – משמעון דובנוב ב-1898, דרך פרופ' באקי ועד תחזיות פרופ' דה-לה-פרגולה, פרופ' סופר והלמ"ס היום – נובעת מהתעלמות עקבית מעקרון המחזוריות הדמוגראפית.לדוגמה - זינוק דמוגראפי ביו"ש בין 1967 ל-1990 בישר ירידה מהותית מ-1990 ולא המשך הגידול ולא התייצבותו (עלייה לצורך ירידה – אפיון ידוע בדמוגרפיות), וזינוק דומה אצל ערביי ה"קו הירוק" בין 1949 ל-1969 בישר ירידה מהותית מ-1969. מכאן, הנטייה לתחזיות מוטעות של "מה שהיה הוא מה שיהיה" (כאמור – פאטליזם).

התחזיות אינן מעכלות את עוצמת ההשפעה על הדמוגרפיה הערבית, ע"י תהליכי ההגירה החוצה (המכרסמת גם בפריון העתידי), העיור, התרחבות מערכת החינוך, תכנון משפחה (במיוחד, הכרסום בהריון גיל הנעורים), הנישואים בגיל מאוחר יותר והגירושים.תחזיות המבוססות על אקסטרפולציה ליניארית נועדו לכישלון, המחמיר ככל שטווח התחזית ארוך יותר.
התחזיות נוטות להתייחס לדמוגרפיה היהודית במונחים נורמטיבים מערביים (התאמה בין רמת הכנסה והשכלה לבין רמת הפריון) שאינם רלבנטיים, בד"כ, לעם היהודי הבלתי-נורמטיבי.
כמו כן, התחזיות ממעיטות במשקל גורם העלייה ומתעלמות מתגובות דמוגרפיות שונות של יהודים וערבים לתהפוכות כלכליות וביטחוניות.

השיבה שופטינו כבראשונה

הניסיון הגרוטסקי של האלוף יואב גלנט, עד לא מזמן המיועד לתפקיד הרמטכ"ל, למנוע את מינויו של האלוף לשעבר, בני גנץ, לתפקיד הרמטכ"ל, כלל לא מובן.
כלום לא נמאס ליואב גלנט מהפרשה הזו? כלום לא עייף ומותש הוא מכל חיצי הביקורת, המתחים, הלחצים? בהחלט לא מובן. אוחז, האלוף יואב גלנט, בקרנות המזבח ולא מוכן להסיר את ידיו.טועה, גלנט, אם הוא חושב שעדיין נותר לו סיכוי לקבלת התפקיד. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר הודיע כי המינוי לא היה ראוי והכה על חטא. גם אם "התיק" יעבור שוב לוועדת טירקל, לסגירת מעגל, ואותה וועדת טירקל תכשיר את המינוי - הממשלה כבר אמרה את דברה ויש להזכיר, כי יש מי ששכח - שהממשלה היא - היא זו שקובעת את זהות הרטמכ"ל ולא אחר. הוועדה היא גוף אשר מייצג בלבד. גם היועץ המשפטי לממשלה, משה לדור, התייחס לכך בתשובתו: "הממשלה קבעה שמינוי זה לא ראוי, ולכן אין הכרח שגם הוועדה תחווה את עמדתה".
ובכלל, זה אך מצחיק שהאלוף גלנט מעוניין "לחזור לחיקו" של השופט בדימוס, יעקב טירקל, שכבר הצהיר בכל כלי תקשורת אפשרי ו"תחת כל עץ רענן" ש"התקשורת התעללה בגלנט ועשה משפט פומבי". היש יותר אי-שקיפות מזו אם התיק יוחזר לוועדת טירקל? הלא הוועדה איבדה כל אמון וקורטוב אובייקטיביות שהיה לה בהקשר של גלנט. היא איבדה את המנדט בצורה בוטה ובזויה. לא זאת בלבד שהוועדה הכשירה את מינויו של גלנט ולא התייחסה לממצאים (טירקל מצידו טוען שלמבקר המדינה היו ממצאים שלא הראו בפניו הוא), טירקל עצמו ממשיך לפזר סיסמאות ריקות מתוכן ולתמוך בגלנט, שללא ספק דבר בו רבב במעשיו.
טועה גלנט, אם חושב שכך גם ינקה את שמו הטוב מכל הלכלוך שעטף אותו בשבועות האחרונים. המשך ההתעסקות בפרשה המביישת הזו לא רק שפוגעת, משפילה ומבזה את צה"ל בכל יום שעובר, היא גם משפיעה באותה צורה על יואב גלנט. הדבר משול להתעללות בגופה - לא פחות. ככל שמתעסקים בפרשה הזו יותר, כך נפגע שמו הטוב של גלנט והישגיו המרשימים והמפעימים בצה"ל מטישטשים והופכים דהויים. אי אפשר לקחת מגלנט את התרומה האדירה שלו למדינה ולצה"ל. זה בלתי ניתן לשינוי. ודווקא בשם כך, החזרה לוועדת טירקל באמתלה של "ניקוי שמו" היא לא יותר מפארסה שרק גורמת לגלנט מבוכה רבה יותר. טוב יעשה אם יקבל את גורלו ולהבא, יידע לפעול בשיקול דעת, בגרות, צניעות ומעל הכל - אמת מידה, יושרה וכנות. בסופו של יום, חשוב לזכור, יש רק אשם אחד בפרשת גלנט - וזה האלוף עצמו.



מצחיק היה לשמוע את הראיון של ענת קם היום, בהקשר לעסקת הטיעון אותה השיגו פרקליטיה עם המדינה. כששנאמר, לאותה ענת קם, ע"י אחת הכתבות: "את בטח יודעת שהעונש המירבי יכול להגיע לכדי 15 שנה בכלא", ענתה קם: "אני לא מתעסקת בעונשים ובחוקים. מה שבחוק זה מעליי". מעניין איפה התובנה הזו הייתה בזמן גניבת המסמכים הסודיים מהלשכה הצבאית ומסירתם לידיים אחרות כמטבע עובר לסוחר.
מצחיק יותר (כי נמאס לבכות) היה לקרוא היום על אותה עסקת הטיעון שענת קם זכתה בה - במלוא מובן המילה. כאמור, בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע הבוקר את החיילת שהואשמה תחילה בניסיון לפגיעה בביטחון המדינה, רק בעבירות של החזקת מידע סודי ומסירתו ללא היתר. על כך נאמר - "השיבה שופטינו כבראשונה". ביזיון בית המשפט, שבשבוע שעבר חשבנו שהגיע לשיאים חדשים לאחר שנחתמה עסקת טיעון עם אמיר מח'ול, סופר ישראלי, איש רוח נאור. הא, כן, וגם מרגל מטעם ארגון הטרור - החיזבאללה. אלא שבבתי המשפט בישראל התחרות קשה, מסתבר. הנה לכם "ענוש ראוי" לחיילת-כתבת שניצלה ניצול ציני את צבא ההגנה לישראל ופשוט גנבה מסמכים כל כך סודיים ורגישים לצורך קידום אינטרסים אישיים תוך רמיסת רגל גסה ועבה על ביטחון המדינה ותושביה וכנראה גם בשל טירוף האידיאולוגיה השמאלנית של מעסיקה, "העיתון", שמא נקרא לו - הסניף של אל-ג'זירה בארץ. (תרתי משמע..)

תחזיקו אצבעות למובארק

כולנו צופים בחדשות, כולנו מעודכנים, כולנו רואים היטב מה קורה אצל שכנתינו מדרום, מצרים.
נכון, ההפגנות והמהומות אטרקטיביות לאין שיעור. יש דם, יש המונים זועמים ברחובות, משאיות הפוכות על הכביש, צבא שמשתלט על הרחובות, טנקים על הכבישים ומסוקים חגים בשמיים. מזכיר סרטי אקשן מפורסמים בקולנוע או משחקי מחשב מפוצצים. לכאורה - אירוע תקשורתי עצום מימדים, חדשות לתפארת שמספקות את יצרנו ואת תאבונינו.

אך חשוב שנזכור דבר אחד. לצד האקשן על המרקע, החדשות הפומפוזיות ברדיו והתמונות המרוחות על גבי העיתונים, ישנה עננה כבדה שמרחפת מעל מדינת ישראל. שמה, כמובן - "האחים המוסלמים". לא מדובר בעוד ארגון טרור - כלל וכלל לא. מדובר בארגון שיודע להתברג ולהיטמע בפוליטיקה המקומית, לייצג את עצמו בצורה דיפלומטית ולשווק את עצמו. הארגון הזה עוטה על עצמו שכבות על גבי שכבות של "מסיכות" במדינות בהן נמצא בפרמלנט ( כך למשל במצרים וגם בישראל, בה הם מיוצגים בכנסת ע"י רע"מ-תע"ל), אך פעיליו בארגון לא מסתירים את שאיפותיו של הארגון ואת האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית שלו בכל הקשור לאיסלם הרדיקלי. התנועה הזו דוגלת יותר בגישה מתונה לעומת ארגוני טרור כמו החמאס או הג'יאהד האיסלאמי. הדגש הוא על הכנה תרבותית וקריאה לחינוך האוכלוסייה על ברכי האסלאם בכדי להכין את הרקע לזמן בו יוכלו לתפוס את השלטון. הקריאה, ההטפה, התעמולה והטמעת המסר בהכרתם ובלבבותיהם של המאמינים נתפסת אצל "האחים המוסלמים" ככלי וכדרך הפעולה העיקרית במאבק באימפריאליזם התרבותי ולמען כינונה מחדש של החברה האסלאמית הנאותה. לרשותם עומדים אפיקים דמוקרטים שונים, אותם הם מנצלים היטב: במות המסגדים, הביטאונים, הספרים, הקלטות, מפגשי הלימוד וההרצאות וכן המעשים הוולונטריים. קשורים בה גם אנשים – מטיפים, הוגים ופעילים. אלה הם אמצעי החברות וסוכניה, המתווכים בין תת-החברה האסלאמיסטית לבין ציבור היעד המוטו של הארגון, למי שאינו בקיא, הוא: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. קוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו".

ניסיון המהפכה מזכיר במקצת את המהפכה באיראן ונפילת השאה ב-1979. אמנם באותה מהפכה, האייתולה חומייני החל לזרוע הרס ולטפטף ארס שנה לפני המהפכה עצמה, אך כמו במצרים, השאה, פאלווי, היה מדושן עונג, אדיש ואנמי לנוכח מתנגיו מבית ומחוץ. ב-1979 היה זה חומייני שנאם בפני ההמונים על שחיתיות של השאה, על התפרסויות, על מחירי יקרים ואבטלה. חומייני כמעט ולא הזכיר את האידיאולוגיה שלו בנאומיו. הוא טען שכשאיראן תהיה בידיו, איש הישר בעיניו יעשה. והנה כי כן, אנחנו עדים לשידור חוזר, הפעם במצרים. בתחילה, "האחים המוסלמים" לא התערבו כלל בהפגנות ובמהומות. הדחיפה שלהם בעיקר הייתה מוראלית. חלק מההנהגה אף התראיין לכלי התקשורת והצהיר שהם לא מעוניינים להיכנס לעימותים עם המשטרה והצבא וכמו כן, אין להם שום אינטרס לשלוט במצרים (מזכיר גם את הנאום לאחרונה של נסראללה, לאחר ש"המליך" את מיקאתי לראשות הממשלה). אלא שככל שהזמן חלף, השפעתם על ההמון הלכה והתעצמה והארגון נטמע עמוק בתוך המהומות ואף אנשיו רצו להתראיין - הפעם, מן הסתם, עם המון זעם בעיניים וכיוון ברור. "מובארק הוא סוכן ציוני", אמרו. "ישראל היא זו ששולטת בארה"ב ובמצרים", "מובארק מונע מאיתנו להתנגד לציונות, הוא היחיד שעוצר אותנו מלשנוא את ישראל", "ישראל היא אויב", אלו הם רק חלק מהביטויים שנשמעים לאחרונה מאנשים בארגון, והרוח הזו, הרוח של שנאה, שטנה ואפילו אנטישמיות מהדהדת ברחובות קהיר ומתפשטת כמו גלים ברוח.

אם וכאשר מובארק אכן ייכנע להמונים - מי צפוי להחליפו? אם תשאלו את המצרים, הם יגידו לכם בעצמם שאינם יודעים. הם בסה"כ רוצים שינוי. אל-בארדעי מסתמן כיחיד שיכול לשוות לעצמו פאסון של מנהיג יריב למובארק, אלא שאל-בארדעי חלש מדיי, לא סוחף, לא משלהב את ההמונים, לא כריזמטי. אל-בארדעי לא מצליח לנצל את המומנטום שמוגש לו על מגש של זהב. על רקע עובדות אלו, קשה לראות בסופו של דבר את המהומות המצריות מסתיימות במהפכה של ממש - במקרה הטוב, כפי שכבר קעה, כינון ממשלה חדשה ושינוי מדיניות בכלכלה המצרית. כשאין קונצנזוס סביב מעומד מסוים שיכול לרשת את מקומו של מובארק ולהביא שינוי, זהו מתכון לאנרכיה ומלחמה פנימית וחיצונית ולא בטוח כלל שהמצרים מוכנים לכך - בעיקר לאחר יותר משבוע שבו המדינה הייתה משותקת והכלכלה קפאה.

ובכל זאת, אם אכן תהיה זו מהפכה, ואל-בארדעי יעלה לשלטון, מדובר בבשורה מרה עבור מדינת ישראל שכן הברית בינו לבין "האחים המוסלמים" תתחזק והם יזכו למקום של כבוד בפרמלנט הבא וזו מהסיבה הפשוטה - שלקחו חלק במהפיכה והעם ירצה את הצד המנצח כמוביל בממשלה. לא זאת בלבד, אל ברדעי זוכה לתמיכה גורפת מצד "האחים המוסלמים" שיודעים היטב את מי לחבק ומתי.

בסופו של יום, נפלית מובארק היא סכנה של ממש להסכם השלום על מצרים, לשיתוף הפעולה הכלכלי עימה ובהפיכת מצרים למדינה פונדמנטליסטת בסגנון לבנון שבו ארגון טרור חבר בפרלמנט וקובע סדר יום. ואילו בכל הקשור לחוסני מובארק - הוא כבר יודע היטב מי עומדת לצידו בזמנים הקשים ולא זונחת אותו. ארה"ב הראתה את פרצופה האמיתי כשתמכה בפומבי בהפגנות להדחתו. מנגד, מדינת ישראל שותקת ומובארק, אם יישאר בתפקידו, יידע היטב למי להודות ואיך וזו תהיה הזדמנות מצוינת להידוק הקשרים ולהקמת פרויקטים משותפים. על כן, רבותיי, נותר לנו רק דבר אחד- להחזיק אצבעות לחוסני מובארק.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר היום 9 שנות מאסר בפועל לאמיר מח'ול, לאחר שהאחרון חתם על עסקת טיעון והודה בעבירות ריגול.
מח'ול הורשע במסגרת עסקת טיעון במגע עם סוכן חוץ, קשר לסייע לאויב במלחמה, ריגול וריגול חמור, לטובת ארגון חיזבאללה.במסגרת "תפקידו", העביר מח'ול לארגון גם שמות ופרטים אישיים של שישה ישראלים תושבי חיפה, סכנין ואום אל פחם - כאנשים שהוא מאמין שניתן יהיה לגייסם בנוסף לטובת חיזבאללה. במסגרת אותו הסדר הטיעון עמו הוסר מכתב האישום אחד הסעיפים החמורים - סיוע לאויב בעת מלחמה.
אין בכלל ספק - העונש עצוב, מקומם ומגוחך. מגוחך גם היה לשמוע את פסק הדין של השופטים. אותם שופטים הביעו תמיהה לגבי טענותיו של מח'ול. "נשאלת השאלה כיצד אדם במעמדו של הנאשם, המעורה בחברה בפעילות ציבורית וחברתית כאחת, מבצע עבירות ביטחוניות חמורות ביותר ומבקש לראות זאת כנפילה ל'מלכודת' ול'נאיביות' מצידו". התגובה הזו של השופטים מעידה עד כמה הרשות השופטת, שנמצאת במגדל השן ולא רואה את זעקות ההמונים, נופלת במלכודת התמימות פעם אחר פעם.
אמיר מח'ול הוא סופר, כמובן – מאותם "אנשי רוח נאורים" שחושבים שהכתר לראשם ומבקרים את המדינה "תחת כל עץ רענן" ב"כיבוש", "פשעים נגד האנושות", "פגיעה בזכויות אדם" ושקרים אחרים. מח'ול, למי שאיננו יודע, גם עומד בראש עמותת זכויות האדם ערבית, אתיג'יאה – אותה עמותה שגם אמורה להיבדק לפי המלצותיו של שר החוץ, אביגדור ליברמן. מח'ול לא לבד. יש עוד המון ארגוני "זכויות אדם" לכאורה שמקבלים מימון מגורמים אינטרסנטים ואנטי-ציוניים באירופה ובארה"ב. ואילו אותם ארגונים עושים להם את העבודה ולא מודעים לכך שמנצלים אותם. כמאמר לנין – "אדיוטים שימושיים". מה ההבדל בין דמוניזציה למדינת ישראל ע"י "ארגוני זכויות אדם", כביכול, ובין גיוס אנשים לחיזבאללה? אין הבדל. שניהם פוגעים בצורה ישירה במדינת ישראל ובביטחון תושביה, אך בסופו של דבר את המרגלים קל יותר לתפוס, אך את הדמוניזציה והקמפיין האנטי-ציוני קשה מאוד לעצור.
והנה כי כן, שוב, ליברמן - אותו ליברמן שמנודה ע"י התקשורת, ש"זוכה" לחיצי ביקורת השכם וערב, למסע דמוניזציה משלו – צודק וצוחק על כל מבקריו. רק שלצערינו, אנחנו - רוב העם השפוי שתומך בליברמן, שמקדש את המשפט "חשדהו וקפדהו" ורואה נכונה את הארגונים הללו ואת פועלם האמיתי - אנחנו גם חלק במשוואה הזאת, וכל עוד התקשורת לא תבין באיזו מדינה היא נמצאת ותפסיק את הנטייה המבחילה שמאלה, הצחוק הוא גם על חשבוננו.
לכן, זו היא עוד סיבה טובה, מיני רבות, שמציגה את וועדת הבדיקה הפרלמנטרית לבדיקת עמותות השמאל הקיצוניות באור חיובי. מעצרו של אמיר מח'ול רק ממחיש כמה המצב מסוכן. ישנם אנשים שפועלים בקרבנו, מתחת לאף. פועלים כנחש מרושע. עמותות השמאל הקיצוני כבבר חצו מזמן את הרוביקון. כל מטרתם היא ליצור אווירת נכאים במדינה, להראות עד כמה מדינת ישראל אימפריאליסטית, מוצצת דם ודורשת כח. וועדת הבדיקה הפרלמנטרית, דהיינו הרשות המחוקקת, תעשה את מה שלא עושה הרשות השופטת. זה עד כדי כך פשוט. אין פה עיניין של "משטר אפל" ועוד שאר פליטות פה מביכות וחסרות תוכן של אנשי שמאל. מדובר בדמוקרטיה מתגוננת במיטבה.
וזו גם הסיבה שהענוש שקיבל מח'ול מקומם. מדובר בגזר דין ביזיוני. תעודת עניות למדינת ישראל ולמערכת המשפט ששוב, כאמור, כשלה. לא כך פועלת מדינה מתגוננת שזה עתה קיבלה "סנוקרת" היישר לפנים. יגיע מח'ול לבית הכלא, יקרא ספרים, ילמד על חשבון משלם המסים, אולי אפילו יקוצר לו שליש מהשירות על התנהגות טובה. ומכאן ישר לטקסי כבוד במגזר הערבי ומצעדי ניצחון. אפותיאוזה במיטבה!
מפסק הדין עולות שאלות קשות מאוד: מדוע תקופת מעצר כל כך קצרה? מי הוא האיוויל שהסכים לעסקת הטיעון המבזה הזו ולמה?
לפני שבוע מהנדס אמריקאי בארה"ב קיבל עונש מאסר של 32 שנים, עקב מסירת מידע לסין (שהרי נחשבת על הנייר מדינה ידידותית). במדינת ישראל, אזרח ערבי מוסר מידע רגיש לאירגון טרור ומקבל 9 שנים, מהם כנראה יישב רק 6 עקב התנהגת טובה. יחי ההבדל הקטן.
אנשי השמאל אוהבים להתגאות בכך שהם משתפים פעולה, מפגינים ומתדיינים עם מדינות בארצות ערב כנגד מדינת ישראל. חשוב להזכיר לאותם אנשי שמאל וארגונים קיקיוניים שבמדינות ערב, על "תיק" כזה של בגידה, מח'ול היה מוצא להורג בכיכר הכי גדולה בעיר. במקרה הזה, הגמל לא מפסיק להסתכל על דבשתו ונתקע בקירות. יחי ההבדל הקטן, כבר אמרנו?

פסטיבל הצביעות

שר הביטחון, אהוד ברק, ביצע השבוע תפנית לא מפתיעה - אך מבריקה. הכל חיכו לפילוג של מפלגת העבודה, אך חשבו שהיוזמה תבוא מהמורדים בפלגה שמאסו בהתנהלותו הפוליטית של ברק, אשר לא השכיל להביא הישג מדיני עם הפלסטינאים ואפילו לא הצליח להחזיר אותם לשולחן המשא ומתן, וכל זאת, על אף דיבוריו הרבים בכנסים של מפלגת העבודה ובתקשורת על כך שמפלגת העבודה חייבת להישאר בקואליציה בכדי להיות שותפה לתהליך השלום - בו הוא מאמין.
בעבודה ניסו להניא אותו, הסבירו לו שראש הממשלה משחק בו רק כדי להישאר עם קואליציה רחבה וחזקה. הניסיונות הללו העלו חרס. כן, אולי לאו דווקא בגלל שברק מאמין כל כך לנתניהו, כמו שהוא אוהב את כיסאו המרופד בלשכת הביטחון ואת כוחו הרב (מתפקד כשר החוץ דה פקטו).
אוהד ברק הוא שועל ותיק בפוליטיקה, הוא ראה הכל. מנצחון בפריימריז, בבחירות ועד לכישלון בבחירות וריסוק המפלגה. אומרים שחיה פצועה היא חיה מסוכנת. ברק הבין שמפלגת העבודה בראשותו לא תתרומם יותר. יש יותר מדיי מורדים, יש חובות גדלים ותפחים, סניפי המפלגה התפרקו מזמן וכמעט לא מתפקדות, רוב המתפקדים עזבו לקדימה.
הוא ידע שאם לא יעשה מהלך, המפלגה כבר תדאג להדיח אותו בהקדם האפשרי. ברק קרא נכון את המפה, בדיוק כמו בימיו בסיירת מטכ"ל האגדית ופעל ראשון. "הבא להורגך - השכם להורגו".
למרות פיחות מעמדו, ברק עדיין אושיה פוליטית חזקה ובל נשכח שהוא מחזיק בתיק היוקרתי והמאיים של שר הביטחון. תפקיד עם כח עצום. לפיכך, לא היה לו קשה למצוא חמישה או אפילו ארבעה חכ"ים שיתפלגו איתו ממפלגת העבודה.
גם הצהרתו, לפיה: "מפלגת העבודה הלכה שמאלה מדיי ואיפלו בשוליים היה ניתן להבחין באנטי-ציוניות" ללא ספק מעודדת ומשחקת לטובתו. מפלגת העבודה לא לחינם התרסקה לרסיסים. אנשיה משתפים פעולה עם מר"צ וארגוני שמאל קיצוניים ויוצאים כנגד "הלבירמניזם" של הממשלה. כל זאת, חשוב להזכיר, בזמן שהציבור אמר את דברו והצביע עבור ממשלה ימנית.
לעומת זאת, הצביעות של חלק מהנהגת מפלגת העבודה הרקיעה השבוע שחקים.
הנה בוזי' הרצוג, שישב עד כה בשקט מופתי הצהיר השבוע: "נשף המסיכות הסתיים". גם בן אליעזר וברוורמן שהיה להם פרק זמן של שנה להתפטר מיוזמתם ולהביא שינוי למפלגת העבודה, נשארו בכיסא המרופד וחיכו כמובן "עד יעבור זעם" בתקווה להמשיך בתפקידיהם כשרים.
אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

והנה כי כן, מפלגת העבודה יוצאת לדרך חדשה. התפרקות? הסיכויים לכך קלושים. עזיבת ברק טובה למפלגה וטובה לברק עצמו. למהלך הזה יש שני צדדים מרוצים.
כעת המפלגה צריכה לחשוב קדימה - מי ינהיג, מי יהיה היו"ר, מי ייתן את הטון. אם נשארה קצת תבונה במפלגת העבודה, ה"שרביט" חייב לעבור לשלי יחימוביץ'. יחימוביץ' היא ללא ספק דמות מפתח במפלגת העבודה - ישירה, כנה, אישה חזקה עם ידע נרחב בפוליטיקה ובתקשורת ובעלת אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית טהורה. שלי יחימוביץ' היא אולי היחדיה שיכולה להזניק את מפלגת העבודה קדימה ולהחזיר לה כמה מנדטים.
הניסיון של בן-סימון וברוורמן הוא פתטי וחסר סיכוי. ברוורמן איחר את הרכבת כשאלץ להתפטר השבוע ממשרת השר לעינייני מיעוטים. בתור אחד שלא הפסיק לקטר וליילל, היה עליו לפרוש מוקדם הרבה יותר. כעת הוא איבד המון מהלגיטימיות שלו. גם בן סימון, שהצהיר תחת כל עץ רענן ובכל שבוע שהוא "יעזוב את מפלגת העבודה" אינו ראוי כלל לדבר על בחירתו בפריימריז.
נותרנו עם בוז'י שהוא ללא ספק דמות חלשה בפוליטיקה וקולו שכמעט ואינו נשמע ופואד בן אליעזר, שהצהיר שאינו מעוניין להיות יו"ר. ומה עם מצנע? אם יתמודד מצנע על ראשות מפלגת העבודה (זה הזמן לחזור מבחינתו), יהיה זה קרב שקול מאוד אל מול שלי יחימוביץ'. כרגע לפחות, זה לא נראה באופק.



בשבוע שעבר שוב קיבלנו עוד מנה גדושה של סובייקטיביות ושמאלניזם כפוי מפיה של התקשורת הישראלית.
היה זה לאחר נאומו של ליברמן בכנס של מפלגתו, "ישראל ביתנו". באותו נאום, ליברמן הצהיר שוועדת בדיקה פרלמנטרית על ארגוני שמאל קיצוניים היא חשובה עבור המדינה ושלמעשה מדובר בארגונים אנטי-ציוניים מובהקים שכל מטרתם להרוס מבית את המדינה ולעשות דה-לגיטימציה לישראל בעולם, בחסות מדינות באירופה. בנוסף, ליברמן תקף ח"כים ושרים בימין שהצביעו נגד ההצעה בכנותו אותם: "מתקרנפים". לדבריו, בגלל אותם מוגי לב, הימין לא באמת שלט במדינה, למרות רצון האזרחים.
ובכן, ליברמן בהחלט צודק.
יושבים להם עשרות ארגוני שמאל קיצוניים כמו "יש דין", "עדאללה" וכו', מקבלים סיוע ממדינות רבות באירופה והאחרונים מבצעים משפטי דין ביד אחת עם בית הדין בהאג על ראשי מדינה וקצינים, דה - לגיטימציה בעולם; בכך שמראים את חיילנו כנאצים וקלגסים, משקרים במצח נחושה לארגוני זכויות אדם ברחבי העולם על כך שישראל מבצעת פשעי מלחמה ועוד הטפת שנאה, שטנה ושקרים, כאלו ואחרים.
הדבר לא ייתכן. התקשורת יכולה לזעוק ולצרוח "פאשיזם" עד אין קץ ועוד כהנה וכהנה שקרים מצוצים מהאצבע ומילים מנופחות. יתרה מזאת, אין לזה אח ורע בכל העולם כולו.
אם מדינת ישראל היא פאשיסטית בגלל שהיא בוחנת את מקורות המימון של אותם ארגונים אנטי-ציוניים מובהקים, אז כנראה שארה"ב - אותה מדינה נאורה שמשקפת את רוח החופש וזכויות האדם - היא כבר מדינה נאצית של ממש.
ארגונים דומים בארה"ב צריכים להירשם בתור "סוכנים של ישות זרה" תחת החוק FARA, שדורש מכל ארגון פוליטי שמקבל מימון של מדינות זרות להרשם ככזה. הארגונים הללו נמצאים תחת פיקוח פדרלי צמוד , ומחוייבים לפרסם על כל פיסת מידע שהם מפרסמים שזה מידע שפורסם "כשירות של ישות זרה".
המטרה המוצהרת של החוק היא ש"אזרחי ארה"ב וממשלתה ידעו מה מקור המידע ואיזה אינטרסים הוא בא לשרת" (תסכימו איתי שאם בכל סרטון של בצלם היה כתוב בצד "במימון האיחוד האירופי" היחס הציבורי אליו היה שונה).

בתקשורת הישראלית הוצג בשבוע שעבר ליברמן בתמונות לא מחמיאות, שאפילו מזכירות פני שטן עם עיניים מאיימות, משל היה גנרל שחזר ממרחץ דמים וטבח של עם אחר.
אותה תקשורת שפולטת כמויות של שטויות כגון : פגיעה בחופש הביטוי, המחשבה והדיבור וירקות אחרים, רק מגנה על אותם ארגונים אנטי-ישראלים ומקדשת אותם.
אין בעיניין זה משום פגיעה בחופש זה או אחר. הכל הבל-הבלים ושקרים של התקשורת הישראלית - או בורות, אחד מהשניים. ישנם ארגוני שמאל שפועלים באופן תקין ולא מסתמכים על מקורות מימון זרים ואינם פועלים לדה-לגיטימציה של המדינה היהודית, אלא באמת ובתמים חוקרים ובדקים את עצמינו.
לעומת זאת, ארגונים שמעודדים דמוניזציה וחרם על מדינת ישראל, מציירים את חיילי צה"ל כנאצים וקובעים בעצמם מי פושע מלחמה ומי לא ובעצם מעוותים את המציאות - את אותם ארגונים אלו יש לבדוק ובחוזקה.
אם הרשות השופטת לא מבצעת את תפקידה כראוי, אזי הרשות המחוקקת תיתן את הטון.
בתקשורת תמיד אוהבים לחשוף - ארווינג מוסקוביץ' קנה פה, שלדון אדלסון תומך שם וכולי. זה לגיטימי, זה בסדר. אך למה לא מפרסמים את שמות הממנים את נשות ווטש? את הפגנות האנרכיסטים בבילעין ונעלין? את הפגנות השמאל בכיכר בסינמטק בת"א? ועוד. יש לנו יותר מזכות לדעת.
והנה כי כן, ארגוני הימין באים מיוזמתם ומציעים לחקור את ממונם ואת מימונם. על מה קצפם של ארגוני השמאל? האם יש להם מה להסתיר? אין עשן בלי אש.

התקשורת יכולה לצייר את ליברמן כמות שהיא רוצה. מבחית העם, ליברמן הוא מנהיג שמדבר אמת ויורה הכל בפרצוף.
ליברמן מנהיג חזק, ציוני, שהחזיר את כח ההרתעה למדינת ישראל. קשה לזכור שר חוץ שהיה כה אגרסיבי ותקיף כלפיי מדיניות חוץ אחרות של מדינות בעולם.
קחו למשל את העיניין הטורקי - איזה שר חוץ היה מעז להתעמת עם הטורקים בחזרה? בממשלות השמאל, העיניין היה נגמר ב"נשיקת רגליהם" של הטורקים וסולחה ישראלית וכל זאת לאחר ששלחו ספינת טרור למדינתינו והציגו את חיילי צה"ל בסדרות טורקיות כנאצים, אנסי ילדות ורוצחי תינוקות. רפיסות זולה לכל דבר.
וכך היה שנים. ליברמן היחיד שמעז לקום מול מדינות אחרות ולהגן על האינטרסים של מדינת ישראל. והציבור לא מטומטם. הוא מכיר ומוקיר לו. עם העיתונים בסופו של יום משתמשים לעטוף דגים. פעולו של ליברמן נשאר ועודנו חזק.
בל נשכח את מסע הדה-לגיטימציה שעשתה התקשורת לראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. גם בנושא זה ידם לא יצאה על העליונה. מסיבה זו, כנראה, התקשורת עדיין לא יורדת ממנו.



שרת החוץ הצרפתית הגיעה היום לביקור במחסום ארז.
בסיום פגישתה, המון פלסטיני זועם לכד אותה במחסום ולא נתן לה לצאת, בזמן שפלסטינאים קפצו על מכוניתה וכמו כן השליכו על רכבה נעליים, ביצים וחפצים אחרים. ההמון הפלסטיני הזועם, שהיה ברובו ממשפחות האסירים אשר יושבים בכלא ישראלי, זעם על דבריה של שרת החוץ הצרפתית, אליוט מארי, שנפגשה עם הוריו של גלעד שליט (יש לו אזרחות צרפתית) ואמרה: "החמאס צריך לתת לצלב האדום לבקר את גלעד שליט".
לתשומת ליבו של סרקוזי. כולי תקווה, שכעת, התנהגות ברברית זו, שמזכירה חיות, תשנה את הטון שלו ושל חברי ממשלתו (שכבר הודו כי קיימו מגעים לא ישירים עם ארגון חמאס) על ארגון הטרור המחליא והלא אנושי הזה, שאפילו אורחיו מחו"ל שרוב זמנם פועלים לטובתו, נחלצים ב"עור שיניהם" מביקורם.
למזלינו, החאמס ירה לעצמו ברגל. נקווה שלהבא, שליחים אירופאים "נאורים" אחרים ילמדו את הלקח.

אחרי החגים

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בשיחת טלפון עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. 

זהו, הסתיימו החגים בארה"ב. הבטן כבר לא מנופחת, הראש צלול והאמריקאים יכולים לשוב ולהתרכז במה שנראה כניסיון בוטה להתערב במדיניות הישראלית מבחוץ. מדובר, כמובן, בניסיונות חוזרים ונשנים ללחוץ על הממשלה הישראלית להקפיא לעוד כמה חודשים את ההתיישבויות ביהודה ושומרון ואפילו בירושלים המזרחית.
אתם בטח זוכרים איך זה התחיל – קלינטון ניהלה פגישה עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבטיחה לו "הרים וגבעות" בדמות חבילת הטבות חסרת תקדים שכוללת 20 מטוסים בשווי 3 מיליארד דולר ובנוסף הטלת וטו בכל דיון שישראל תוצג בו באור שלילי או שיעלה דיון סובייקטיבי באו"ם, וכל זה תמורת כמה חודשי הקפאה נוספים.


הלחץ היה עצום מנשוא. בעיקר בשל העובדה שבחודשים האחרונים מתגבש מהלך מסוכן מצד ראש צוות המו"מ של אש"ף, סאיב עריקאת, יושב ראש הרשות הפלסטינאית, אבו מאזן וחבר הוועד הפועל של אש"ף וראש הממשלה בדימוס, אבו עלא בנוגע להגשת החלטה למועצת האו"ם אשר כוללת דרישה להקמת מדינה פלסטינאית באופן חד צדדי בחסות האו"ם. למהלך הזה יש כבר תומכים רבים באירופה ובעיקר הצהרת מדינות חשובות בדרום אמריקה בזכות להכרה במדינה פלסטינית. וזה יהיה אסון למדינת ישראל.


בהקשר לנושא זה, ניתן להבין מדוע עיניין הוטו שהאמריקאים הציעו לראש הממשלה הוא ללא ספק המשמעותי מבין חבילת ההטבות. אם אובמה לא יראה "נכונות" מצד נתניהו, הוא עלול בעצמו בסופו של דבר לתמוך במהלך של הפלסטינים ולכן הוטו חשוב לישראל בעת הנוכחית. ללא הצעה זו, אף אחד לא היה יכול להבטיח לישראל שהאמריקאים לא יטילו על כך וטו.
למעשה, רוב הסיכויים שהנשיא אובמה יקדם את העיניין בעצמו אם הוא יראה שנתניהו לא "מתקדם", כביכול. הוטו שהאמריקאים מבטיחים, הוא בעיקר בנוגע להצעה הזאת, בנוסף לעוד ועדות גולדסטונים ו-ועדות אנטי ציוניות אחרות בחסות האו"ם.
בראייה לטווח ארוך, העסקה הזו הייתה נראת לגמרי לא רע. אלא מה? העסקה הזאת הייתה צריכה אכן להתממש לפני חודש-חודשיים – רק אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היה מסכים להקפאה של שנה קודם לכן. אסור למדינת ישראל לאותת לעולם שהיא מוכנה להחזיר שטחים מבלי להתמקח על הסדרי ביטחון והכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית עם רוב יהודי. לכך מתווספת העובדה שראש הממשלה הבטיח בישיבת הקבינט שלא תהיה שוב הקפאה. וזו אכן הייתה מבחינתו טעות אסטרטגית, אם היה מקפיא שוב את היישובים, והיה מסמן שיש על מה לדבר כשבפועל אין הכרה של הפלסטינאים במדינה יהודית ואין הסכמות ו/או הבנות בנוגע להסדרי ביטחון.
סיבה נוספת שניתן לייחס אותה להחלטת ראש הממשלה להקפיא את הבניה בהתיישבויות, היא הניסיון שלו "לצייר" את הפלסטינאים כסרבני שלום – מהלך מחוכם מאוד. נתניהו, דרש מראש שההנהגה הפלסטינאית תכיר בקיום מדינת ישראל כמדינה יהודית. הוא ידע שמולו מתייצבים "פרטנרים" חלשים שמדברים מן השפה אל החוץ . לא רק ההנהגה הנוכחית, אלא גם קודמיהם בתפקיד.
וזה הצליח, אבו-מאזן אכן לא הסכים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, נתניהו מצידו משך כתפיים בתמימות עם חיוך ניצחון. ואז הגיעה קלינטון עם חבילת ההטבות הדמיונית.
עוד עיניין חשוב שיש להזכירו, הוא שבסופו של יום, הבחירות הכריעו כי רוב הציבור בחר בליכוד, בהתיישבויות, בציונות ובאהבת ארץ ישראל ולמעשה מאס ברפיסות הזולה של השמאל.
וזה נתון מאוד משמעותי שרוב התקשורת בארץ מתעלמת ו"רומסת" אותו כלא היה. צריך להזכיר שראש הממשלה מוביל ממשלה עם קו ימני, שתומכת בציונות ובחיזוק ההתיישבויות. כמובן שהדבר לא מתנגד עם ערכי השלום וכבר בתחילת דרכו כראש ממשלה, נשא בנימין נתניהו את נאום "בר-אילן" שבו קרא לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים.


נעזוב לרגע את העיניינים הפוליטיים ונעבור לעיניינים המדיניים. מה בדבר מצוקת הדיור הקשה שיש במדינה? האם הקפאת ההתיישבויות תתרום לכך? יש אלפי זוגות צעירים ומשפחות שרק מחכים/ות לרכוש דירות באיזורי יהודה ושומרון, אם מבחינת עלויות זולות יחסית ואם מבחינה אידיאולוגית. ומה עם הילדים באותם התיישבויות שחלקם מחכים לבתי ספר חדשים או גנים? ובתי הכנסת שצריכים לקום? חיים שלמים יש שם, באיו"ש, חיים שלמים שרק מחכים להתפתח ולתרום לחברה הישראלית.
ובמישור הכלכלי? גם במישור זה, כמובן, פגיעה קשה – ולא רק במתיישבים עצמם. המרכז למחקר ומידע של הכנסת מעריך כי אומדן העלות התקציבית הממשלתית לפיצוי רוכשי הדירות יסתכם בכ-90 מיליון שקל. הוא מבסס את הערכתו על כ-3,000 תביעות של רוכשים שלא יקבלו בזמן את דירותיהם, לפי חלופת הדיור בשכירות שעולה באזור כ-3,000 שקל בממוצע למשך 10 חודשי ההקפאה. האומדן של מרכז המחקר בכנסת לגבי רוכשי הדירות התבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיהם ב-2008 ניתנו ביישובי יהודה ושומרון 2,023 היתרי בניה לדירות מגורים. מספר ההיתרים שניתנו ב-2009 לא ירד, כך שמספר הרוכשים לא יפחת מ-2,000. את התשלום, אגב, יממנו משלמי המיסים.


בסופו של יום, קלינטון לא יכלה לממש את הבטחותיה ובזכות "שליחיו" החלשים והלא רלוונטיים של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ראש הממשלה, נתניהו, "ניצל" בעור שיניו מהחלטה קשה מאוד, שספק אם היה יוצא ממנה עם קואליציה שלמה או בצד השני – עם תמיכה אמריקאית.
ואולם, האמריקאים לא מוותרים. "נדבר אחרי "החגים" הם רמזו לנתניהו והנה הגיע היום המיוחל. האמריקאים "ידחפו" לחזור לשולחן המשא ומתן וזה יכול לקרות רק אם תהיה הקפאה נוספת.
נתניהו שוב יגיד להם – אני מסכים להקפאה של חודשיים-שלושה, רק תשחררו הצהרה מאבו-מאזן בדבר קיום מדינה יהודית. ניסינו, הם יגידו, ניסינו. או אז נתניהו יפרוש ידיים כאומרו: "אז מה אתם רוצים ממני?"
כניעה להקפאה נוספת בהתיישבויות תהיה טעות קשה. למעשה, הדבר לא יתרום מאום ורוב אזרחי המדינה יודעים את זה היטב.


בואו ניזכר ביחד מה מדינת ישראל עשתה בשנים האחרונות כדי לאותת לשלום במזרח התיכון:
ראש הממשלה, דאז, אהוד ברק, הציע לפלסטינים מדינה שנפרסת על גבי 97% משטחי יו"ש ועזה ואת מזרח ירושלים - הפלסטינים לא הסכימו, לא הציעו הצעה נגדית ואף פתחו נגדנו במלחמת טרור שבה נהרגו למעלה מאלף ישראלים.
ב-2005 ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, פינה התיישבויות באופן חד צדדי מעזה ולמעשה הרס כליל את בתיהם של כ-10,000 ישראלים. אחד ההסברים לפעולה הזו היה הצורך ליצור יוזמה ישראלית, כדי למנוע יוזמות אמריקאיות שיהיו רעות יותר. הבריחה שלנו מעזה הביאה להקמת "חאסמטן" ברצועה והחמאס קיבל טריטוריה שלמה בכדי להשתמש בה כדי לירות טילי-טילים על יישובי עוטף עזה ושדרות ולהמיט טראומות לאלפי ילדים קטנים. היום הטווח של הטילים יכול להגיע לבאר שבע, אשדוד ואולי גם תל אביב.
בסיבוב הבא, בסוף הקדנציה של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הסכמנו כבר לוותר לא רק על יו"ש וחצי ירושלים, אלא גם על הסירוב הישראלי ההיסטורי להכיר בזכות השיבה ולקבל לשטחה פליטים. למזלינו הגדול, גם הפעם אבו-מאזן סרב להצעתנו.
וכאמור, כשראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, עלה לשלטון, הענקנו לפלסטינים הקפאה של עשרה חודשים בבנייה בהתיישבויות. בעשרת החודשים האלה, הפלסטינים אפילו לא הסכימו לשבת איתנו למו"מ.


בשורה התחתונה ובסופו של יום, כשמסתכלים על הנתונים העגומים והעצובים של תוצאות ההקפאה הקודמת, ועל התרומה האפסית שלה למדיניות הישראלית – האם באמת כדאי להקפיא שוב את ההתיישבויות – ולו רק תמורת שלושה חודשים "תמימים"? לדעת עבדכם הנאמן יש רק תשובה אחת בנושא, והיא לאו מוחלט.

סערה בכוס תה

אחמד טיבי הציג השבוע גירסה חדשה ל"זעקת הקוזאק הנגזל".
מסתבר שטיבי מזועזע עד עמקי נשמתו מחתימות הרבנים, שקוראים לא להשכיר דירות למגזר הערבי – מזועזע כל כך עד שאינו שם לב לדבריו.
לטובת הקוראים שלא מועדכנים, אזכיר, כי טיבי השתמש בביטוי: "רבנים גלוחי ראש".
ובכן, אדון טיבי - טול קורה מבין עיניך.
מעולם לא שמענו ולו גינוי אחד שלך או אחד מחבר מרעיך, על הוראה מעשית של הרשות הפלסטינית, שכל מי שימכור בית ליהודי, אחת דתו להריגה.
במקרה הנ"ל, החתימה של הרבנים היא עפ"י ההלכה היהודית של "לא תחנם". כלומר - ישראל משולים כשמן שלא מתערבב עם נוזלים אחרים.
נעזוב את הרשות. האם יהודי יכול לרכוש דירה בטייבה? באום-אל-פאחם? הלא אתה וחבר מרעיך הייתם זועקים "חאמס" שיהודים מנסים לכבוש שטחים "פלסטיניים".
מדוע אתה, אדון טיבי, לא מגנה פסקי דת של שייחים וקאדי בוואדי ערה שקוראים לא למכור בתים ליהודים? הצביעות במיטבה!
מה עם אותו היהודי שקנה בית בשפרעם ולא נתנו לו להיכנס ולגור שם כי הוא יהודי? למזלו המוכר הסכים להחזיר לו את כספו. נחמת עניים!
אל לו, לטיבי, להיות מתחסד. הרי הערבים לא רוצים יהודים בערים שלהם.
והנה כי כן, בשבוע שעבר "המכון הישראלי לדמוקרטיה" פירסם סקר.
בשאלה "את מי הערבים אינם רוצים כשכנים" ענו 50% מהם שהם לא רוצים בשכנותם יהודים, עולים מאתיופיה, חולי נפש, מפגרים ועובדים זרים.
65% ויותר לא רוצים ליד הבית שלהם הומוסקסואלים, חרדים ועולים מחבר העמים.
ומה בדבר סילוואן? בכתבה שהתפרסמה בערוץ 2 לפני כחודש, על "הפלישה" היהודית לסילוואן, צפינו במשפחה יהודית שנאבקת לקבל לגיטימציה בשכונה. מולה התייצבה משפחה ערבית והחלו לאיים על אותה משפחה יהודית בשידור טלויזיוני.
בעלת הבית היהודייה נשאלה ע"י שכנתה הערבי: "מדוע את גרה דווקא פה? האם אין לך בעיה עם העובדה ששכנייך ערבים?"
בעלת הבית לא התבלבלה ומייד שיגרה: "אין לי שום בעיה עם השכנים הערבים, להיפך, הלוואי והיו מקבלים אותי בברכה. אני רק רוצה לחיות בשלום."
בעל הבית הערבי לא ידע מה לומר ופה החל לאיים עליה שתצא, היא ומשפחה מן השכונה.

ההשוואה את הרבנים ל"גלוחי הראש" היא השוואה חסרת תקדים בחומרתה וראוי שתיבדק ע"י היועץ המשפטי לממשלה.
טיבי משווה את מסמך החתימות למעשה ידי הנאצים.
לבל ישכח הדוקטור הנכבד, טיבי, נזכיר, כי הנאצים טבחו את היהודים בגרמניה בגלל רקע גזעני גרידא ולא בגלל שום סיבות אחרות. היהודים לא התגרו באף אחד ולא לקחו דבר מהגרמנים. נהפוכו – הם אלו שהעלו את כלכלתה ותרבותה של גרמניה.
מנגד, לא זכור לי שהיהודים יצאו למסע טבח כנגד הערבים (דווקא ההיפך, מאורעות תרפ"ט!), ולא זכור לי שהערבים (בעיקר הישראלים) כאלו תמימים – בגידות במדינה לאשורה, מסעי תענוגות של פוליטיקאים אחרים למדינות אויב, מצעדי שנאה ושטנה כנגד ישראל, הזדהות עם החמאס ופועלות טרור וכיוצ"ב.

אמר לי פעם אחד ממכרי – אם לוקחים לטיבי את המילה "גזענות", הוא נותר אילם.

קריאתה של ליבני לפיטורי ראש הממשלה מעוררים גיחוך, במיוחד משרה שכיהנה בשלושת הממשלות האחרונות!, שתיים של שרון ואחת של אולמרט, שהזניחה את שירות ומערך הכבאות ולמעשה החלו את שרשרת המחדלים.
נדמה שיו"ר האופוזיציה ומפלגת קדימה מאבדת את העשתונות בעקבות אחיזתה הרופפת במנהיגות בקדימה והאיום מצד שאול מופז שמקבל יותר ויותר לגיטימציה מבית.
הקריאה של ליבני לפיטורי ראש הממשלה, מצטרפת לשורה של הצהרות מביכות ועלובות מצד מי שאמורה להוות אלטרנטיבה לבנימין נתניהו.
ובכלל, איך אפשר להעביר ביקורת על ההתנהלות המצוינת של ראש הממשלה במשבר האחרון?
אי אפשר שלא להעריך את ראש הממשלה, פועלו והתנהלותו במצב כזה קשה של אסון ומשבר לאומי. נתניהו גילה מנהיגות מרשימה ואיפוק מופתי תוך תדרוך השרים בקבינט ונאומים עבור העם מעל מרקע הטלויזיה, דאג לסיוע בינלאומי ותמיכה גורפת ורחבה במדינת ישראל, הגיע לבית החולים להעניק תמיכה במשפחות הפצועים, סייר בשטח האסון ובד בבד השרה ביטחון על כוחות ההצלה הגיבורים שחירפו נפשם בשטח.בל נשכח, כמובן, שנתניהו היחיד מראשי הממשלה האחרונים, שאישר תקציב נוסף של 100 מיליון שקלים לשירותי הכבאות.שך פורה למאמצים הכבירים והאמיצים של כוחות הביטחון בשטח, כולנו איתכם!

"האמת חזקה מכל ספין, ואת האמת צריך להגיד".
זו לדעתי גולת הכותרת של נאומה "החוצב להבות".
בתור פוליטיקאית שחונכה ב"פורום החווה" ולמעשה גדלה על ספינולוגים, האימרה הזו היא פשוט זלזול בציבור הרחב – לא רק בבוחריה.
מישהו, כנראה, צריך להזכיר לה שאת קמפיין הבחירות האחרון, כולל אופן התנהלותה וכלה במיטב הטקטסים, כנראה כולל נאום התוכחה האחרון, משרדו של אייל ארד ערך, כתב והפיק.
ציפי לבני עושה חיל לטובת הליכוד ובנימין נתניהו בפרט. בכל הצהרה שכזו, היא רק גורמת לכך שההמון "יסתער עליה" ויגן על ראש הממשלה. בדיוק כמו בסיפור בלעם – באה לקלל – יצאה מברכת.
שנים לא היה במדינת ישראל קונצנזוס כזה של ראש ממשלה. לנתניהו תמיכה גורפת כמעט מכל שכבה ורובד בארץ. הוא נהנה מאמון וגיבוי מלא של העם. ואין זה דבר של מה בכך.
כבר לא מעט זמן שנשמעים בדיחות מפי העם: "ציפיטפוט", "ציפי בדיחי" וכו'. השבוע כבר שמענו משפט חדש: "אדלר וארד – תחליפו כבר אסטרטגיה. הבובה לא עובדת".

גם אלי ישי ספג השבוע ביקורות נוקבות וקריאות להתפטר.
ישי הוא ה"קורבן" הפוליטי של האסון בכרמל. אזרחי המדינה, כמובן, היו חייבים בובה בכדי לחבוט בה ולכלה בה את זעמם. מישהו שיהיה האשם.
אלא שישי הוא האדם הלא נכון. אם אתם מחפשים אשמים, ובצדק – תמצאו אותם בממשלות הקודמות, לרוב. הממשלה הזו - בכהונת שר הפנים אלי ישי - דווקא היא הוסיפה 100 מיליון שקלים לתקציב השנתי של מערך הכבאות.
פרט שמרבית האנשים נוטים לשכוח.
יחד עם זאת וצריך לציין, דו"ח מבקר המדינה קובע כי דווקא שר האוצר, שטייניץ, הוא האחראי העיקרי מכיוון ש"משרד האוצר מצדו מנע הקצאת תקציבים נוספים לאורך זמן והתנה את מתן הסיוע התקציבי למימון השלמת המשאבים החסרים בשירותי הכבאות בשינוי ארגוני. בשל העובדה ששינוי ארגוני זה לא קודם, נותרה בעינה ובמלוא חומרתה אי המוכנות של שירותי הכבאות לעת חירום".
למעשה, הממשלה אישרה הגדלת תקציב, אך שר האוצר נכשל בגרירת הרגליים של משרדו ובהתנייתו לשינוי ארגוני בשירותי הכבאות.

אמת או חובה?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמצא בימים אלו בין הפטיש לסדן. מצד אחד ישנה ההקפאה ולחצים מחוץ, בעיקר מארה"ב לקבל חבילת הטבות נאה ואטרקטיבית. מצד שני - לחצים מבית והתחייבויות כלפיי שריו בממשלה וכלפיי אזרחי המדינה.
ניתן לומר שבנימין נתניהו, בעל כורחו, משחק ב"אמת או חובה"- אותו משחק ילדותי מפורסם שבו צריך לבחור בין תשובה כנה ואמיתית לשאלה נוקבת ובין עשיית חובה מאתגרת. יש אף שיגידו שראש הממשלה מניף בתקופה האחרונה חרב פיפיות ושאת החודש הקרוב נתניהו יצטרך לעבור עם מינימום פגיעות - ויהיו, ללא ספק. השאלה היא עד כמה הן יפגעו במעמדו הפוליטי-ציבורי של ראש הממשלה? את זה נדע בקרוב מאוד.

והנה כי כן, נתניהו חייב להשתתף במשחק ולבחור בין האמת - התחייבויותיו כלפיי העם, ובין החובה - דרישות ולחצים מצד האמריקאים, בעיקר.
ואולם, ראש הממשלה, נתניהו, הרי ידוע באיכויות התחכום ה"שועליות" שלו וביכולת לדחות באלגנטיות דברים מסדר היום - איכויות לא מבוטלות עבור כל פוליטיקאי - ובהחלט עלה על דרך המלך ביומיים האחרונים. מאוד יכול להיות שראש הממשלה השיג אפקט פוליטי נכבד שככל הנראה יעזור לו לעבור את התקופה הזאת עם מינימום פגיעות.
המסתבר שנתניהו דורש מהבית הלבן ערבויות והתחייבות בכתב, לחבילת התנאים שהאמריקאים הציעו למדינה בנדיבות.
דרישה זו של בנימין נתניהו מביע אי אמון טוטאלי במדיניות האמריקאית ובהתחייבויותיה, מחשקת למעשה את הנשיא אובמה, מעמידה אותו באור מביך - בעיקר כלפיי הפלסטינאים שמוזנים משמועות על העסקה ותו לא - ומעניקה לראש הממשלה הישראלי זמן לתגובה כנגד הלחצים מבית.

ואפשר להבין את הדרישה הזו של בנימין נתניהו. היה זה אותו אובמה שיחד עם יתר סגל הבית הלבן, נאלמו דום למשמע דרישות נתניהו והממשלה הישראלית לכך שארה"ב תנהג לפי אותה המדיניות שבוש הבטיח לשרון - הכרה דה פקטו בגושי ההתיישבויות הגדולים. בוש, כאמור, לא הסכים מפורשות להמשך הבנייה בגושי ההתיישבות, אלא גילה הבנה לכך שישראל תמשיך בעתיד, גם לאחר הסדר, להחזיק ב"מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים", ורק במשתמע - הוא הכיר בזכותה של ישראל להמשיך את הבנייה במקומות אלה.
אף על פי כן, ממשל אובמה התעלם לחלוטין מהתחייבויות בוש ודרש הקפאה בכל יהודה ושומרון - מה שהוביל את נתניהו להקפיא את הבנייה בהתיישבויות למשך עשרה חודשים - מעשה שאין לו אח ורע בעולם כולו.

חבילת ההטבות של הממשל האמריקאי מפתה. אפשר וצריך להבין את בנימין נתניהו ואת החשיבה שלו - בעיקר מבחינה אסטרטגית - ביטחונית.
קשה לומר "לא" למהלך של אובמה. בנוסף ללחץ הבלתי רגיל של האמריקאים על ראש הממשלה, ישנן ההבטחות חסרות התקדים שכוללות "חבילה" נאה של 20 מטוסים בשווי 3 מיליארד דולר ובנוסף הטלת וטו בכל דיון שישראל תוצג באור שלילי או שיעלה דיון סובייקטיבי באו"ם.
כמו כן, אסור לשכוח שבחודשים האחרונים מתגבש מהלך מסוכן מצד עריקאת, אבו מאזן ואבו עלא בנוגע להגשת החלטה למועצת האו"ם אשר כוללת דרישה להקמת מדינה פלסטינאית באופן חד צדדי בחסות האו"ם. למהלך הזה יש כבר תומכים רבים באירופה. וזה יהיה אסון למדינת ישראל.
בהקשר לנושא זה, ניתן להבין מדוע עיניין הוטו שהאמריקאים מציעים הוא ללא ספק המשמעותי מבין חבילת ההטבות. אם אובמה לא יראה "נכונות" מצד נתניהו, הוא עלול בעצמו בסופו של דבר לתמוך במהלך של אבו-עלא ולכן הוטו חשוב לישראל בעת הנוכחית.
בלי הצעה זו, אף אחד לא מבטיח לישראל שהאמריקאים לא יטילו על כך וטו. למעשה, רוב הסיכויים שהנשיא אובמה יקדם את העיניין בעצמו אם הוא יראה שנתניהו לא "מתקדם", כביכול. הוטו שהאמריקאים מבטיחים, הוא בעיקר בנוגע להצעה הזאת, בנוסף לעוד ועדות גולדסטונים ו-ועדות אנטי ציוניות אחרות בחסות האו"ם.

בראייה לטווח ארוך זו עסקה טובה. אלא מה? העסקה הזאת הייתה צריכה אכן להתממש בימים אלו, אם נתניהו לא היה מסכים להקפאה של שנה קודם לכן.
אסור למדינת ישראל לאותת לעולם שהיא מוכנה להחזיר שטחים מבלי להתמקח על הסדרי ביטחון והכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית עם רוב יהודי.
לכף מתווספת העובדה שראש הממשלה הבטיח בישיבת הקבינט שלא תהיה שוב הקפאה. וזו אכן תהיה טעות אסטרטגית להקפיא שוב את היישובים ולסמן שיש על מה לדבר כשבפועל אין הכרה של הפלסטינאים במדינה יהודית ואין הסכמות ו/או הבנות בנוגע להסדרי ביטחון.
עוד עיניין חשוב שיש להזכירו, הוא שבסופו של יום, הבחירות הכריעו כי רוב הציבור בחר בליכוד, בהתיישבויות, בציונות ובאהבת ארץ ישראל ולמעשה מאס ברפיסות הזולה של השמאל.

ועדיין, לא משנה אם נתניהו יבחר ב"באמת" או ב"חובה" במשחק הכל כך קשה והכל כך קריטי הזה, שוב מתברר כי כל העליהום של התקשורת בישראל וזעקות הקוזאק הנגזל של אישי שמאל ש"אבד עליהם הכלח" מזמן, הם אינם דבר מלבד עורבא פרח.
נתניהו מתנהל בממלכתיות ומנהל את ענייני המדינה בתבונה ובאיפוק ואת המשברים עם ידידינו בעולם ברוב חכמה, סבלנות ודבקות במטרה - שהיא ביטחון מדינת ישראל.