סוגרים את האורות

ובכן רבותיי, אפשר להוריד את המסכות! זוכרים את אותו המשפט המפורסם של בוגי יעלון על ההכרח לנעול נעליים גבוהות בקרית המטכ"ל, כדי להיזהר מהנחשים הרוחשים שם? כך רוב אזרחי ישראל מרגישים היום, אלא שפה מדובר על כל מדינת ישראל ולא רק על המטכ"ל המצומצם, מה שהופך את הנושא ליותר רגיש ומסוכן.
הנה חבורה של במאים ושחקני תיאטרון זוטרים, מחליטים לעשות מעשה! אוטוטו נגמר החופש הגדול, יש לשלוח את הילדים לבתי הספר, חוזרים לשיגרה המשעממת של להיות מסובין לשלוחן הקפה בשינקין ביחד עם אחדים מהאליטה הנחשבת, החזקה וכמובן – "הנאורה", בל נשכח חלילה, ולו לרגע, את ה"נאורה". זהו אות כבוד עבורם – ומה יעשו עתה אותם מכובדים חשובים? יטכסו עיצה ויעשו כי טוב!
אספו חברים, שאר מכובדים, כמובן. אושיות תרבות הם קוראים לעצמם!!! כאמור, אספו, ובאו על חתימתם במכתב שכל כולו – ותסלחו לי על הישירות והגסות – טימטום אחד גדול.
חשוב לציין. כן, יש אפשרות להביע דעה, למחות ולעשות כל דבר שהוא לא פלילי במדינתינו. מה לעשות, אנחנו עדיין דמוקרטיה חלשה שיורה לעצמה ברגל בכל זמן נתון. אבל - וזה אבל גדול, ענק, עצום – לעשות זאת בחכמה, בישירות ורציונליות.
סביר להניח ששחקני התיאטרון והבמאים הזוטרים הללו יקבלו "אות כבוד" מטעם האליטה השמאלנית "והנאורה" ששולטת בתקשורת, בבתי המשפט ובתרבות הישראלית, או כך לפחות הם חשבו לפני שיזמו את עיניין המכתב המטופש והאיוולי.
ובכל זאת, להביע מחאה ולעודד חרם על העבודה שלך עצמה, זה לא פחות מכשל מערכות מוחלט במוחם של אותם "אושיות תרבות" למינהם. אותם "אמנים", "יוצרים" ושאר ירקות כנראה שכחו דבר אחד חשוב – תושבי אריאל הם אלו שמשלמים להם את משכורתם ועל כן תושבים אלו זכאים לתרבות בסיסית (אף על פי שכפי שאלו מתנהלים במציאות היומיומית, אני בספק לגבי יכולתם ואיכותם התיאטרלית).
לא זאת בלבד! אותם "אמנים" קובלים על כך שאריאל לא צפויה להישאר כעיר במדינת ישראל במסגרת הסדר הקבע שייחתם עם הפלסטינאים, אם וכאשר. על טיב התיאטרליות והמשחק של האחרונים עוד אפשר להתווכח. על העובדה שאין להם שום מושג במדיניות הישראלית ובהיסטוריה - לא ניתן. את הבורות בקשר "לכיבוש" ושאר ירקות עוד אפשר להבין. האליטה השמאלנית שטפה להם את המח בשטויות. (מה שהכי מצחיק זה שרוב "אנשי הרוח" ו"אושיות התרבות, גרים בתל-אביב -יפו. אם כבר שטחים "כבושים" אז עד הסוף, לא?) לכו למדף ספרי ההיסטוריה ותראו מי כבש את מי. הלאה. העיר אריאל היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, נקודה. מישהו מעלה על דעתו שבמסגרת פיתרון של שתי מדינות, אריאל תפורק או תסופח לשטחים הפלסטיניים? מי הכסיל שמאמין בזאת?! אין מנהיג שהצהיר זאת מעולם! אז מנין הביטחון ששואבים יוזמי המכתב?
משום מקום, זו התשובה. השמאל הקיצוני ששולט ומשליט סדר בחיינו דרך התקשורת, בית המשפט והתרבות הוא אנטי ציוני, הוא אנטי יהודי! מדובר במסרים של בגידות וצידודים קבועים באויב של המדינה. ה"ניו אייג'," של השמאל הקיים היום במדינה הוא לא יותר מתרבות של שנאה, עזרה לאויב, חיסול המדינה היהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה וניסיון לחסל את הציונות. מדובר במיעוט, אמנם, אך מיעוט שנמצא עמוק בתוך הקלחת.
עם ישראל כולו נגד השמאל הקיצוני וההזוי. בני האור מול בני החושך שמנסים להמיט עלינו אסון גדול.
ובכל זאת, בואו ונשחק לפי המשחק שלהם. נגיד ואריאל לא הייתה קיימת – לפי רצונם. אני בטוח שאם במקום אריאל, הייתה מוקמת עיר פלסטינאית, אזי מצבינו הביטחוני היה הרבה יותר טוב. (רק עוד כמה טילים שיכולים להרוס את כל גוש דן ולב ת"א, ביג דיל! "רגע.. תא..?" הם בטח חושבים לעצמם, "מה יהיה על הקפה בשנקין? אולי זה בכל זאת היה רעיון טוב שאריאל קמה").
אבל עזבו את המצב הביטחוני. מבחינה תרבותית גם היה פנטסטי. במקום תיאטרון באריאל, שגם כך הם היו מחרימים, היה מוקם תיאטרון פלסטיני (כן, בטח) ואותם "יוצרים ואמנים" היו מופיעים שם כאוות נפשם. הרי לא מדובר בשטח "כבוש".
והנה, אמנם מעט באיחור, אבל – איך לא - עצומת השחקנים המסרבים להופיע בהיכל התרבות באריאל זכתה גם לחתימות הסופרים: א"ב יהושע, עמוס עוז, דויד גרוסמן וסמי מיכאל.
איך יזכרו אותם? מוציאים ספר פעם ב.., זה לא הגיוני שיישבו בשקט עד הספר הבא, נכון? מלבד זאת, הם משכילים, הם אנשי רוח, אושיות תרבות מן המעלה הראשונה, שועי עולם! והם, כמובן, ניחנים בטיימינג מעולה.
כשריח הנפטלין עדיין אופף אותם, הם מגיעים למפגן המחאה מול תיאטרון "הבימה" כשחתימותיהם מוטבעות בעוד עצומה מיני רבות. "הנאורים", האליטה! ראשם תמיד מורם וגבם זקוף!
למה חיכו כל כך הרבה זמן? זו השאלה המתבקשת.
שוב, יש מקום לעמדה שמאלנית, יש מקום למגוון דיעות ולקשת פוליטית רחבה. הדבר יותר ממתבקש ואף חשוב, זו ההגדרה של הדמוקרטיה הרי. אך היכן השמאל הציוני שהיה קיים פעם? מה בדבר שמאל שהוא לא פחדן, שהוא לא סתם אנטי – כי זה מה שעכשווי וכי זה מה שהולך בקרב האליטה? שמאל שחושב, שהוא באמת ליברלי ובעד זכויות אדם, ולא סתם אוטומטית נגד כל מה שהוא קונצנזוס?
אי אפשר ללכת עם סנדלים תנ"כיות היום, ולא רק בשל העובדה שישנה אליטה מסוימת שכל כולה נגד ציונות, תנ"ך ומה שמסמל אותם. היום ניתן ללכת, כדברי בוגי, רק עם נעליים גבוהות. יש נחשים בכל פינה, אורבים לכם ומנסים להכיש. להכפיש את הצבא, להעמיד לדין בהאג, לפנות לאו"ם, להופיע בפני ילדים בעזה אבל לא בשדרות, להפגין את "הנאורות" שלהם בבלעין בעזרת זריקת אבנים על שוטרים וחיילים, להעביר מסרים סמויים בחדשות, לנסות לזרוע הרס וערס דרך העיתונות.
היום, המסיכות נקרעו מפרצופם של אותם יהודים אכולי שנאה עצמית. היום, ההצגה נגמרה.

עבודה בעיניים

פסטיבל "גירוש" העובדים הזרים והבלתי חוקיים מהמדינה הוא חגיגה תקשורתית, שמאלנית ופתטית של צביעות וניצול ציני של ילדי הזרים.
אמת - הגירוש הוא כואב, כואב עוד יותר כשמדובר בילדים קטנים שהתחברו לשפה ולמנהגים המקומיים של מדינת ישראל ועתה עליהם לעשות את הדרך חזרתה לביתם.
ברם, ופה נכנסת האליטה השמאלנית ו"ההומנית" לתמונה - התקשורת מנסה לצייר את "הגירוש" כלא יותר מגזענות, אפליה ואף, רחמנא ליצלן, פגיעה בזכויות האדם. הילדים נקרעים בחזרה מ"גן העדן" למחזותיהם "האפלים" - לא פחות, כך מתארת זאת התקשורת וגופי זכויות האדם בארץ.
ובכן, הדבר מזכיר לי קוריוז מסוים שקראתי לאחרונה וארתה לשתף אתכם בו.

מסופר על נשר שנחת בחלון ארמונו של מלך מסוים. "ובכן, מה היא הציפור המוזרה הזאת?", שאל את תלמידיו החכמים.
"אדוננו המלך, זהו נשר!", הוכיחו אותו תלמידיו.
"נשר? נו באמת.. הביאו לי מספריים מיד!".
המלך נטל את המספריים לידו ומיד החל לקצץ: הוריד נוצות, אחר כך אברה, עד ששיווה לנשר צורה של עורב.
כשגמר, הביט מרוצה ממעשה ידיו: "או! עכשיו אתה נראה כמו נשר אמיתי..", אמר.

מה שברצוני להציג לכם עם הצגת הסיפור הקצרצר הנ"ל, הוא שהתקשורת (שהרי נשלטת על ידי האליטה השמאלנית), פעילי זכויות האדם ויתר גופי השמאל המתייפיף, מנסים לצייר את המציאות לפי דעתה (בדיוק כמו המלך בסיפור) ולא על פי אמות המידה והמציאות כמות שהיא.
קצת "ניתוחים קוסמטיים", הרבה "מכבסת מילים" ותמונות קורעות לב של ילדים תמימים בלבוש סחבות עם דגלי ישראל וחיוך עצוב.

והנה, כמי שמנסים לעזור לנו בהחלטה הקשה ובדילמה המוסרית, הודיעו הצרפתים ובראשם הנשיא, ניקולא סרקוזי, על גירוש של 700 צוענים מרחבי צרפת.
בעקבות החלטת נשיא צרפת, לנקוט יד קשה נגד מהגרים לא חוקיים, המריאו אתמול טיסות ראשונות מצרפת לרומניה, ועל סיפונן בני רומה (צוענים).
החלטתו של סרקוזי גררה גינויים רבים מארגוני זכויות אדם ומהאופוזיציה, אמנם, אך מצד שני לא נערך שום פסטיבל תקשורתי ולא נצפו בחדשות צרפת שום ילדים עם חיוך תמים שרים את ההמנון ומחזיקים בדגלי המדינה.
בעבר כבר החזירו מדינות באירופה מהגרים מבני הרומה לארצות מוצאם וכ-10,000 בני רומה הוחזרו מצרפת ב-2009.
"הגירושים נועדו להחזיר אנשים אלה לארצם ולהוכיח כי לא נסכים להקמת מחנות לא חוקיים במדינתנו, כפי שקרה במשך שנים רבות מדי", אמרה השרה לענייני משפחה נדין מורנו. מורנו הוסיפה כי צרפת רוצה לעצור את זרם המהגרים בני הרומה, שרבים מהם מוצאים עצמם ברחובות, עוסקים בקיבוץ נדבות ומתגוררים במחנות מוזנחים. (נשמע מוכר?)
בניסיון להתמודד עם תופעת ההגירה הצוענית לארצו, קידם סרקוזי תיקונים בחוקי ההגירה שיאפשרו להוציא אל הפועל באופן קל יחסית גירוש בעילה של "שמירה על הסדר הציבורי". לדבריו, אותם מחנות שבהם שוהים הצוענים ויפורקו הם "מקור לסחר בנשים, זנות וניצול ילדים". (כן.. גם זה נשמע מוכר..)

גם באיטליה "לא שוקטים על השמרים".
המשטרה עצרה 383 בני אדם - 268 מהם זרים - והם הועברו מיד אל הגבול לקראת גירושם (לא היו וועדות, לא ארגוני זכויות אדם ולא חוק חדש בפרלמנט), במבצע של שבוע המתפרס מצפון איטליה ועד לאזור נאפולי.
העצורים הם מהגרים ממזרח אירופה, אלבניה, יוון, צפון אפריקה וסין, והאישומים נגדם נעים בין כניסה בלתי חוקית לאיטליה לעיסוק בזנות, סחר בסמים ושוד.
סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, הבטיח לנקוט מדיניות נוקשה יותר נגד מהגרים לא חוקיים, שרבים תולים בהם את האשמה בהתגברות הפשיעה. ממשלתו פועלת לקידום חוקים חדשים שיפקחו על המהגרים, ויאסרו או יגרשו את אלה מהם המפרים את החוק.
אומברטו בוסי, מנהיג "הליגה הצפונית", שהכפילה את כוחה לאחר הבחירות האחרונות וקיבלה, בין השאר, את תיק משרד הפנים, אמר כי "מבצע זה נגד מהגרים לא חוקיים הוא טוב משום שזה מה שאנשים רוצים. הם מבקשים מאתנו ביטחון ואנחנו חייבים לספק להם אותו", אמר מנהיג הליגה.

ולמי חזרתם של הפליטים למדינתם לא טוב? כמובן, לישראלים!
נראה שרק בישראל יש רגשות, רחמים ואנושיות. אנחנו חייבים להצטייר כשמשמר זכויות האדם הראשי בעולם. חייבים להיבדל. אנחנו תמיד יודיעם יותר טוב מכולם.
"האירופאים קרים, אין להם רגש. הם לא כמונו", אומרים לעצמם אנשי השמאל וטופחים לעצמם על השכם בגאווה גדולה.

ובכן רבותיי. גם אירופה עמוק בתוך "המשחק "הזה. למה להם מותר לחזיר פליטים למדינתם ולנו אסור? במה אנחנו שונים משאר העולם?
יתרה מזאת, באירופה יש חוק המתיר לצוענים להתיישב באדמות מדינה אירופאית אחרת במסגרת האיחוד האירופי! כמובן שהחוק גם מחייב את הצוענים להתבסס במדינה , לשלם מיסים ולעבוד בה - מה שהצוענים לא עושים - אך עדיין מדינות אירופה מתגרות בחוק ומחזירות את הצוענים לארצם.
ואצלינו? אצלינו מדובר שלא יותר מעובדים זרים בלי רישיון שהסתננו מסודן, אריתראה ומדינות אפריקה אחרות. אין חוקים שמתירים להם להישאר באדמתינו, נקודה. ובכל זאת אנחנו לא עושים מספיק כדי לעצור את זרם ההסתתנות והפליטים שכבר נמצאים עמוק בקרבנו.
יש מדינה חדשה במרכז ת"א, בתוך התחנה המרכזית ובדרום ת"א, ויש עוד מדינה חדשה - בתוך אילת עצמה. הסמים חוגגים, אנשים זרוקים ברחובות, זנות, פשעים, מחלות וזוהמה.
ומה בדבר עתידנו? האין גורל מדינתינו והדמוגרפיה שלנו לא חשובים לנו דיו?
בעוד שנתיים יהיו בישראל 100,000 מהגרים בלתי-חוקיים מאפריקה, כך מתריע יו"ר ועדת הכנסת לענייני העובדים הזרים, ח"כ יעקב (כצל'ה) כץ. כצל'ה אומר את הדרים לאחר סדרת סיורים מקיפה שערך בתל אביב ובאיל, הערים שהן מוקדי המסתננים מאפריקה .
כץ מספר כי כבר עתה, בכיתות הנמוכות בבית הספר בת"א, מהווים התלמידים הזרים רוב מוחלט מתלמידי הכיתות.
ח"כ כץ מציג נתונים קשים עוד יותר מאילת, שם, לדברי אנשי העירייה, כל אדם שישי בעיר הוא מסתנן בלתי-חוקי מאפריקה. כתוצאה מכך, מדווחים במשטרה ובעיריית אילת, עלתה רמת הפשיעה בעיר למימדים מבהילים הפוגעים באופן משמעותי בתיירות בעיר.
כץ מציג תחזיות קשות במיוחד: "מאז נכנס רוה"מ נתניהו לתפקידו, שולש מספר המסתננים מאפריקה לכדי 30 אלף". לדברי כץ, "עד שיסיים נתניהו את כהונתו יהיו מאה אלף אפריקנים בלתי חוקיים וחסרי זהות במדינת ישראל, רובם ככולם בת"א ובאילת.
במשטרת מחוז תל אביב מביעים דאגה עמוקה כבר זמן רב מתופעת המסתננים הבלתי-חוקיים שהגיעו לתל אביב, לדברי בכירים במשטרת המחוז, באזורי המחייה של המסתננים עלתה רמת הפשיעה בכ-60%.

ולאחר כל המידע הזה, יש את אותם כסילים שמעיזים לעשות השוואות לשואה. מדובר בכתם שחור עבור אותם אנשים תמימים במדינתינו. זוהי זילות שואה בצורה החמורה ביותר. זהו שימוש ציני מהמעליבים איי פעם.
האם מישהו מעז לעלות על דל שפתו באירופה את מלחמת העולם השניה בזמן ששצוענים פורעי חוק מגורשים מאדמותיהם בחזרה לרומניה ובולגריה?
ומה ליהודים המסכנים שהיו תושבי קבע וחיו על פי חוק באדמות אירופה לפליטים פורעי חוק ועבריינים שהסתננו ועברו גבולות אסורים?! מנין החוצפה והטיפשות להשוואה הזאת?
וכן, יש אנשים שמבצעים את ההשוואה האינפנטילית הזו.

לסיכום, על ראש הממשלה משרדי החוץ והפנים לבסס תקנות חדות וברורות כנגד פורעי החוק המסתננים ולעצור את גל החדירות הלבתי חוקיות לאלתר, תוך המשך מבצעים להחזרת עובדים לא חוקיים לארץ מולדתם.
בסופו של דבר דבר ואם לא יעשה כלום, נמצא את מדינתינו נגזרת לגזרים, כפי שאותו מלך גזר נוצה אחר נוצה, ואז עבר לאברה של אותו נשר אומלל שבסופו של דבר הפך עורב..

הגם אתה, ברוטוס?

"מסמך גלנט" הוא ללא ספק אות בושה ותעודת עניות לצה"ל. יש שיגידו שיש בו אפילו קלון.
צבא ההגנה לישראל אמור לספק טוהר מידות, יוקרה, יושר ואמינות. במשך שנים - כך לפחות חשבנו - צה"ל היה נקי מכל כלים ומינויים פוליטיים, אשר לא מתאימים לגוף הכל כך חשוב הזה, שמטרתו להגן עלינו מכל התקפה שלא תבוא ובכל זמן שלא יהיה. אסור בתכלית האיסור שהצבא יתערבב בפוליטיקה הארצית שכן הוא חייב להיות יותר אסתטי ונקי ממרפאת שיניים.
והנה, "מסמך גלנט" הכה אותנו בתדהמה וניפץ לנו את אותה ה"בועה" שבה, כנראה, היינו נמצאים עד לרגע חשיפת המסמך - מקורי או מזויף, זה לא משנה - בערוץ 2.
בלי להיכנס לשאלת האותנטיות של המסמך, חשיפתו, אם כן, מהווה בושה גדולה ומטילה רפש על כל צמרת צה"ל ומורא על כל העם.
האם "לילד" הזה פיללנו? האם גם צה"ל חוטא בחטא היהירות? "הגם אתה, ברוטוס?"
לא מספיק לנו שהמערכת הפוליטית ביחד עם כמעט כל גוף שני במדינה נגוע בשחיתות, מינויםי פוליטיים, קומבינות, הדלפות ומשחקי כח - עתה גם צה"ל נכנס לבריכת הבוץ?
הצבא הוא גוף שמטרתו אחת ויחידה - לשמור על אזרחי ישראל בכל זמן נתון. חשיפת המסמך מעלה שאלות נוספות וכואבות שחייבות להישאל, וששמות את המטרה של צה"ל בסימן שאלה גדול ומאיים על כולנו.
המתחיבות בין שר הביטחון, אהוד ברק והרמטכ"ל, גבי אשכנזי, עד עכשיו ניזונה משמועות ומספקולציות. אף אחד לא באמת הסב את תשומת ליבו לאותו סכסוך ותהום שפערה בין שני האישים הללו. ואולם, המסמך הנ"ל מאיר באור אחר את סכסוך האישים המדובר.
הרמטכ"ל הודה בעדותו כי קיבל וראה את המסמך כבר לפני ארבעה חודשים. הכיצד יכול להיות שמאז עדיין לא ראה שר הביטחון את אותו המסמך?
אפשר להבין את אשכנזי. בכל זאת, הסכסוך עם שר הביטחון והקרירות ששוכנת בינהם לא היו נסתרים מעיניי הציבור בחודשים האחרונים. ואז הגיע אותו המסמך שבו, כאמור, אשכנזי הושמץ והיו מפורטות הדרכים למינוי גלנט לרמטכ"ל הבא.
אשכנזי ראה במסמך הזה את אקורד המינוי שלו כרמטכ"ל ועלבון ברור. סביר להניח שהאגו הנפוח הוא שלא התיר לו ללכת ולדבר עם שר הביטחון, ברק, שגם כך לא בדיוק נמנה בין חבריו הטובים ביותר.
ובכל זאת, בצה"ל ובמערכת הביטחון צריכה להיות היררכיה ברורה שעל פיה הרמטכ"ל מדווח לשר הביטחון, בטח שבטח שבמקרים כאלה. גם אם אשכנזי לא היה בטוח באמינות ובמקוריות המסמך, היה עליו לשתף בכך את שר הביטחון - למרות היחסים הקרירים בין השניים.
ויש את גלנט עצמו, שכנראה לא היה מודע למסמך, וישב באותם החדרים שבו ישבו שאר האלופים שידעו על המסמך המדובר. כיצד הרגישו הם באותם התדריכים? כיצד הוא הרגיש? עבודת צוות בטח לא הייתה שם.
וזו בהחלט לא צורת עבודה תקינה במטכ"ל. לא ייתכן שיהיו בצמרת צה"ל ריבים, תככים, סודות וריצות אחר מינוי פוליטי - יוקרתי ככל שיהיה. זה בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת שהרפש הזה יחדור למסדרונות צה"ל.
לא ייתכן שבמסדרונות הקריה יתהלכו קצינים עם כרס עבת בשר, משקפי שמש יוקרתיים על פניהם וקיסם בפיהם כשכל דאגתם היחידה היא "מה יהיה התפקיד הבא שלי".
צה"ל חייב לחזור ליסודות, למקורות. הצבא צריך לשרת את העם ולא ההיפך. תרבות השחיתות בקרב הדרג הגבוה בצבא חוגג וזה הדבר האחרון שהיינו צריכים על הראש כרגע עם התחמשותה הגרעינית של איראן, התחזקות חיזבאללה בצפון והאיום מצד חמאס.
כל אלו ולא אחרים חייבים להיות בראש מעייניהם של המטכ"ל.
על ראש הממשלה לבצע מעשה, בשיתוף שר הביטחון. בעת הזו יש צורך בהשלטת סדר, ב"ניקוי אוורות" ובמנהיג שיוכל לחהזיר את הכבוד האבוד של המערכת הביטחונית וצה"ל בפרט.
יש לפסול את כל שלושת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל ולהציע להם פרישה מוקדמת. יש לקטוע את השחיתות ואת תרבות "הקוקטיילים" מהיסוד והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להחליף את כל הדרג הבכיר בצה"ל ולהביא רוח רעננה, צעירה יותר ו"רעבה ללחם".
"מסמך גלנט" מהווה למעשה כמראה בפני צמרת צה"ל וככזה, הוא מחוייב לדאוג לשינוי פנים ארגוני בדרגים הגבוהים של צה"ל.

המסביר לצרחן

החלטת הממשלה היום ליישר קו עם וועדת החקירה של האו"ם לבדיקת תוצאותיה של המשט הטורקי היא החלטה אמיצה ונכונה.
נכון, יש שיצעקו "התקפלות" אל מול העולם, או ישתמשו במילים כמו: התרפסות, פחדנות ואף זילות.
ואולם, אותם אנשים צודקים במובן מסוים – אך מדובר אך ורק בהקשר של המשכיות. תושביה של מדינת ישראל אמנם רגילים למדיניות של התרפסות אל מול העולם והבלגה על הטחות שווא או וועדות סובייקטיביות, אך המקרה הזה הוא שונה ולאו דווקא מעיד על חולשה.
מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, הודיע זה מכבר כי הוא מתכנן הקמת וועדת חקירה בינלאומית שתדון בהשכלות ותוצאות המשט הטורקי לישראל. גם בשיחה שקיים באן עם שר הביטחון, אהוד ברק, הדרום קוריאני הודיע לברק כי הוא לא מתכוון להרפות מוועדת החקירה המדוברת.
בשל ההתעקשות של מזכ"ל האו"ם, מדינת ישראל לא יכלה לסרב שוב ולא לשתף פעולה ברמה הבינלאומית. אירוע המשט הטורקי גם כך בודד את ישראל והציג אותה באור שלילי כלפיי חוץ – למרות שאצלינו במדינה יודעים שהמשט הטורקי היה הכל, אבל לא הומניטרי. בשל כך, יש להציג לעולם כולו את הממצאים שבידינו. למדינת ישראל אין מה להסתיר מהוועדה הבינלאומית וזו יכולה לשמש אותנו ככלי חשוב בהסברה העולמית.

ערב המשט הטורקי ותוצאותיו, סירבה ישראל לשתף פעולה עם וועדת חקירה בינלאומית ובצדק. הממשלה לא ידעה בתחילה האם נעשו טעויות מצד חיילי צה"ל ולא היו בידיה ממצאים מתאימים ומספקים.
כעת, משכבר הושגו בידי הממשלה כל הכלים הדרושים כדי להוכיח שמדובר היה בפרובוקציה זולה מצד הטורקים וכשנודע שלא בוצעו טעויות של חיילי צה"ל מבחינת פגיעה בחפים מפשע ולאחר בדיקת וועדת החקירה של האלוף במילואים, גיורא איילנד - שאמנם הצביעה על טעויות בתכנון המבצע אך לא בפעולות שנעשו ע"י החיילים ("בוצעו שגיאות בתכנון, אך לוחמי השייטת פעלו למופת. לא בטוח שניתן היה למנוע את הרג הפעילים".) – ישראל יכולה להעיד בשקט ובביטחון מלא בוועדת החקירה הבינלאומית ולהראות את כל ממצאי החקירה של דוח איילנד ואת צילומי הוידאו והסטילס של התקשורת והמדינה השונות.

ברם, מאוד יכול להיות שהממשלה הייתה יכולה להגיע לוועדה הזו עם יתרון משמעותי עוד יותר.
"וועדת טירקל "– ועדת חקירה "פנים - אזרחית" שהקים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, (ביחד עם "וועדת איילנד" ה-"פנים - ביטחונית"), הייתה אמורה וצריכה להתכנס הרבה יותר מוקדם ולהתחיל לחקור את האירועים במהרה.
הוועדה לבדיקת אירועי המשט לעזה התכנסה לראשונה, ביום רביעי, ה-16.6.2010, בירושלים. הישיבה לא עסקה בתכנים מהותיים אלא יותר בהיכרות בין חברי הוועדה ובקביעת נהלי העבודה של הוועדה. כמו כן, ראוי לציין ששני המשקיפים הזרים, דיוויד טרימבל וקן ווטקין, הגיעו ארצה רק ב- 27.6.2010 ולכן לא השתתפו באותה ישיבה.
אם וכאשר הייתה הוועדה מסיימת את חקירתה לפני החקירה הבינלאומית, ידה של ישראל הייתה על העליונה בזכות ניתוח עמוק, אמיתי ואובייקטיבי שהיה מוצג לחברי הוועדה הבינלאומית.
בנתיים, בישראל יסתפקו בדו"ח איילנד.

ובטורקיה חוגגים את "ההישג". עיתוני הבוקר המובילים בטורקיה יצאו היום בכותרות של ניצחון והישג. ועל שום מה?
"אל יתהלל חוגר כמפתח" - ממשלת טורקיה יכולה לצהול כל אימת שמתחשק לה. העובדה שבטורקיה מטאטאים את הממצאים ומתעלמים מהעובדות (על המשט היו פעילי טרור לכל דבר עם מצבורי נשק גדולים במסווה הומניטרי) כאילו לא היו מעולם, לא תעזור להם הרבה בוועדת החקירה הבינלאומית של האו"ם. אם אני ראש ממשלת טורקיה, אני מתחיל להכין כתב הגנה מעכשיו. לטורקים אין שום סיכוי לצאת מהוועדה הזו כנאורים, מסכנים וכקורבנות טרור.

לסיכום, מדינת ישראל הייתה צריכה להסכים להשתתף בוועדת החקירה הבינלאומית ולו רק בשביל להוציא לאור את האמת שבנתיים רק אנחנו, אזרחי המדינה, מודעים אליה, ובכך לשפר את תדמיתה בעולם ולנסות להפיג את הבידוד העולמי שאופף את המדינה מאז המשט הטורקי והרג 9 הפעילים שעל סיפון "המרמרה".

ליגת ההפתעות

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, קיבל השבוע חיזוק פוליטי-מדיני דווקא מגורם לא צפוי בעליל.
השבוע נתנה הליגה הערבית את הסכמתה העקרונית לקדם מו"מ ישיר בין הרשות הפלסטינית לישראל - החלטה שללא ספק פוגעת ביו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס.
בהחלטתה, הליגה הערבית לא הסכימה לשתף פעולה ו"לחשק" את אבו-מאזן כפי שרצה והיה מעוניין בכך. הנשיא הפלסטיני לא מפסיק להצהיר שמבחינתו לא יהיו שיחות ישירות על המו"מ אלא אם כן ישראל תודיע על הפסקה מוחלטת של בניית ההתיישבויות שמעבר לקו הירוק. אבו מאזן, מצידו, מעדיף להתקדם במשא ומתן העקיף ולא הישיר, מכיוון שהוא מאמין שכך הממשלה הישראלית תצבור יותר ויותר לחצים מצד ארה"ב ובנות בריתה של ישראל.
והנה כי טוב, השבוע קיבל מחמוס עבאס "סטירת לחי מצלצלת" מהליגה הערבית שלא שיתפה עמו פעולה ונראה כי גם לחברי הליגה קצת נמאס ממשחקיו של הנשיא הפלסטיני ומאי הרצינות שאופפת את המגעים בין ישראל והרשות.
ממבט המתבונן מהצד, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, יכול להבין כעת בצורה הרבה יותר ברורה את ראש הממשלה הישראלי. כשבנימין נתניהו "צעק" לכל שאין פרטנר בצד השני ושברשות מנסים להרוויח זמן, אובמה ניענע את הראש לשלילה והסתכל על נתניהו בייאוש. הנשיא האמריקאי דרש הקפאה בכל מקרה. "מחוות" הוא אמר, "ואז הם יפתחו בשבילך".
והנה, עוד מעט ספטמבר מגיע, תום תקופת ההקפאה ואובמה רואה שאבו מאזן עדיין לא מסכים להידברות ישירה למרות המחווה הבלתי רגילה ואפשר להגיד גם הבלתי הגיונית (אין לכך אח ורע בשום מקום בעולם שמדינה מקפיאה בנייה בתחומה). מה עשה הפעם הנשיא האמריקאי? קרא לנתניהו לפגישת פיוס. הפעם היו תמונות, וידאו מהמפגש, הדלפות על היחס המלבב, ארוחת ערב ופגישה של שתי הגבירות. מה היו הדרישות הפעם? אין לדעת.
מה שבטוח, אובמה יודע כעת עם מי יש לו עסק. מי האיש הטוב בסיפור הזה ומי האיש הרע, המניפולטיבי, שמחפש דרך להתחמק שוב ושוב. נתניהו מבצע מחוות - מקפיא בנייה, מסיר חלקית את המצור על עזה, מאמן את כוחות הביטחון של הפת"ח ומצהיר "תחת כל עץ רענן" שהוא מוכן לקיים שיחות ישירות ופתוחות מול הנשיא הפלסטיני.
השאלה כעת, היא מה יהיו הצעדים הבאים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומהם הלחצים שיופעלו עליו מהבית הלבן?
האם נתניהו - כפי שהבטיח וכפי שכל ממשלתו הבטיחה למעשה - יביא לסוף ההקפאה בהתיישבויות? האם אמר את הדברים הבאים לאובמה בפגישה: "אדוני הנשא, עשיתי את כל המאמצים הכבירים להביא לבשלות של שיחות ישירות. הקפאתי, חיזקתי את כוחות הביטחון שלהם, הסרתי את המצור וקראתי להם להגיע לשולחן המשא ומתן. האם העם שלי צריך להמשיך לסבול מצפיפות מגורים, מתחזוקה ותשתיות לא מספקות אף על פי ולמרות שעמדתי בהתחייבויותי כלפיך וכלפיי עמי?"
נקווה שכן. בכל מקרה, כעת נחשף פרצופו האמיתי של הנשיא הפלסטיני. היום, יותר מתמיד, ברור לכל כי מחמוד עבאס לא מעוניין להגיע לשיחות ישירות ולמשא ומתן. מחמוד עבאס מעוניין למשוך כמה שיותר את הזמן ובכך להרוויח עוד מחוות, תמריצים ולחצים מחוץ על מדינת ישראל.
בנימין נתניהו חייב להישאר חזק ולשדר עוצמה. אסור לו, לראש הממשלה, להמשיך את ההקפאה בשום פנים ואופן, שכן הדבר יקרין רפיסות וזילות של מדינת ישראל, כלפיה וכלפיי תושביה. על נתניהו להמשיך לקרוא לאבו מאז להגיע לשולחן המשא ומתן ובו בזמן להתנהל כרגיל כמדינה נורמלית. הגיע סוף סוף הזמן להגיד ובפה מלא - זוהי העת של הפלסטינים למחוות כלפינו.

שיעור בפוליטיקה

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעוד משחק פוליטי מהסרטים ומהלך נהדר מבחינתו.

אם מישהו שאל את עצמו מדוע נתניהו משפיל כך, בצורה בוטה ואגרסיבית, את שר החוץ, איווט ליברמן, בלי סוף בשבועיים האחרונים - אף על פי שהלה חייב אותו לשמירת הקואליציה - קיבל היום את התשובה.

נתניהו יודע שליברמן עסוק בתקופה טרופה זאתי עם חקירותיו הסבוכות ופרישה של "ישראל ביתנו" מהממשלה תהווה "גזר דין מוות" עליו ועל מפלגתו. שר החוץ חייב להיות בשלטון כדי להילחם בפרקליטות, אחרת לא יהיה לו סיכוי.
מה שנותן לבנימין נתניהו את האופציה למנף את הנושא ליתרון.

מה שקרה ("בריף" קצר), זה שנתניהו אישר את תקציב הממשלה מבלי להתחשב כלל באילוצים של ליברמן ובנוסף, ראש הממשלה מתנגד לחוק הגיור החדש של "ישראל ביתנו".
למי שלא כל כך מעורה בפרטי הפוליטיקה - המשמעות היא השפלה עצומה, שכן ליברמן הוא שותף עיקרי בממשלה הנוכחית ושר סופר בכיר (חוץ).

וכעת ליברמן עצבני. מה יעשה? ידרוש מנתניהו את אחד האילוצים - או תקציב או חוק גיור.

ראש הממשלה, שבשום פנים ואופן לא מוכן להעביר את החוק הזה, (מבחינתו זה "ייהרג ובל יעבור") גם במחיר פוליטי, חזה מראש את שתי הדרישות של ליברמן וכרגע הוא מתכוון להציע לו הטבות בתקציב בתמורה להפלת חוק הגיור!

משמע - נתניהו ידע מראש כי ליברמן צפוי לדרוש לאשר את חוק הגיור, מה שעלול לגרור פיצוץ ומשבר פוליטי ולכן התעלם מראש מאילוצי "ישראל ביתנו" בתקציב, כך שנשארה לו תחמושת ביד לקראת "יום הדין".

כעת ליברמן יקבל הטבות בתקציב וישתוק בנוגע לחוק הגיור שנתניהו כל כך משתורר להפיל.

ועל כך נאמר - פוליטיקה במיטבה!

תדמית מול ביטחון

מדינת ישראל הייתה וכנראה גם תישאר המדינה המבוקרת ביותר בעולם ואם נתעלם לרגע מארה"ב - גם המבודדת ביותר.
אי של תקווה, שפיות ודמוקרטיה שנמצאת בין ארצות ערב ומוקפת בין עריצים, טרוריסטים, שוק נפט מושחת ושנאה תהומית.
במשך שנים ובין ממשלה לממשלה קמו פה בארץ יועצי תדמית, יועצי אסטרטגיה, ספינולוגים, לוביסטים, קמפיינים, וועדות, פסגות שלום ונהרסו התיישבויות של יהודים, בתים נחרבו ועליהם קמו מסגדים ובתי כנסת הפכו למחנות אימון של מחבלים. כל אלו בשם "התדמית" - אותה תדמית שנלחמים עליה בכל שנה ושנה, בכל אירוע, מעל כל במה ותחת כל עץ רענן.
התדמית של מדינת ישראל, שאמורה להציג אותנו כמדינה נאורה, דמוקרטית, שוחרת שלום ומשוחררת מכל גזענות, שווה הרבה מאוד עבור מדינאים ופוליטיקאים ישראלים. כל אחד רוצה להיות שם ולנסות לכוון, לשנות, להשפיע, להוביל מהלך. זה כח עבור הפרסונה ומבחינתו זה טוב עבור המדינה.
ברם, אליה וקוץ בה. התדמית של מדינת ישראל קשורה קשר דמים בביטחונה. קשר שאין לנסות להסיר ולהתיר.
בכל פעם שניסינו להתיר את הקשר, המדינה ספגה מהלומה. בכל פעם שהתדמית מנסה להעפיל על הביטחון, המדינה נחלשת והדבר פוגע באופן רצחני (תרתי משמע) במדינה ואזרחיה.
קחו לדוגמה את ההתנתקות - מהלך הזוי שיצרו הספינולוגים של אריאל שרון ב"פורום החווה".אלפי מתיישבים צדיקים פונו מביתם - רק לאחר שצפו בביתם נהרס - ונזרקו, ממש ככה, בקרוואנים זמניים (עד היום ישנם מתיישבים שמחכים לבית). ובשביל מה? בשביל לזכות בעוד נקודת זכות אצל האירופאים והאמריקאים.
ועדיין לא נלמד הלקח, בשום שלב ובכל זמן עד היום. שום נקודת זכות שמביאה תדמית נאורה, פייסנית ומתונה, לא תביא נקודת זכות בביטחון. דה עקא - בכל נקודת זכות שאנחנו מנסים להביא לעולם, אנחנו מחסירים נקודה בביטחון וסופגים מהלומה מערכתית ואסטרטגית.
והנה - הדבר מתקשר למשט האנטישמי בחסות הטורקים (שמצידה נהפכת אט אט למדינת איסלאם קיצונית) שייצא אלינו היום רק למטרה מסוימת אחת - לעורר פרובוקציה בכדי להכניס לתודעה העולמית שמדינת ישראל מפעילה מצור חסר רחמים על "אומה מסכנה".
המשט הנאלח הנ"ל לא צריך להוציא את הממשלה מכליה ואין צורך להיגרר למלחמת תדמיות בשביל העולם. כל מה שישראל עשתה עד היום, כמעט רוב מעשיה, רובם ככולם נסובו סביב המושג "תדמית" ולא הועילו לנו כחל וסרק. טיבן היה כקליפת השום.
העולם הקשיב, ראה ובחר צד. בכל פעם את הצד "הסובל", "המסכן", "הכבוש" והתעלם לגמרי מהצד "הכובש", "האכזר" ו"הכוחני".
אז מדוע הפעם אנו שוב צריכים להתחשב בנושא התדמית? המשט הנ"ל הוא פרובוקציה זולה של ממשלת טורקיה שיש להתייחס אליו בשאט נפש אדירה ולמנוע אותו בכל הכח והאמצעים - יגיב איך שיגיב העולם -את ממשלת ישראל הדבר לא צריך לעניין כהוא זה.
שלא תטעו - ההסברה היא דבר קריטי במערך האסטרטגי של כל ממשלה, בפרט של מדינת ישראל, איך יש לשים חיץ ברור בין הסברה איכותית ובאמת אפקטיבית ( לשלוח דיפלומטים בכירים לראיונות בערוצי טלויזיה ממלכתיים באירופה וארה"ב, שיחות חולין במסדרונות זרים בועידות ומפגשים למינהם, פרסומות במדיה - במיוחד בטלויזיה העולמית) לבין ייצוג תדמית מבוהלת, רופסת ופשרנית שכל עיקרה מושתת על סדרה בריטית מהעבר - "מה יגידו השכנים?".

עוד נושא שצץ כמו פטריות אחרי הגשם, דווקא בגלל היחס והדאגה לתדמית הישראלית הנאורה והדמוקרטית, הוא הנושא של ההנהגה הערבית - ישראלית.
הנה, לדוגמה, רק כמה אזכורים מהזמן האחרון:
היה זה הדוקטור הנכבד, וח"כ אחמד טיבי שנתפס במערומיו. הדוקטור הנאור הזהיר, בראיון שנערך איתו ברדיו, שאם חוק "גלעד שליט" יופעל וייגרעו ההטבות של המחבלים בכלא, "אז אנחנו (!!!) נלחץ על גלעד שליט".
אמירה שלא משתמעת לשתי פנים.

זה המשיך עם מעצרו והרשעתו של הסופר (ללא ספק אדם שאוהב לכתוב, רק לא ספרים), אמיר מחול.
הנאשם הודה בחקירתו במשטרה, כי ב-2008 נפגש עם סוכן חיזבאללה בדנמרק, והסכים להפוך לסוכן של הארגון. כמו כן, בין היתר, העביר שמות ופרטים של ישראלים, על מנת שחיזבאללה יוכל בעתיד לגייסם לטובתו ואף העביר מידע על מקומו של מתקן מוסד במרכז הארץ.מחול קיבל ממפעיליו תוכנת הצפנה שבאמצעותה היה שולח לחיזבאללה את המידע המסווג שאסף בישראל.אחיו של המרגל הערבי הוא לא אחר מאשר ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול. ואיך לא, בעבר הוא התבטא לא פעם נגד מדינת ישראל.

וזה לא נגמר, כמובן, עם המשט האנטישמי.
בין הפעילים הרבים שנמצאים על הספינה המדוברת שעושה דרכה אלינו - אנשי חמאס, חברי פרלמנט אירופאים אנטישמים, פעילי שלום תמימים או פתטים - תבחרו אתם - למינהם ו..!!!! כן, כן, יש לנו ייצוג מכבוד - חברת הכנסת הערבייה מתנועת בל"ד, חנין זועבי.
חכ" דני דנון כבר ביקש מהיועץ המשפטי, יהודה וינשטיין, להורות למשטרה לעצור את חברת הכנסת הנכבדה עם הגיעה לישראל. לדבריו - זועבי פועלת יד ביד עם אויבי ישראל כדי לעודד טרור ולהשפיל את תדמיתה של ישראל בעולם ומעשים אלה הם בגדר בגידה במדינה.
יותר מחבל לי שדבריו של דנון, כמו גם הפניה ליועץ המשפטי יגיעו לאוזניים ערלות בסופו של דבר ולא יקרה כלום.

הנושא הנ"ל הוא נושא כאוב ביותר משלוש סיבות עיקריות:
.א. מדובר במקרים מבית - בניגוד למשט האנטישמי בחסות הממשלה הטורקית הקיצונית, האויבים (ממש ככה) פועלים בתוכינו וכמעט בלתי אפשרי לממשלה עלות עליהם. (אף על פי שכל אזרח במדינה כבר יודע מה מעשיהם של חברי הכנסת הערביים, למשל)

.ב. בהמשך לסעיף הראשון - המדינה מתעלמת מהתופעה מזה שנים ומעלימה עין בזמן שחברי הכנסת הערביים נוסעים ל"פגישות עבודה" בלוב, סוריה ולבנון ולכל מיני ועידות ערביות למינהם, בזמן שחברי הכנסת הערביים מתבטאים באופן חסר תקדים כנגד המדינה היהודית ובזמן שהם משתתפים במשטים אנטישמים, פעילים בארגונים אנטי ציוניים ותומכי טרור.

.ג. הח"כים הערביים ובכלל, ההנגה הערבית-ישראלית, מתעלמים מהאוכלוסיה הערבית ופוזלים לאיסלאם הקיצוני.
במקום לדאוג לתשתית בכפרים ובערים הערביות, לדאוג לתעסוקה וצמצום האבטלה, לדאוג להעצמת האישה בתרבות הערבית, הם משלהבים את ההמון הערבי-ישראלי כנגד המדינה שלהם עצמם ותומכים ומשתלבים עם מחבלים וטרוריסטים.

כמו תמיד - תעודת עניות למדינת ישראל בנושא האחרון.
כעת (או שלא..) עולה השאלה בנוגע לסמכויות ולתפקידי מפתח שניתנים לערביי ישראל במדינה.בכדורגל קוראים לזה "הטבלה לא משקרת". אצלינו נשאר רק להסתכל על העבר ולהחליט האם אנחנו ממשיכים לצלול לאבדון או קמים ועושים מעשה.

עד קם!

פרשת הבגידה של ענת קם, שטלטלה והרעידה מדינה שלמה השבוע, מעלה כמה שאלות מהותיות בנוגע לעתידה של מדינת ישראל.
ראשית כל, מדובר, כמובן, בפרשה יותר מחמורה שעלולה לסכן אזרחים וחיילים רבים. חומר כה מסווג שנגנב ממשרד אלוף מרכז כמוהו שמסכן עם שלם. במעשיה, ענת קם למעשה נלחמה במדינה שלה, אך ללא נשק. שלא תטעו - מעשיה אינם מעשי גבורה בשם הדמוקרטיה או מאבק פוליטי לגיטמי. מדובר פה בפרשה מהחמורות שידעה מדינת ישראל.
ענת קם, כתבת רכילות באתר וואלה, לשעבר וחיילת משוחררת כנראה החליטה שבכדי להתקדם בחיים, יש לעשות מעשה "אמיץ". את המסמכים שצרבה על דיסק פרטי ניסתה להעביר לכתב צבאי עלום שם, אולם אותו כתב לא היה מעוניין להיכנס לזה. אחר כך מצא מין את מינו וענת יצרה קשר עם אורי בלאו, כתב "הארץ" - כמה מפתיע - וזה ניאות להזדמנות שנגלתה בפניו.
מניעים מוסריים לא היו, זה בטוח. אידואולוגים? יכול להוית. מה שבטוח, ענת קם ניסתה לטפס בסולם ההצלחה כשידיה בכיסים.
תהיה הסיבה אשר תהיה, ענת קם מכרה את המדינה בעבור נזיד עדשים ובדרך סיכנה מגזרים ואוכלוסיות שלמות.
ובכל זאת, את מי ניתן להאשים בפרשת הריגול החמורה, אם לא את המדינה עצמה? אותה מדינה שממשיכה ללכת שבי אחרי האליטה השמאלנית האנטי-ציונית ששולטת מאז ומתמיד ומכתיבה לנו מה לקרוא, מה לחשוב ואיך ללמוד. אל לנו לבוא בטענות לילדה תמימה שנטרפה עליה דעתה, כמו רבים אחרים בארץ שהלכו שבי אחרי מצגי שווא ועובדות כוזבות.
מה לנו כי נלין? כאשר יש בקרבינו עמותות "חסד"( שלום עכשיו, זוכרות, נשות ווטש, ) ו"פעילי שלום" (חיים אורון, יוסי ביילין, עזרא נאווי, יריב אופנהיימר ועוד רבים ו"טובים") שמפגינים ללא ערף נגד צבא ההגנה לישראל ובנייה בתוך המדינה, מניפים דגלי אויב, מכנים את המשטר בארץ "אפרטהייד", ממנים סקרים מחול ומכוני מחקר (דוח גולסטון) אנטי ציוניים ( הקר החדשה לישראל). ומה בדבר אנשי התקשורת ה"אובייקטיבים" שבכלל לא מנסים להביע את עמדותיהם בזמן שידור ולהשפיע על אנשים (יונית לוי, רביב דרוקר, עפר שלח, שלומי אלדר, יאיר לפיד, גיא מרוז, שרי מקובר-בליקוב, אמנון אברמוביץ')? בל נשכח את "אנשי הרוח" (דוד גרוסמן, א.ב. יהושוע, עמוס עוז) ואנשי אקדמיה, אותם אנשים שמעניקים חינוך "למופת" לבנינו ובנותינו ( זאב שטרנהל ושאר פרופסורים ומרצים שמאלנים רדיקלים). על חברי הכנסת הערבים אין מה להוסיף כבר.
כפי שניתן לראות, מדיניות "עצימת העיניים" של מדינת ישראל, היא - היא אותו תמנון רב זרועות שמעוניין להתשלט על כל חלקה טובה. הכל חוזר כבומרנג קטלני לתוך פרצופה של המדינה.
וכמאמר המשפט המפורסם - מי שישן עם כלבים, שלא יתפלא למחרת שהוא קם עם פרעושים.

במשך שנים המדינה מנסה למזער את נזקי השמאל האנטי ציוני אך הפרשה האחרונה מסתמנת כאבן שאין לה הופכין. עד כה יכלה המדינה לספוג הפגנות קיקיוניות ולא מועילות למינהן שעושים אנשי שמאל משועממים, אך הקו האדום נחצה השבוע כשהשב"כ החליט להתיר את הפרשה לפרסום.
וזה מוביל אותנו לעניין הבא - פרסום הפרשה בתקשורת. בשבוע האחרון רכבו מיני כתבים על הידיעות שהתפרסמו בחו"ל ועסקו בפרשה. אותם עיתונאים כתבו בטורי הדיעות שלהם שבית המשפט המחוזי חייב להסיר את הצנזורה שאופפת סביב פרשת הריגול וכי מדובר בתעודת עניות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל. מה שאותם עיתונאי חצר שכחו לכתוב באותו טור דיעה, זה שברגע שהפרשה תפורסם, המסמכים המסווגים, שגם ככה נמצאים בסכנת הדלפה (או שאולי כבר דלפו לכמה אנשים) יגיעו לידי ידיים עוינות.
השב"כ נכשל בהחלטתו לפרסם את הידיעה ולבטל את הצנזורה. ההחלטה התמוהה הזו בהחלט לא מועילה בדבר, אלא רק סותמת את פיותיהם של העיתונאים ובאה על סיפוקם.
ובכלל, מדיניות הטיפול של השב"כ בגזרת אורי בלאו היא לא פחות מביזיונית. לאן נעלמה ההילה המפורסמת של אותו ארגון?
ברוב המקרים, כשמדובר בביטחון המולדת, בשירות הביטחון הכללי לא "קופאים על השמרים" ומציגים פיתרון יצירתי, יעיל ומהיר. הסחבת בפרשת הריגול הנוכחי והחתימה על ההסכם המצחיק והשערורייתי עם אותו כתב חצר העמיקה את המשבר הקיים ויצרה חלון הזדמנויות לאויבינו מבחוץ. בלאו (בוגד, בדיוק כמו ענת קם) שוהה בימים אלו בלונדון מחשש להיעצר בידי השב"כ וחשוף לכל. הדאגה, כמובן, היא לא לבלאו, חלילה, אלא למסמכים המסווגים שנמצאים איתו. מסמכים אלו יכולים בקלות להגיע לידיים עוינות - אם בדרך חטיפת בלאו, אם בדרך גניבת הדיסק, פריצה למחשבו האישי וכו'.
על השב"כ למצוא פיתרון מהיר ויעיל על מנת לסגור את הפרשה כמה שיותר מהר עם מינימום נזקים.

ובקשר לשני הבוגדים. על המדינה להענישם בדרך הכי חמורה שיש, דרך הצינורות המקובלים. צמד עיתונאי החצר התאוותנים והתמימים, גם יחד, צריכים להירקב בכלא לתקופה לא מבוטלת.
ואולי תקופה זו, בעצם, תהווה עבורם מן תקופת מרפא וחזרה למסלול הנורמליזציה, שכן בבית הכלא לא תהיה אותה אליטה שמאלנית שתנסה לשטוף את מוחם ולהרעיל אותם כנגד המדינה שלהם.
אותה מדינה שבה הם חיים, נושמים, אוכלים ומרגישים בטוח בה.
טוב, אחרי הפרשה הריגול והבגידה הנוכחית, כבר לא כל כך בטוח פה..

באין תחבולות, ייפול עם

פעילי ואנשי הימין בישראל רועשים וגועשים. מאז הכריז ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקפאת הבנייה בהתיישבויות ביהודה ושומרון, מנסים כל מיני פעילי שטח למינהם, ראשי עיריות ומועצות ואפילו חברי מרכז ליכוד בולטים להפר את האיזון בממשלה ולנסות לנפץ את אותה החלטה של ראש הממשלה.

ההצעה של רה"מ מדברת על השהיית, אם תרצו – הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרת החודשים הקרובים. למעשה, מדובר אך ורק בבנייה שטרם קיבלה אישורים מהממשלה ועתידה הייתה לקבל אור ירוק בתקופה הקרובה. אישורים שכבר קיבלו היתר, לא ייזוקו. זאת ועוד - רה"מ הצהיר על כך ש"ישראל תמשיך לבנות בתי כנסת בהתנחלויות, בתי ספר ומבנים ציבוריים ההכרחיים לחיים הנורמליים". כמו כן, נתניהו דאג להבהיר שההצעה שאושרה לא תקפה על ירושלים ובכל מקרה אין שום הגבלה על הבנייה בבירתנו. רה"מ גם הצהיר שההצעה שקיבל לא קלה ואף כואבת.

ואפשר להאמין לו, לבנימין נתניהו. אין ספר שכתב שבו לא "מככבים" חלוצי התיישבויות למינהם , פידבקים ו"טפיחה על השכם" של אותם מתיישבים. נתניהו מטבעו מנהיג ימני-ציוני שהתחנך ע"י המסורת היהודית.

אז מדוע בכל זאת פעילי הימין וחבר מרעיהם ששים אילי קרב? התשובה ברורה – אין סבלנות. אותם פעילי ימין, חברי מרכז וחברי כנסת מטעם הליכוד לא מבינים את דרך פועלו של רה"מ, בנימין נתניהו.

הכותרת של הכתבה לקוחה היישר מפנתיאון "המוסד", סוכנות הביון בין החזקות והמובילות בעולם. ולא בכדי.

המהלך של נתניהו החל עוד בכנס של בר-אילן, שם נתניהו הצהיר שינסה ליצור מצב של שתי מדינות לשני עמים. הכותרות זעקו, פעילי הימין יצאו מדעתם והארץ הייתה "תוהו ובוהו". באותו נאום דרמטי, בנימין נתניהו הציב תנאים בלתי מתפשרים לעם הפלשתינאי על מנת שיקבל באמת את ההסכמה לשתי מדינות לשני עמים - השטח שעתיד להיות שייך לערבים-פלשתינים יהיה מפורז אך "עם היד על הדופק", כמובן. בהסכם עתידים להיכלל סידורים ביטחוניים מיוחדים במשטר הגבול ובכלל זה במעטפת החיצונית של המדינה הערבית-פלשתינית (כגון אזורי ביטחון בבקעה ובגבול עם מצרים וכן בנקודות הכניסה לישות הפלסטינית מהים, מהאוויר ובגבולותיה היבשתיים) ולאורך הגבול עם ישראל. ישראל, בנוסף, תהא אחראית לביטחון במעברים וכו'.

כמו כן, הפלשתינאים יהיו חייבים להכיר ביישות הציונות ובמדינת ישראל ועל הפליטים אין בכלל מה לדבר.

בנאום הנ"ל, ראש הממשלה השיג את שלו. לכאורה, הוא פרש את ידיו על מנת לחבק את העם הערבי-פלשתיני, אך אליה וקוץ בה. הכוונה הייתה לחיבוק דב בלבד.

האם מישהו יכול להעלות על דעתו שהערבים-פלשתינים באמת ובתמים יכירו בזכות ישראל לקיום? האם הערבים-פלשתינים יוותרו בהינד עפעף על זכות השיבה של אותם "פליטים"? בהחלט – אם אתה מספיק תמים.

האמריקנים חייכו מפה לאוזן, נתניהו בא על שכרו (בזירה הבינלאומית) והפלשתינאים נדחקו לפינה.

הזמן כאמור, עבר – חלף לו והפלשתינים, כמובן, לא התרצו ולא הסכימו לשבת למשא ומתן עם צוות המשא ומתן של רה"מ.

לאמריקנים זה לא הספיק. הם מצידם, לחצו ולחצו. ולחצו. ולדוד סם, מסתבר, קשה מאוד לסרב. בסוף בחודש הודיע נתניהו על הקפאת ההתיישבויות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים, לאחר החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני.

החלטה זו, נועדה לגרום לפלשתינאים, שוב, אי נעימות רבתי, בדיוק כמו לאחר נאום בר-אילן. נתניהו מודיע על הקפאת ההתיישבויות כמחווה לרצון טוב ולפתיחת משא ומתן ישיר עם אבו- מאזן, אך למרבה ההפתעה הגדולה, אבו-מאזן וחבריו מעקמים את פרצופם ומסובבים את ראשם לצד השני.

וזה מה שפעילי הימין לא מבינים. בנימין נתניהו יודע מה הוא עושה, רבותיי. המהלכים מתוכננים מראש, התסריט ידוע. האמריקנים מבחינתם, גם הם עושים את המוטל עליהם. קלינטון וחוסיין אובמה לוחצים על מנת להתניע תהליך מדיני או לפחות את התחלתו, בעזרת מחוות ומהלכים של רצון טוב כלפיי הפלשתינאים ואלו ממשיכים לסרב בנימוס.

לכן, לשרה לימור לבנת, למשל, אסור היה לצאת בהצהרה חסרת אחריות שכזו, כפי שהתבטאה השבוע בתקשורת: "נפלנו על ממשל אמריקני קשה". זוהי התבטאות שיכלה לעצור את המומנטום ואת המהלך של רה"מ ולכן לשכת רה"מ, בעצמה, מיהרה לפרסם הצהרה לפיה: "דבריי לבנת אינם משקפים את עמדת הממשלה".

מי שהשכיל להבין זאת היטב הוא השר ללא תיק, בני בגין. דווקא בגין, גדול הימנים במושב הכנסת ובכלל, תומך בהתנהלות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו והדבר צריך להוות כערובה לביטחון עבור פעילי הימין האחרים. גם שר החוץ, אביגדור ליברמן תמך בהצעה להקפאת הבנייה בהתיישבויות ביו"ש וגם את אופיו הימני כולנו מכירים היטב. אפילו בוגי יעלון, שלא כל כך שמח בתחילה, התרצה לאחר שיחת הבהרה עם רה"מ.

אז לא הכל נראה שחור כפי שהתקשורת מנסה לצייר ולא הכל בנאלי ושטחי. הממשלה הימנית לא נבחרה בטעות ובנימין נתניהו ידע לאן הוא נכנס עם הממשלה הנוכחית. השמאל בישראל כבר "פשט את הרגל" והיום הרוב השפוי מבין שרק הימין יכול. רק הימין מספיק חכם וחזק על מנת לשחק את המשחק של אבו-מאזן וחבריו.

המאבק בין ישראל לפלשתינים לא נועד לפיתרון – אלא לניהול נכון.
בנימין נתניהו, כך נראה, מנהל אותו על הצד הטוב ביותר.

גלידה אמריקאית

כיאה לימיי האביב הישראלים, בהם החום והשמש שולטים ביד רמה, נדמה שלא ניתן להסתובב בימים טרופים אלו, בחוץ, עם גביע גלידה אמריקאית יותר משתי דקות לפני שתינזל ותהפך לשאריות מילקשייק על המדרכה.

ולפני שתחשבו שאני כותב על סניף חדש של מקדולנד'ס, אגש ישירות לנושא האמיתי שלשמו אני כותב שורות אלו.

המדובר, כמובן, במטאפורה - כושלת או משעשעת, החלטה שלכם - על היחסים בין ארה"ב ומדינתינו, ישראל, יחסים אשר נמצאים על סף קריסת אמינות מוחלטת.

למשבר בין ישראל לארה"ב אחראי אדם אחד - נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה.

כבר היו נשיאים אמריקנים ש"חיפשו" את הטעויות הישראליות במסגרת ניסיון לשיחות שלום עם הפלשתינאים, אך נראה כי ברק חוסיין אובמה הוא ללא ספק אחד מגדולי הפרו פלשתינאים שנצפו בבית הלבן.

התסכול של חוסיין אובמה מגיע דווקא מבית. בזמן שהמשבר הכלכלי של ארה"ב רק מחריף, האבטלה מסרבת לצנוח ואף מרקיעה שחקים, הרחוב האמריקאי מאבד אמון ( תכנית הרפורמה של חוסיין אובמה ספגה מכה קשה, כשהמועמדת הדמוקרטית למושב של מדינת מסצ'וסטס בסנאט האמריקני הפסידה למועמד רפובליקני), הכישלון עד כה בניהול המשבר הגרעיני של איראן, ההבטחה להוציא את החיילים האמריקאים מעיראק ואפגניסטן ועוד לא דיברנו על כישלון המשא ומתן העקיף בין ישראל לפלשתינאים - הלחץ גובר על הנשיא האמריקני להביא תוצאות סוף סוף.

את הלחץ והתיסכול, חוסיין אובמה מנסה להוציא על ישראל. לא אוהבים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית להבן. הממשלה הימנית שנבחרה ברוב קולות בבחירות האחרונות בישראל (הציבור כבר הבין שהתרפסות, הפסקת בנייה בחלקים נרחבים של הארץ ומחוות לפלשתינאים לא מובילים אותנו לדבר) לא עושה עמם חסד ורק מערימה קשיים.

ובכל זאת, נתניהו מצידו מנסה להציג קו פייסני בכל הנוגע לתהליך השלום מול הפלשתינאים. נאום בר-אילן המדבר על פיתרון שתי מדינות לשני עמים ותכנית ההקפאה שלו הם די והותר עבור ציבור בוחריו ויותר מכך - כתקיעת סכין בגבם, אולם בסביבת נתניהו טוענים, ראש הממשלה לא מנסה להגיע באמת לפיתרון של הפסקת המשבר הישראלי-פלסטיני, אלא רק מנסה לנהל אותו, בכדי לרצות את האמריקנים.

המחוות של נתניהו כלפיי הפלשתינאים - יותר נכון כלפיי האמריקאים, כשברקע הלחצים הפנימיים של ממשלתו הימנית, אמורים היו להנפיק לממשל של חוסיין אובמה תקווה, רוגע ועוד כמה מנדטים.

אך מנגד, חוסיין אובמה לא מסתפק במחוות אלו והשבוע הוא ניצל את המומנטום וממשלתו לא הפסיקה להשתלח במדיניות "החוצפנית", של ישראל.
אותו מומנטום החל בעת ביקורו של סגן הנשיא, ביידן, שבוע שעבר, כאשר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים (בראשות אלי ישי כמובן) אישרה הקמת 1600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה.
ובכן, אין צורך כלל וכלל להתנצל - ראשית, שכונת רמת שלמה נמצאת בצפון ירושלים ולא מזרחה. שנית, בנימין נתניהו לא הסתיר, ולו פעם אחת, את הרצון שלו להמשיך ולבנות בירושלים.
וגם אובמה ידע זאת. ממשלתו של נתניהו הודיע השכם וערב על כך שהבנייה בירושלים תימשך. ובצדק! האם הנשיא חוסיין אובמה יכול לעלות על דעתו שמדינות אחרות יטילו וטו על בנייה בוושיגנטון? הדבר לא נשמע הגיוני.
מאז אותו מקרה "חריג", הממשל האמריקני מעליב, פוגע ורומס את מדינת ישראל ויחסיה עמה. לא יכול להיות שהממשל האמריקני "יתפוס טרמפ" על דבר כה טריוויאלי ונורמטיבי.

דווקא בעת הזו, שתיקתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, רועמת.
ממשלת ישראל חייבת להגיע להחלטה ברורה וחד משמעית - לא ייתכן שכל ממשל אירופאי או אמריקני יכתיב לנו איך להתנהל, איך לנהל מדינה ומתי לבנות. ליברמן כבר הוכיח לא פעם השנה כי הוא לא מהווה שק חבטות בפני מדינות שונות בעולם, אך כשמדובר בממשל האמריקני, נדמה שאין מנהיג אמיתי שיכול להסתכל בעיניו של ברק חוסיין אובמה ולהטיח את האמת היישר בפרצופו.
אמנם הסיוע הכספי והצבאי שארה"ב מספקת לנו הוא חשוב מאין כמוהו, אך הכבוד יותר. בל נשכח שארה"ב צריכה את מדינת ישראל לא פחות, כבעלת הברית האמיתית היחידה בעולם. אין לארה"ב בעלת ברית כה חזקה בעולם כבר שנים על גבי שנים וגם אם הממשל האמריקני יקבל כמה לאווים, אני מאמין שהקשר החזק ימשיך להתקיים. (גם, תודות ללובי היהודי בסנאט)
מדינת ישראל חייבת לזכור - עם שלא מכבד את עצמו, שלא יצפה מעמים אחרים שיכבדו אותו.